חוט השני לז

במותר לך ע"כ הנה שמענו מזה שכל העובר על דברי חכמי' נקרא רשע אלא שאני אומר שאינו נקרא רשע העובר על דבריהם אלא העובר על דבריהם בקום ועשה אבל בשב ואל תעשה לא נקרא רשע ואע"פ שהמשיא עצה נקרא רשע ערום אבל רשע סתם לא מקרי וכמו שאבאר לקמן שאותו המשיא עצה אינו נפסל ג"כ לעדות ולשבועה וז"ל הרמב"ם בפ"י מהל' עדות איזהו רשע כל שעובר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול שהרי התורה קראה למחויב מלקות רשע שנ' והיה אם בן הכות הרשע ואצ"ל מחויבי מיתת ב"ד שהוא פסול שנ' אשר הוא רשע למות וחייבי כריתות בכלל חייבי מלקות הן עכ"ל וכיון שהעובר על התורה בלאו שאין בו מעשה כיון שאין בו מלקות לא מקרי רשע דאוריית' אף העובר על דבריהם בדבר שאין בו מעשה לא מקרי רשע דרבנן וכן אינו נפסל לעדות וכמו שאכתוב עוד לקמן שא"א שתהא תקנת חכמי' חמורה משל תורה והרי מן התורה העובר על העשה לא מקרי רשע דאוריית' אפי' אם אינו עושה סוכה ולולב ואיך יהיה העובר על העשה דדבריהם יהיה רשע מדרבנן ואע"ג דאמרינן בכמה דוכתי חכמי' עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה היינו במקום שפירשו בפירוש אבל היכא שלא פירשו כן לא אמרינן הכי וזה ברור לי בלי ספק ועוד דבפ' אע"פ נחלקו ר"מ ור' יודא בדבר אי עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואסיקנא דאפי' לר' יודא לא עשו חיזוק יותר משל תורה אלא במילת' דשכיחי וא"כ פשיט' דגם בכה"ג לא עשו חיזוק יותר משל תורה ועוד דהלכה כר' יוסי דס"ל לא עשו חיזוק כלל ועוד שהרי מצינו שהקילו בפסולי עדות דרבנן לענין הכרזה וכמה ענינים

וכן מ"ש שהוא פסול לעדות ולשבועה גם בזה לא נראין דבריו מטעם הנזכר שוודאי אם עבר על דבריהם בקום עשה כגון שאכל בשר עוף בחלב דעת רוב הפוסקי' לפוסלו מדרבנן וגם בזה יש גאוני' שחולקי' ומכשירין אותו כמו שזכר רבי' ירוחם דעתם בנתיב ב' ס"ד דלא מפסלו באיסור דרבנן היכא דליכא חימוד ממון וכ"כ התוספ' בפ' איזהו נשך לחד שינוי' גבי שטר שיש בו ריבי' וכ"כ בעיטור יעויין בב"י בטור ח"מ סי' ל"ד אבל העובר על דברי חכמי' בשב ואל תעשה בזה אין לנו כח לפסלו לעדות ולשבועה אפי' לדעת הטור ורוב הפוסקי' העומדים בשיטתו דס"ל ל דאיכ' פסולי דרבנן אפי' היכא דליכא חימוד ממון ומטעם דכתיבנ' שהרי אפי' העובר על איסור דאוריית' בשב ואל תעשה לא נפסל מדאוריית' כדמשמע מלשון הרמב"ם מהלכות עדות שכתבתי לעיל וכן הם דברי הטור דאינו נפסל מדאוריית' אלא במקום דאיכ' מלקות ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואיך יהי' העובר על איסור דרבנן בשב ואל תעשה חמור מהעובר על איסור דאוריית' ששם אינו נפסל מדאוריית' וכאן יפסל מדרבנן ועוד דלא אשכחן בשום דוכתא שהמונע מעשות סוכה או לולב אע"פ שעובר אעשה דאוריית' שיפסל אפי' מדרבנן

וכתב ב"י וז"ל ובמרדכי פ' הגוזל קמא ובפ' ז"ב גבי פסולי דרבנן בעי הכרזה דמי שהגביה ידו על חבירו נקרא רשע ופסול לעדות ואם הגביה ידו על חבירו אינו לוקה צ"ל דהעובר על ל"ת שאין בו מלקות פסול מדרבנן ואע"פ שמדברי הרמב"ם ורבינו נראה שאינו פסול מדרבנן אלא העובר על דברי רבנן משמע דכ"ש הוא לעובר על דברי תורה שאין בו מלקות עכ"ל ודבריו בלתי מובנים לי גם לא מצאתי במרדכי פ' ז"ב שיאמר שהוא פסול מדרבנן ובפ' הגוזל קמא לא מצאתי כלל רק בפ' החובל וגם שם לא הוזכר שהוא מדרבנן וכ"נ ודאי שהוא דאוריית' שהרי הכתוב קראו רשע דכתיב ויאמר לרשע למה תכה רעך וכן משמע מלשונו שהוא ל"ת דאוריית' שהרי כתב ואם המגביה יד על חבירו אינו לוקה צ"ל דהעובר על ל"ת שאין בו מלקות וכו' א"כ ש"מ דס"ל כאילו כתיב' בקרא בפירוש ולכן לא ידעתי למה כתב שהוא פסול מדרבנן ואיה מצא זה במרדכי גם לשונו אינו מדוקדק שלא מצינו לא תעשה בהגבה' יד על חבירו אם לא הכהו ולדעתו מפסל מדאוריית' כדכתיבנ' דהא כתי' אל תשת רשע עד והאי מקרי רשע ואע"פ שאינו לוקה מ"מ הא איקרי רשע וכי חיוב מלקות כתיב גבי עדות ואע"פ שהעובר על שאר ד"ת שאין בו מלקות אינו נפסל מדאוריית' היינו משום דלא אקרי רשע ותשוב' מהר"י קארו שהביא מהרר"י אין בידי לעיין בהם ואם נפשך לומר דס"ל דפסול מדרבנן משום שאינו אלא מדרש חכמים הא דהמגביה ידו על חבירו נקרא רשע דדייקא מדכתי' למה תכה ולא כתי' הכית' הא לית' דאין לך דקדוק חזק מזה ובזה באנו למחלוקת הראשוני' במ"ש פ"ק דקדושין נראין דברי ר' טרפון בשן ועין ודברי ר"ע בשאר ראשי איברי' הואיל ומדרש חכמי' הן יעויין מחלוקתם בספ' המצות של הרמב"ם והרמב"ן ז"ל. ומדברי ב"י שכתב דגבי לאו שאין בו מעשה מפסל מדרבנן משמע נמי הא העובר על עשה דאוריית' לא מפסל מדרבנן. סוף דבר אומר אני דפסול עדות וקריאתו רשע הא בהא תלי' שלא נפסל לעדות