חוט השני כט

אע"ג דדיימ' מעלמ' בתר דידיה שדינן לה ותאכל בתרומה ש"מ דתלינן באיש מסוים ואפי' בלא נאמנות. ואם יאמר אומר שקשה להגיה הספרי' נשיב אליו כמ"ש בגמר' בכמה מקומות ולאו תרוצי קמתרצת לי' תריץ ואומר הכי שהרי בלאו הכי צריך נגר להלו' את דבריו שכתב היכא דבא עליה ודיימ' מיני' שא"א ליישבו אם לא ע"י הדחק דה"ק היכא דבא עליה ודיימ' מיני' לבדו ולא מאחרים והוא דוחק גדול מאוד דהעיקר חסר והל"ל ולא דיימ' מעלמ' לכך תריץ ואימא הכי ודיימ' מעלמ' ובלאו הכי ידוע הוא שפירוש נ"י הוא מלא מט"ס שאפי' דיבור זה יש בו שאר ט"ס הרבה ועוד אומר אני תדע דע"כ איירי הריטב"א בדיימ' מעלמ' דאי בדלא דיימ' מעלמ' מאי צריך לנאמנות הרי כ"ע מודו היכא שבא עליה ולא דיימ' מעלמ' שהוא כשר אפי' בשותקת אפי' ללישנא קמא אליבא דרבה וע"כ מדאיירי הריטב"א בנאמנותה בכל דבריו משמע דאיירי היכא שאנו צריכי' לנאמנות' וכגון בדיימ' מעלמ' או בדלא ידעינן שבא עליה זה ובתחילה הזכיר דין לא ידעינן שבא עליה שאז אנו צריכין לנאמנות' ואח"כ אמר אפי' בא עליה ודאי אי דיימא מעלמא שאז אנו צריכין לנאמנות' אינה נאמנת והכי דייק תחילת לישנא דהריטב"א שכתב ומאי דאמרינן שהיא נאמנת להכשירו וכו' ותו דהא קאמר וה"מ בארוסה או באשת איש והאי באשת איש א"א לפרש בדלא דיימ' מעלמ' דא"כ פשיט' שהוא יורש אלא בר קשא דמתא לירות אלא ע"כ ה"ק וה"מ בארוסה או באשת איש כשאנו צריכי' לנאמנות' ומשכח' לה בארוסה אם לא ידע שבא עליה א"נ בידע ובדיימ' ובאשת איש משכחת לה בדיימ' וכה"ג איירי נמי מ"ש אח"כ אבל בפנויה וכו' ומ"ש בסי' כ"ט שהוא מוחק דברי מהר"מ איסרליש בהגה"ה באה"ע סי' ד' סכ"ו אין להשגיח בדבריו כלל כי דברי מהרמא"י עולין כהוגן לפי פסק ההלכה ואין בהם פקפוק כלל שבתחילה כתב מהר"י קארו דין אם אמרה לכשר נבעלתי הולד כשר וכתב וזה לשונו ומ"מ אין אנו מחזיקין אותו כבנו ודאי ליורשו אם אינו מודה שהוא בנו עכ"ל ל פי' אם הוא אומר בפירוש שאינו בנו והיינו שהוא מודה שנבעלה לו אלא שאומר שזינתה גם עם אחרים ושנתעברה מהם ועליה קאי מהרמא"י ואפי' אם הית' מיוחדת לו אינה נאמנת עליו אם אינו מודה שהוא בנו ונמצא שדבריו מדוקדקים מאוד להלכה ולמעשה וכמו שאכתוב לקמן עוד בשם הריב"ש ולמד הרב דין זה מדברי נ"י שאפי' בדיימ' עם אחרים כתב שאינו בנו ליורשו אפי' בפילגש ומכ"ש אם הוא טוען בפירוש שאינו בנו ואולי שמהרמא"י לא פסק כדברי נ"י אלא בכופר שהוא בנו אבל בדיימ' לית לן בה דמ"מ אזלינן בתר רובא כמ"ש לקמן מדברי הרא"ש וז"ל ב"י ומ"מ אין מחזיקין אותו בנו ודאי ליורשו היינו דווקא כשאין אותו פלוני מודה שהוא בנו אעפ"י שמודה שנבעלה לו שאילו היה מודה שהוא בנו היה בנו ודאי ליורשו וספק לענין יבום כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל והנה המדקדק בדבריו יקשה לו דיוקא דרישא וסיפ' אהדדי דברישא משמע שצריך שיאמר בפירוש שאינו בנו הא מסתמ' מחזיקינן לי' שהוא בנו ובסיפ' משמע להפך והאמת הוא דדיוקא דרישא הוא דוקא שכל שהוא מודה שנבעלה לו למה ניחוש שנבעלה לאחר אי לא דיימ' מאחריני ומסתמ' אמרינן דהודאתו שנבעלה לו ה"ל כאלו הוא הודה שהוא בנו והא דנקט בסיפ' שאילו היה מודה שהוא בנו ה"ה במודה שנבעלה לו ולא אמר בפירוש שאינו בנו מחזיקינן לי' נמי כבנו היכא דלא דיימ' מאחריני דהא תנן ילדה תאכל בתרומה אלא שהרב נמשך אחר לשון הרמב"ם בפ"ג מיבום דמייתי ראי' מיני' והתם נקט לי' הכי משום דין יבום אבל אין לפרש דדיוקא דסיפ' דווקא וכל שאינו אומר בפירוש שהוא בנו אע"פ שמודה שנבעלה לו אמרינן כשם שזינתה דהא אפי' ללישנא קמא לא אמרינן הכי אלא בדדיימ' מעלמ' ויקשה מתני' דילדה תאכל בתרומה א"כ מכל זה מוכח שא"א לפרש מ"ש בש"ע אם אינו מודה שהוא בנו אלא שאומר בפי' שאינו בנו או בדדיימ' מעלמ' ויבא על נכון אחריו הג"ה מהרמ"אי בלי פקפוק כלל

כתב עוד בסי' כ"ט דאף לו יהיה דברי נ"י ומהרמא"י כפשטן דאפי' בבא עליה ולא דיימ' מעלמ' ואפי' בפילגש המיוחד לו לא הוי בנו ליורשו מ"מ כ"ע מודו היכא דיש עדים שבא עליה פשיט' שהעדים נאמנים שהרי כתב מהרמא"י על זה תוך כדי דיבור וז"ל דאפי' ע"א אינו נאמן עליו כשמכחישו הרי יוצא מפיו מפורש הא יש שני עדים בדבר נאמנין עכ"ד. בתחילה אקדים להודיע דבר שטעה בו טעות גדול והדבר ההוא גרם לו לטעות כמה וכמה פעמי' כאשר יתבאר לקמן והוא שראיתי שבסי' כ"ז כלל ארבעה דברים יחד וכתב שאין בין מודה שהוא בנו למודה עליה לדעת הרשב"א והרא"ש בתשובה וחזר ושנה הדברי' פעמי' רבות בסי' כ"ז ובסי' ל"א והא בורכא ובדות' שאפי' לדעת' ז"ל אם יטעון הוא שבא עליה ושזינת' ג"כ עם אחרים באותו פרק הוא נאמן כמו שיתבאר לקמן מדברי הריב"ש ש ואע"פ שאכתוב לקמן