חוט השני לא

כן כמו שהוא נאמן להכחישה אי ליכא עדים. ועוד דאפי' באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו האמינה תורה לאב לומר זה אינו בני וממזר הוא מכ"ש שהוא נאמן לומר על זה שאינו בנו לענין ירושה על כל פנים אע"פ שאינו נאמן לשויה ממזר מיהו נאמן הוא לומר שאינו בנו וכיון שכן שמעון נאמן בטענותו ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת אע"ג דאיכא דררא דממונא שיטפל ויזון את הולד מ"מ כיון שהתורה האמינתו הוא נאמן בלא שבועה זהו ביאור דברי התשובה ובזה אין ממש בכל קושיותיו ואת כלם ישא רוח יקח הבל ולקמן אדבר עוד יותר מזה רק שבתחילה אבאר כי במה שכתבתי יתבאר לך שטעה טעות מפורסם במ"ש בסי' כ"א שאם הוא לפנינו ומכחישה ואומר שנבעלה לממזר ולנתין אינו נאמן לפסול העובר כמ"ש בת"ה סי' רס"ז וכן פסק בהגהות ש"ע ודלא כדברי ריב"ש בתשובותיו סי' מ"א דסובר דאפי' באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לו האמינה תורה לאב לומר אין זה בני וממזר הוא כ"ש בזונה היולדת לזנונים עכ"ל וכבר נתבאר שהוא תולה בוקי סריקי בהריב"ש ושותא דמרן לא ידע כי מעולם לא נתכוון לזה ובסי' נ"ח כתב על מ"ש הריב"ש ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת שהתורה האמינתו ע"כ ופירוש דבריו מבוארין למבין שזהו שכתב לפני זה בתשובה ההיא ועוד דאפי' באשתו העומדת תחתיו וכו' אמינא כי ניים ושכיב אמרה להאי תשובה ולא דק בה שהרי הוכחתי לעיל דהא דהאמינתו תורה לאב על בן בין הבנים היינו דווקא בפני אשתו אם ארוסה ואם נשואה אבל לא בפנויה אלא ה"ט דאין מזקיקין אותו לשבועת היסת כיון דליכא דררא דממונא עכ"ל וכבר נתבאר שהוא טעות מפורסם ומ"ש ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת ר"ל שישבע שאינו בנו לענין ירושה ולענין ליטפל בו וס"ל להריב"ש דנשבעין אפי' אמילת' דאיסורא וכדעת מהר"ם כיון דהוי מ"מ דררא דממונא וכן הוא דעת תלמידי הרשב"א כמ"ש בב"י ולא ס"ל החילוק שחולק מהרר"י בכתביו סי' ל"ז ולא כמ"ש מהרר"י בסי' נ"ז שדבר זה הוא פשוט מכל הפוסקי' שאין נשבעין על תביעה זו מפני שאין ב דררא דממונא

והנה יצאתי מן המכוון וממה שקבלתי עלי שלא להשיב על דבריו שאינן נוגעין לפסק ואחזור לענין ראשון מה שכתב בפשיטו' שדעת הריב"ש הוא לפסוק כלישנא בתרא מדקאמר בחד לישנא גבי ארוסה שעיברה אמינא אדרבה דוק לאידך גיסא שהרי כתב וז"ל דכי היכי דמפקרה נפשה לגבי שמעון מפקרא נפשה לגבי ארוס כדאמרינן בס"פ אלמנה לחד לישנא גבי ארוסה שעיברה עכ"ל ולשון זה הוא כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא ואדרבה ללישנא בתרא לא אמרינן הכי לפי שאין ספק מוציא מידי ודאי ואפי' את"ל דגם ללישנא בתרא אמרינן הכי ואיהו ס"ל כלישנא בתרא לא ה"ל למימר לחד לישנא דאי ס"ל כשם שזינת' ללישנא בתר' מכ"ש דס"ל הכי ללישנא קמא אלא ע"כ צ"ל דמ"ש גבי ארוסה שעיבר' אשגרת לשון הוא ולא דק בלישני' ואי אפשר לומר בע"א דללישנא בתרא לא אמרינן כשם שזינת' הן אמת שאין אני תוקע עצמי לדבר הלכה לומר שהריב"ש אזיל בוודאי בשיטת הרמב"ם דאפשר דאזיל בשיטת הרשב"א דאפי' הרשב"א יודה בדבר הזה שאם היא טוען ברי שזינת' גם עם אחרים שהוא נאמן לומר כן שהרי אפשר הוא שכשם שזינת' עמו זינתה גם עם אחרים וא"כ י"ל שמא מהם נתעבר' ואינו בנו לענין ירושה ומן הק"ו שזכר הריב"ש. וע"כ לא קאמר הרשב"א דלא אמרינן כשם שזינת' אלא אם אין אותו שבא עליה טוען טענת ברי שזינת' גם עם אחרים דבהכי איירי הגמ' ס"פ אלמנה דאל"כ ודאי הוי ספק ממזר כיון דאיירי בארוסה והארוס טוען שבאו עליה גם אחרים אלא ע"כ איירי שאין הארוס יודע כלום אבל כשהוא טוען ברי שזינת' גם עם אחרים אפי' אם הי' פנוי נאמן הוא מטעם שזכר הריב"ש. ולענין פלוגת' דהרמב"ם והרשב"א לא איירי הריב"ש כלל ונראין הדברים דקאי ג"כ בשיטת רבו הר"ן ז"ל טפי ממה שנאמ' שיחלוק עליו אבל עכ"פ אין כאן ראיה כלל דקאי בשיטת הרשב"א וכמו שהוכחתי ואפי' אם נאמר שהרשב"א יחלוק אפי' בטוען ברי שזינת' עם אחרי' מ"מ אין כאן קושיא מה שהקשה הוא למה לא זכר דעת הרשב"א והרא"ש כיון שדבריהם אינם חקוקים על חיבוריהם רק בתשובת לכן אפשר שלא ידע דבריהם גם רבו הר"ן לא זכר דעתם עם היות שדרכו תמיד להבי' דברי הרשב"א אלא ע"כ שלא בחר בהם או שלא ידעם כמ"ש האחרוני' בתשובותי' שמטעם זה לית הלכת' כבתראי שאולי לא ידעו דברי הראשונים ויותר היה לו להפליא על הטור למה לא זכר דעת אביו הרא"ש כמו שכתבתי לעיל. אבל האמת הוא כמ"ש בראשונה שגם הרשב"א מודה בדבר הזה ונמצאו כל ראיותיו וקושיותיו בזה הבל המה מעשה תעתועי' ובזה בטלו גם דבריו סי' ל"ז שהסכים שם דכיון דאיכא עדים שבא עליה אינו נאמן לומר שאינו בנו לדעת הרשב"א והרא"ש כיון דלא חיישינן לכשם שזינת' וכבר נתבאר שאינו