חוט השני לג

ונמצא לפ"ז שר' שמשון מחלק במי שאינו חושש שמא יתפסו בין מיוחדת ובין אינה מיוחדת אבל במי שהוא חושש שמא יתפסו אין חילוק. אך אומר אני דאין לחלק חילוק זה ולא מטעמי' אלא מטעם אחר שהרי כתב ר"ש וז"ל דההיא דכתוב' ההיא דקאמרה מיני' ר"ל שהיה רגיל אצלה הלכך שדינן רוב בעילות בתרי' וההיא דפ' אלמנה מיירי שאומר הארוס שלא בא עליה אלא פעם אחת הלכך אמרינן מדאפקרה נפשה וכו' עכ"ל והמדקדק בדבריו יראה להדיא שסובר דההיא דכתוב' אע"פ שהיה רגיל אצלה תמיד מ"מ אמרינן דמדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרא נמי לגבי אחריני אליב' דאביי ללישנא קמא ומ"מ הולד כשר משום דרוב בעילות הן מן הארוס דוגמת מה שאמרו בפ' ארוסה אשה מזנה בניה כשרים רוב בעילות אחר הבעל ולכן מכשירינן הולד אפי' לר' יושיע וזהו מה שכת' הלכך שדינן רוב בעילות בתרי' משמע הא מיעוטן שדינן בתר אחריני

ואחר שנתבאר זה אומר אני גם בנדון דידן כיון שהוא רגיל אצלה טפי מאחריני אע"פ שהיא ירא שמא יתפוס מ"מ גבי אחריני איכא תרתי חדא שאינ' רגילי' וגם מתיראי' שמא יתפסו ועוד שהבועל הזה היה יכול להיות אצלה ביום ובלילה והאחרים לא היו יכולים להיות אצלה רק ביום ואפי' ביום לא היה אפשר רק לעתים ולא תדיר הלכך שדינן הולד בתרי' לענין לאסור בקרוביו ואם קידש אחד מקרובותיו אין קדושיו קדושין אפי' מספק ולפטור מן החליצה ויבום לדעת הרא"ש ואף הרמב"ם מודה במיוחדת כמ"ש הרא"ש כנ"ל דהא רובא דאוריית' הוא ולענין יוחסין להקרא בן פלוני אכן אם הוא בנו לענין ממון הא מילת' צריכא עיונא כיון דמטעם רוב קאתינן עלה וקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ובספ"ק דכתובו' גבי עיר שישראל וגוים דרים בה תינוק מושלך וכו' אמרינן ה"ד אלימ' דנגח תורא דידן לתורא דידי' לימא לי' אייתי ראי' דישראל את ושקול והכריע הרמב"ם והטור ומגיד משנה דאפי' בעיר שרובן ישראל אמרינן נמי הכי כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב ואע"ג שמחזירין לו אבידה היינו מפני שלא היה למוצאה חזקת ממון כמ"ש המגיד ותוספו'. ואע"ג דמשמע מדברי הפוסקים דהא דאמרינן אשה מזנה בניה כשרים רוב בעילות אחר הבעל דסמכינן ארוב' אפי' לענין ירושה מדלא חילקו בזה ואמרו שאע"פ פ שהולד כשר מ"מ אינו בנו לענין ירושה משמע שהוא בנו אפי' לענין ירושה י"ל דהא ברוב בעילות אחר הבעל הוי רוב מעלי' משום דאשה בעלה משמרה אבל בנדון דידן לא שייך האי טעמ' עיי' מענין אין הולכין בממון אחר הרוב בתוספ' דסנהדרי' דף ג' ד"ה דיני ממונו' ועוד גבי אשה מזנה גופ' מאן לימ' לן שהוא בנו אף לענין ירושה

איברא שיש לדקדק מתשובות הרא"ש דס"ל גבי אשה מזנה הוא בנו אף לענין ירושה שכתב בתשוב' כלל פ"ב ולא דמי' לאשת איש דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל אבל בביאת זנות איכ' למימר כמו שהוא בא עליה בזנות גם אחרים באו עליה בזנות וכו' וכתב עוד וז"ל ובנדון זה זה שהית' האשה משרתת בביתו ומיוחדת נראה דאפי' לאביי בתרא דידי' שדינן לה וכ"כ ר"ש וכו' ותירץ דהאי דפ"ק דכתו' ההוא דקאמר מיני' ר"ל שהיה רגיל אצלה תמיד הלכך שדינן רוב בעילות בתרי' וכו' הלכך בנדון זה שדינן בתר דידי' כיון שהית' תדיר בביתו אף ללישנ' קמא אליבי' דאביי ועוד ראיתי שוב שני עדים שמיום שהכניסה ר' שמואל נ"ע בביתו לא דיימ' מעלמ' וכו' עכ"ל לענינינו. נראה להדי' מדבריו דס"ל דסמכינן אחזקה של רוב בעילות אחר הבעל אפי' לענין ירושה ואפי' בפנוי' המיוחדת לו דהא לענין ירושה איירי כמ"ש בתחילת התשובה ואע"פ דדיימ' נמי מעלמא כדמשמע לישנא דקאמר ועוד ראיתי וכו' משמע דלטעמא קמא הוי בנו אפי' אי דיימ' מעלמ' וא"ל דשאני התם שנהג בו מנהג בנים וכנזכר בתחילת התשובה שהרי כתב בתחלת התשוב' שאין זה נחשב לכלום אפי' אמר שהוא בנו כל היכא דאיכא לספוקי שמא אינו בנו משום דאיהו גופא לא ידע ואפי' מטעם מגו דאי יהיב לי' כולי' נכסי לא מהימן דה"ל מגו במקום עדים אלא ע"כ ס"ל דאפי' לא אמר כלום כיון שידוע שהית' מיוחדת לו שדינן רוב בעילות בתר דידי' והוי בנו אפי' לאביי אליבא דלישנא קמא. כנ"ל שהוא דעת הרא"ש ועדיין יש לומר דווקא במיוחדת כי התם שהוא אינו ירא מאחרים אבל אחרים יראים ממנו והוי ממש דומיא דאשה מזנה דהוי רוב חשוב אבל בנדון דידן שהוא ואחרים שוים בדבר זה לא מסתבר למימר דאזלינן בתר רוב לענין ממון וכמו שכתבתי מההיא דמצא תינוק ועוד שלמה שפירשתי לעיל דברי הריטב"א מוכח להדיא דלא אזלינן בתר רובא לענין ירושה אפי' בפלגש המיוחד לו אי דיימ' ונהי דלא ס"ל כוותי' כיון שנראה מדברי הרא"ש דאזלינן בתר רובא בפלגש המיוחד לו מיהו איכא למימר דוקא במיוחדת גמורה וכמו שהיה בנדון של הרא"ש אבל ברגילה עמו בביתו לא אזלינן בתר רובא כיון שאין הולכין בממון אחר הרוב

ועוד שאפשר שאף רבי' שמשון והרא"ש לא אמר