חוט השני לד

אלא בדיימ' לחוד משום שהוא כעין ספק אם בא עליה אחרים כלל ואת"ל שבאו עליה מ"מ שדינן רוב בעילות בתר דידי' אבל אם הוא ודאי שבאו עליה גם אחרים בהא לא אמרו ומ"מ נ"ל שאינו מחלק בענין זה שהרי נראה מדבריו דמדמי לי' לרוב בעילות אחר הבעל והתם אפי' בוודאי מזנה אמרינן הכי וכן נראה מדברי האחרוני' אע"ג שמלשון הטור והרמב"ם לא משמע כן אבל עדיין יש לחלק בין מיוחדת לנדון דידן סוף דבר לא מצאתי ראיה ברורה שאוכל לסמוך עליה לשיהיה בנו ודאי לענין ממון משום דההיא סוגיא דפ"ק דכתוב' קשיא טפי עלן אבל לענין יוחסין אזלינן בתר רובא דרובא דאורייתא הוא כדילפינן בפ"ק דחולין והוי בנו לכל דבר ליוחסין ולאסור בקרובות הבועל ומותר בקרוב' אחרים הנחשדו וכן לענין יבום וחליצה ואע"פ שכתבתי לעיל שהוא נאמן לומר שגם אחרים באו עליה ושמא מהם נתעברה אינו אלא לענין ממון וכדאיירי בי' הריב"ש משום דקי"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ולא שדינן בתר רוב בעילות דאין הולכין בממון אחר הרוב אבל לענין איסורא אזלינן בתר רוב בעילות וכדברי הרא"ש ז"ל ומילת' דמסתבר הוא: כתב עוד בסי' נ"ג אך אמנם לסתום פי המקטרגים אומר אני את"ל דבנדון דידן לא נקראת מיוחדת הלא כבר הוכחנו דהלכה כהרא"ש והרשב"א דאם יש עדים שבא עליה בתר דידיה שדינן לה אפי' אי דיימ' מעלמ' ולפי שיש עוד מקום לבעל דין לחלוק ויאמר קים לי כהרמב"ם אומר דגם הרמב"ם מודה בלא דיימ' מעלמ' ובנדון דידן נמי לא דיימ' מעלמ' וראי' ממ"ש הרא"ש כלל פ"ב וז"ל ואף אם מקודם הית' דיימ' מעלמ' שזינת' לפני חצי שנה כבר נפסק הקול ובפ"ק דיבמות אמרו אם נשתתק הקול יומא ופלגא די עכ"ד

והנה מה שכתב בתחילה שיש לפסוק כהרא"ש והרשב"א כבר כתבתי לעיל שאין דבריו מחוורין ושאפי' לפי דעתם נאמן הוא לומר שמא נתעברה מאחר אם טען שראה שזינת' עם אחרים באותו פרק ומ"ש דבנדון דידן לא מקרי דיימ' אעתיק לשון הרא"ש וז"ל ועוד ראית' שוב שני עדים שמיום שהכניסה ר"ש נ"ע בביתו לא דיימ' מעלמ' ואף אם מקודם הית' חשודה כבר נפסק הקול ולכן אומר אני דדוקא התם לא מקרי דיימ' אח"כ שיש לומר שלאחר שהכניסה ר"ש בביתו יחדה אליו ושוב לא זנתה עם אחרים אע"פ שבתחינה זנתה לפי שלא הית' מיוחדת לו אבל כאן מה חידוש נתחדש לה שתתהפך לחזקת כשרות שהרי כשהיה הבועל בביתה ואפ"ה זינתה עם אחרים ותדע שהרי בתשובו' מהר"מ פדואה כתב כשהית' פרוצה ביותר כשהית' פנויה או ארוסה לא מחשבינן לה לפרוצה ביותר לאחר נישואין ומשמע כיון שהיה שינוי וחידוש שיש לומר נתהפכה לחזקת כשרות אם מפני חומר האיסור אם מפני שיש לה עתה בועל המצוי לה יותר מבראשונה אבל מחמת שנשתתק הקול יומא ופלגא לא אמר מיהו יש לדחות זה כיון שלא חילקו כן בגמר' ולכן אשוב לומר דלא דמי דבשלמ' התם י"ל כיון שנודע שזנתה כבר קודם שהכניסה ר"ש בביתו ואח"כ לא נשמע עליה כלום י"ל שנהפכה לאשה אחרת שאל"כ היו יודעים את תזנותיה בכל יום כיון שכבר הרגישו הבריות שהיא מזנה מרגישי' בה אם תשוב לפסולה אבל בנדון דידן הרי לא היה נודע כלום מה שעשת' קודם החצי שנה עד לאחר שנתעבר' ונודע הכל בפעם אחת ואין חידוש מה שלא נשמע עליה באותה חצי שנה כלום שלא חשב אדם מעולם שתזנה ועוד שהרי לא נשמע עליה כלום גם מן הבועל הזה שעליו אנו דנין עד שנתעברה אמור מעתה שאין זה מצילה שלא תהי' דיימ' מעלמ' וזהו דבר פשוט

נתבאר מכל מה שכתבתי דביש עדים שבא עליה ודיימ' מעלמ' יש לפסוק כדעת הרמב"ם וסייעתו שהם רבים עד שלא נמצא מי שחולק עליהם בפירוש זולת הרשב"א בתשוב' ואף הרא"ש שחלק בתשובו' מ"מ בפסקיו לא ס"ל כן ואפי' לדעת הרשב"א כל שהוא טוען שראה או יודע שזינת' עם אחרים באותו פרק הוא נאמן בלי שבועה וכל זה באינה רגילה אצלו אבל ברגילה אצלו שדינן רוב בעילות בתרי' אפי' אם טען שזינתה גם עם אחרים ודוקא ליוחסין ולעריות וליבום ולחליצה אבל לענין ממון לא ידענו מאי אדון בי' כי לא מצאתי עמוד נכון שאוכל לסמוך עליו להוציא ממון כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב ולמאי דפסקינן כהרמב"ם אפי' אי לא טען ברי שזינת' גם עם אחרים מ"מ אמרינן שמא זינת' כיון דדיימ' ולא שדינן הולד בתרי' לענין ממון ולדעת הרשב"א בעינן שיטעון כן בפירוש הא לאו הכי שדינן בתר דידי' אפי' לענין ממון משום דאיהו ודאי והאחרים ספק. וזכינו לפסוק הלכה בנדון זה שהיו רגילי' יחד בבית אחד שהוא בנו לכל דבר חוץ מלענין ממון שאין יכולין לכופו לפרנסו גם אינו בנו לענין ירושה. ואני תמה מאוד על מהרר"י שכתב בסי' נ"ז שב"ד אביהן דיתמי חייבי' לתבוע שיזון את בנו כדברי הרא"ש והרי הוא מחויב שבועה שאינו בנו ומתוך שאינו יכול לישבע משלם שהרי יש עדי' שבא עליה וא"א לו לידע שלא ממנו נתעבר'