חוט השני לה

עכ"ל [עי' בש"ך בחו"מ ע"ב ס"ק מ"ט דבכה"ג דלא הוי לי' למידע ס"ל להראב"ד וסייעתו דלא אמרינן מתוך שאיל"מ עכ"ה] טעה טעות מפורסם דאפי' דייני דמיגיות ידעי לה שאין פוסקין [עי' בש"ע חו"מ סי' ע"ה סי"ד] מחויב שבועה שאינו יכול לשבע משלם אלא במחויב שבועה דאוריית' אבל במחויב שבועת היסת נשבע שאינו יודע ויפטר וכבר כתב הריב"ש שאפי' שבועה אין כאן מפני שהתורה האמינתו. ומהרא"י כתב הטעם משום דלא הוי דררא דממונא אלא דאתא לידי ממונא ומ"ש עוד שם וגדולה מזאת אני אומר וכו' הם דברים בלתי מובנים לי וגדולים הם אלי כי מאחר שכתב מהרא"י שאין נשבעין למה פסק הוא שישבע בלי טעם וראיה לדבר זה וכל זה כתב מהרר"י לפי דעתו שפסק שהוא בנו לכל דבר אבל כבר נתבאר שלא מצאתי סמך ברור וחזק לעשותו כבנו לענין ממון. עוד צריך אני לפרש דבר אחד והוא במ"ש שדעת הריב"ש הוא שנאמן לטעון שזינת' עם אחרים באותו פרק שנתעבר' מהם ה"מ דווקא בשלא הוחזק כפרן אבל אם טען בתחילה שלא בא עליה ואח"כ באו עדים והכחישוהו וחזר וטען שגם אחרים באו עליה הא ודאי הוחזק כפרן ודומה לאומר להד"ם ובאו עדים שלוה וחזר וטען פרעתי שהוחזק כפרן לאותו ממון ואינו נאמן לעולם עליו עד שיברר בעדים שפרע או עד שיודה לו בעל דינו אבל אם מתחילה טען שבאו אחרים עליה באותו פרק ושהוא יודע זה בבירור אע"פ שטען ג"כ שהוא עצמו לא בא עליה והוכחש בזה מ"מ לא מסתבר למימר שהוחזק כפרן שהוא טען בתחילה שני דברים לפטור את עצמו ומה בכך גם אם הוכחש באחד מהם מ"מ לא הוכחש בשני וראי' מפ' גט פשוט דת"ר הבא לדון בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נידון בחזקה ואסיקנא דפליגי בבירור כגון אדם שטוען למערער שני מיני ראיות יש לי אחת שיש בידי עדיין שטר מכירה ועוד שיש לי עידי חזקה ג' שנים ר' סובר אע"פ שיש עמו חזקה צריך לברר שטרו ורשב"ג סבר אינו צריך ואפסיק הלכת' כר' וכתב הרמב"ם ז"ל אומרי' לו בתחילה קיים שטרך אם נתקיים הרי טוב וידון בשטר ואם א"א לו לקיימו סומכין על עידי חזקה וישבע היסת שלקחה וכתבו המפרשי' שאם נמצא השטר פסול לא מהני עידי חזקה והטעם דחזקה מכח שטרא קאתי משמע הא אי לאו האי טעמ' אפי' נמצא שנתבטל טענותו מכח השטר מ"מ מהני עידי חזקה שהרי טענה זו מועלת בפני עצמו ותדע דהא אמרינן התם האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו ואסקינן אנא נמי. לברר קאמינא והעלו התוספ' דאי אתו ואמרו להד"ם לא הפסיד וכן העלה הרב המגי' שהוא דעת הרי"ף והרשב"א ז"ל וכ"כ הטור בשם רש"י והרמב"ם ואע"פ שהב"י הוקשה לו מנ"ל שהם סוברים כן כבר ביארתיו יפה ואין כאן מקומו והכא גבי לידון בשטר ובחזקה אי אתו עדים ואמרו להד"ם הפסיד אלא ע"כ ה"ט דשאני התם דחזקה מכח שטר קאתי אבל הכא גבי פרעתיך בפני פלוני ופלוני הא דקאמ' בפני פלוני מילת' יתירת' הוא דקאמר ואע"פ שהוכחש באחת מ"מ לא הוכחש באחר' ואע"פ שיש חולקי' שם וס"ל דהוחזק כפרן ובקשו חשבונות רבי' ליישב ההיא דפ' גט פשוט עם ההיא דשבועות נראה דבכה"ג כ"ע מודו דלא הוחזק כפרן דבשלמ' התם איכא למימר כשאמ' פרעתיך בפני פלוני ופלוני הוי כאלו הודה שלא פרע רק בפניהם וכיון שבאו ואמרו להד"מ א"כ הרי לא פרע כלל אבל בנדון זה גם אם הוכחש ובאו עדים שבא עליה מ"מ למה לא תועיל לו הטענה האחרת וכ"ש בנדון כזה דמחמת כיסופ' לא רצה להודו' ואע"פ שהוכחש בזה מ"מ לא הוכחש באחרת. וכל מה שהארכתי בדין זה אין צורך בזה אי דיימ' מעלמ' למ"ש דקי"ל כהרמב"ם ולא כתבתי זה אלא למי שיפסוק כדעת הרשב"א או אי לא הוי דיימ' מעלמ' פ

ולענין אם מצוה לכונסה אומר אני אין לנו אלא תשובת מהרי"ק שורש קכ"ט שהעלה דהיכ' דאיכ' אמתלאות וכ"ש היכ' דאיכ' עדי' כ"ע מודו שמצוה לכונסה דהא לא קאמר ר"ש אומר שלא לכונסה אלא משום לזות שפתים והיכא דאיכא עדים אינו מוסיף לזות שפתים כשכונסה וכת' שם דאפי' בנטענת מאחרים כבר מ"מ מחויב זה שנתעברה ממנו שישאנה ומה לי להאריך בדברי' החקוקים בעט ברזל ועופרת ואפי' אם יטעון הבועל שזינת' עם אחרים ושמא נתעברה מהם מ"מ על זה מצוה לכונסה בנדון דידן אפי' אם יטעון שבאו עליה גם באותו פרק שנתעברה ואע"פ שכתבתי לעיל שהוא נאמן לומר שבאו אחרים עליה ושמא מהם נתעברה היינו לענין ממון דקי"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני פטור אבל לענין אי מצוה לכונסה אינו נאמן לומר שבאו אחרים עליה שהמצוה מוטלת על כל מי שבא עליה לכונסה וכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ובנדון דידן ג"כ אינה יכולה להשתלם מן האחרים שאין כאן עדות שבאו עליה באותו פרק שנתעברה ממנו ואע"פ שיש כאן עדות שבאו עליה