חוט השני לו

מ"מ כיון שאין כאן עדים שבאו עליה באותו פרק שנתעבר' ועל זה השני לבד היתה הטענה בעת ההיא שנתעבר' על השני הזה הוא מוטל משום מצוה לכנסה לדברי ר"י שהרי כתב באותו תשובה שאפי' אם נטענו האחרים באותו פרק מ"מ מחויב זה לכונסה כיון שהוא פנוי והאחרים נשואים

ואולם אם יאמר לא אעשה המצוה לא הן ולא שכרן בזה האריך מהרר"י בסי' מ"ח וכתב ואל יהא קל בעיניו להוציאה בדברי' לומר אי אפשי לקיים המצוה שהרי מי שאינו רוצה לשמוע דברי חכמי' אפי' במצוה אחת שהוא מד"ס ואין לה עיקר בתורה הרי הוא נקרא עבריין וכבר הוצאתי מדברי מהרי"ק שורש קכ"ט שהוא רשע וא"כ מותר לשנאותו ואינו מצוה להחיותו ויש לפוסלו לעדות ולשבועה ולקרא בתורה כ"ש שלא להחזיקו בתורת חברי' וכשרות עד אשר יתקן את אשר עיוות שהרי המגביה ידו על חבירו נקרא רשע ופסול לעדות ולשבועה עד שיעשה תשובה וכו' ובתשוב' מהרי"ק סי' קפ"ט משמע שאם היה עדים שבא על הזונה בדין שלא יקראהו בתורה ובספר משפט שמואל סי' צ"ג משמע שהוא פסול לעדות ולשבועה אם יש עדים שבא על הזונה ואל תשיבנו ממ"ש מהרי"ק וז"ל ועל כן נראה לעניות דעתי מצוה מן המובחר לחזור בכל עוז שיכניסנה ומ"מ דבר פשוט הוא שאין לכופו על כך לא בדיני ישראל ולא בדיני א"ה וכו' עד אלא נותן קנס כי המשכילי' יבינו שלא בא למעט מהרי"ק אלא שאין לכופו שישאנה אבל לקרותו רשע ולפוסלו על כך כדי שיקיים המצוה יש לנו לעשות ותע"ב שאם אי אתה אומר כן תמה על עצמך א"כ ילמדי' רבי' מהו ביאו' דבריו שכתב שיש לחזור בכל עוז שיכניסנה ותו דתקשה לך מדידי' אדידי' שהרי כתב בתחילה שאין לכופו על כך מאחר שהוא כופר דיש למידק מיניה הא מודה יש לכופו על כך ואח"כ כתב שאפי' אם בא עליה בוודאי כתבו ר"מ וסמ"ג שאין כופין ותו שהרי כתב מהרי"ק על עצמו בסי' קכ"ט שהוא כפר שבא עליה ולא היה שם עדים אעפ"י כן כתב על האיש המשיאו עצה הגונה שלא לשמוע דברי חכמי' שלא לישאנה הוא רשע ערום א"כ ק"ו אתה למד שהוא בעצמו נקרא רשע כמו שכתבתי לעיל ואם נקרא רשע יש לו דין רשע כמו שכתבתי אלא ע"כ לומר שאע"פ שהחמיר שלא לכופו מ"מ לכל הפחות כופין אותו ע"ד הנזכר דהיינו לפוסלו לעדות ולשבועה ולקרותו רשע אמנם דרך ישרה שיבור לו האדם נוכל להבינו כמ"ש הוא עצמו בסי' קל"ה לענין כפייה בגט שיגזרו שלא יהיו רשאים לדבר עמו ולישא וליתן עמו יע"ש באריכות אלה הם דבריו בזה. ואומר אני כי מאוד מאוד הפריז על המדה כאשר יתבאר והנלע"ד כי אין לנו כח אלא למקריי' עבריין שהוא עובר על דברי חכמי' ואע"פ שלא נזכר' מצוה זו בתלמוד מ"מ כיון שרבותינו הצרפתים כולם כתבוה התוספ' וסמ"ג וסמ"ק והרא"ש והמרדכי ורבינו ירוחם מחויב הוא לקיימו כאילו נזכרה בתלמוד ואם יעבור יקרא עבריין שהרי כתב הרא"ש שדברי הגאוני' שאחר התלמוד ואפי' דברי חכמי כל דור ודור הטועה בהם ה"ל כטועה בדבר משנה ה"ה נמי לענין זה הוי דבריהם כאילו הם כתובים בתלמוד והעובר על דבריהם נקרא עבריין אבל מה שאמר שהוא רשע והביא ראיה מדברי מהרי"ק שכתב המשיאו עצה הגונה שלא לשמוע דברי חכמי' שלא לישאנה הוא רשע ערום ויליף מק"ו שהוא בעצמו נקרא רשע

בתחילה אומר אני דלא דק בלישנא דמהרי"ק שכתב והמשיאו עצה לכפור האמת קורא אני עליו רשע ערום ויש חילוק גדול ביניהם דההי' איירי לענין שיכפור שבא עליה באונס כדי שלא יצטרך לגלות פשעיו אבל גם לו יהיה כדבריו שהמשיאו עצה שלא ישאנה מ"מ לא נוכל ללמוד מזה שהוא עצמו רשע וק"ו דידי' ק"ו פריכא לא יצלח למלאכה ונעלם ממנו מה שפירש רשב"ם בפ' יש נוחלין אמר אביי איזהו רשע ערום זהו המשיא עצה למכור בנכסי' כרשב"ג ופרשב"ם שגרם לעבור על דברי הנותן ערום דאהנו מעשיו והרי הוא חוטא ולא לו ומיהו המוכר עצמו דהיינו ראשון לא מקרי רשע ואע"ג דלכתחילה אסור לעשות כן דלא חמיר איסורי' שהרי השליטו הנותן בגוף ופירו' לעשות בהם כרצונו וכ"כ הטור ח"מ סי' רמ"ח שהמסית הוא רשע והניסת קאי באיסור וכן הא דאמרינן יתומי' שקדמו ומכרו בנכסי' מועטין מה שמכרו מכרו ואמרינן בפ' היה נוטל שהמשיאן עצה למכור נקרא רשע ערום לא אשתמיט חד מן הפוסקי' לאשמועינן שהם רשעי' אלא ע"כ דוקא המסית הוא רשע לפי שהוא חוטא ולא לא אבל הניסת איסורא בעלמ' הוא דקעביד ופשוט הוא ואם עבר עליו רוח קנאה וחשקה נפשו מאוד לתחר במרעים ולעשותו רשע היה לו להביא גמרא ערוכה בפ"ב דיבמות דקאמר התם איסור קדושה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי ליה איסור קדושה אמר אביי כל המקיים דברי חכמי' נקרא קדוש א"ל רבא וכל שאינו מקיי' דברי חכמי' קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי אלא אמר רבא קדש עצמך