חוט השני לט

פשוט הוא וקושיא שלישי' כבר נתבאר לעיל דלית' וא"כ חזרנו לדברינו הראשוני' דלא כייפינן לי' בשום כפייה כלל ומה שרצה הוא לומר שנכוף אותו בכפיית ר"ת שכת' גבי מאיס עלי הא ודאי לית' דלא אמרינן כפיי' אלא גבי עיגון שהיה ראוי לנו לכופו ליתן לה גט אלא שאם נכופוהו לא יועיל הגט כלום לפי שהוא גט מעושה ולכן המציא ר"ת תחבולה זו ולכן לא הוזכרה רק גבי גט וחליצה אבל גבי שאר דברי' שהן מצוה ואין כופין לא אמרינן הכי ולדבריו בכל מקום שאמרו חכמי' מצוה ואין כופין נכופוהו בתקנת ר"ת וכגון במצוה לזון את הבנים לאחר שש שנים דילפינן מקרא דכתי' עושה צדקה בכל עת וכגון הא דמצוה לתת נדוניא לבתו דילפינן נמי מקרא בקידושי' ובכתוב' מדכתיב ואת בנותיכ' תתנו לאנשי' ופריך בדידי' תליא מילת' אלא דניתב לה מדילי' כי היכ' דלקפצה עלה ובכל הני אמרי רבנן דאין כופין למה לא נכפוהו בכפיי' זו וכ"ת ה"נ דא"כ לא אשתמיט חד מן הפוסקי' דלימ' הכי ואדרבה חזינן בהגהו' מרדכי דקידושין תשוב' רבי' עזריאל שאין כופין כלל שאם אינו רוצה לזון את בניו מכלימין אותו כנזכר בגמר' ואם אינו רוצה לתת נדוניא אין כופין אותו כלל ולמה לא כתב שכופין אותו בכפיות ר"ת שהרי אותו המורה היה אחר ר"ת כיון שהביא ספר אביאסף והיה לו להזכיר כפיי' זו וכן בדברי' רבי' שאמרו חכמי' מצוה ואין כופין ותו הקצר קצרה לשונו של מהרי"ק ז"ל לפרש שכופין אותו בכפיי' זו וכמו שפירשה בסי' קל"ה ומה שכת' כיון שכתב בסי' קל"ה לא הוצרך לכתב' בסי' קכ"ט הוא דבר שאין ראוי לאומרו שהרי הן תשובות שהשיב לאנשים רבי' ואיך יסמוך במה שיכתוב לזה על מה שיכתוב לחבירו וכ"ש אם השיב התשוב' כסדר שהם כתובים ודאי אלו הדברים שאין להם שחר אלא מחוורת' כדכתיבנ' שגם הם לא אמרוהו אלא לענין גיטין וחליצה ומן הטעם הנזכר ועוד מפני שיש דעות מגדולי המורי' שבכל מקום שאמרו יוציא כופין אותו בשוטים שכן תיקנו חכמי' לכוף אותו בשוטי' ור"ת נחלק עליהם ואמר שאין כופין אותו ולכך המציא המצאה זו לצאת ידי כולם וכן בחליצה המצאה זו מפני שראוי לכופו לקיים מצות עשה שהדין מכין אותו עד שתצא נפשו אלא שלא יועיל הכפייה לכך תיקן המצאה זו

ועוד אומר אני איך שייך לנו להרחיקו והנה התורה לא הרחיקתו ואמרה מהור ימהרנה לו לאשה אם מאן ימאן וגו' ודרשו חכמים ז"ל שהיכולת גם בידו למאן ואם ימאן אחד משלשתן כסף ישקול כמוהר הבתול' וזהו תקנתו ואיך נרחיק אותו אנחנו יותר ממה שהרחיקתו תורה והרי בכל לאו הניתק לעשה כיון שקיים העשה כבר נתבטל הלאו ואין לו עונש הלאו שהוא המלקות וכ"ש כאן שאין עליו אלא עשה הניתק לעשה שאם יקיים העשה האחרון שאין עליו העשה הראשון וא"ל דהיינו דוקא כשקיים האחרון וכגון כשהיא בת קנס אבל כשאינה בת קנס עדיין עשה הראשון עליו הא לית' וכמ"ש מהרי"ק שורש קכ"ט דאין סברה לחלק בין מפתה למפתה יעויין שם. סוף דבר חוזרני לדברי הראשוני' שאין בנו כח להרחיקו לקרותו רשע ולפוסלו לעדות ולשבועה כלל אך נק' לא אנקנו מהיותו עבריין ואע"פ שהיה אפשר לפקפק על זה ולומר כיון שהם אסמכוהו אאונס ומפתה ודקדקו מלשון הפסוק שהוא מצוה והרי הכתוב ניתק עשה זו לעשה אחר ודי בשיקיים העשה האחר שישקול כסף כמוהר הבתולות היכא דאיכא קנס ויפטר היכ' דליכא קנס שאין חילוק בין מפותה למפותה מ"מ כיון שכתבו שהוא מצוה אף אנו נאמ' שאם לא יקיים מצוה זו שהוא עבריין דאל"כ למאי נ"מ קאמרי שהוא מצוה וא"ל שר"ל שיש קיבול שכר בעשותו זאת ואם לא יעשה לא אגרא ולא פגרא דזה לא מקרי מצוה אלא מדת חסידות זה מה שעלה אצלי לפסק הלכה ושזהו ג"כ כוונת מהרי"ק ז"ל

ועוד שגדולה מזו כתב הריב"ש בסי' ט"ז שאין לכוף בענין השידוכין אפי' במקום שהוזכר בגמר' יע"ש כת' עוד מהרר"י בסיום דבריו וז"ל אלא שדברי מהרי"ק בעצמו שכתב בשם ר"מ והסמ"ג דאין כופין הם דברים תמוהי' ומהיכן למד לומר כן אבל באמת ואמונה אין אנחנו צריכי' לכל זאת שהרי מלבד זה הוא רשע שבא על הנדה ועדיין אינו יוצא מרשותו עד שיחזור בתשובה שלימה ועיקר התשובה הוא שישנו בקום ועשה לתקן את אשר עוות דהיינו שישאנה כמו שכתבתי לעיל עכ"ל והנה מה שכתב דברי מהרי"ק הם תמוהים היא תמוה מאוד בעיני שאם רצה לומר שלא ידע מאין יצא למהרי"ק שהרמב"ם וסמ"ג סוברים כן הרי בהדיא כתבו כן ואם ר"ל מנין למהרי"ק שסוברים כן אפי' בבוגרות דליכא קנס או ר"ל מנין להם עצמם הדין גם זה בעיני יפלא שהרי משנה שלימה היא כמו שכתב מהרי"ק ואין חילוק בין מפותה למפותה ואיך תיסק אדעתן לכופו והרי פסוק מלא הוא מהר ימהרנה לו לאשה ודרשו לו מדעתו וכי בשביל שהיא גדולה דשייך גבה מחילה יגרע כחו ויכופו אותו לישאנה ובוודאי שדבריהם אין בהם פקפוק כלל ואי קשיא הא קשיא לן אדרבה מהיכן למדו ר"י ור"ת שמצוה לכונסה