חוט השני כז

דעתי בשום דין שבין איש לרעהו אם לא נדרשתי משני בעלי הדברים כאחד או מן הב"ד וכאשר הורוני האחרונים בתשובותיהם והוא בעיני דבר רע ומר וזר ואשר לא טוב עשה בעמיו ובפרט אם כבר נבררו בוררים על הדבר לדון בין הצדדים וגם אם יאמר איש המבלי אין גברים אערכה משפט ודברים. ע"ד ראובן ושמעון סדורים גנובו גנוב ל"ל היסתר איש במסתרים והדברים גלוים וכשמש ברורים ונודע לכל מי בעל דברים ומה גם לבורא רוח ויוצר הרים אשר כל הדברים גלוים לו כחשיכה כאור' ע"כ אשמרה לפי מחסום ומסגרים. גם הרציתי הדברים לפני האלוף הנזכר כי רחקו דרכי מדרכי פסק מהרר"י ומחשבתי ממחשבותיו ברוב דבריו הנוגעים לפסק אל הנדון ויהיו דברי למ"כ לא לעזר ולא להועיל כי אם לבושת ולחרפה כעורבא דאייתי נורא לקיניה ולכן לא רציתי להעלות את דעתי על הכתב אכן מאשר יחשדני מ"כ כי אמנע טוב ממך באשר יש לאל ידי לעשות אכתוב דעתי אך לא אדבר בעיקר הדין כי לא ראיתי העדיות ולא ארצה לראותם ולדון עליהם שלא להיות כעורכי הדיינים אך כל מה שאכתוב הוא לישא וליתן בפסק של מהר"ר יששכר שנראה מדבריו שיש עדות ברורה שבא עליה ודיימ' נמי מעלמ' וע"ז אני כותב מה שאכתוב וגם מה שאשא ואתן בפסק הנזכר לא יהיה רק מקצת הדברי' הנזכרים הנוגעים בפסק לנדון העסק ביש כי מי זה יוכל להוציא זמנו לקרוא את כל הדברי' ההם ומה גם לעיין בהם כי הרחיב הדיבור בדברים שאינם נוגעים לפסק כלל וכל הדברים יגעים ובלתי מסודרים ובעשרים סימני' הראשונים לא אדבר דבר כי הם דברים שאינם נוגעים לדעתי לנדון ולא אדבר רק משני דברים האחד אם הוא בנו גמור לכל מילי והב' אם הוא מחויב לישאנה והנה ראיתי הראשון לדבר כי דעת מהרר"י הוא כבנו לכל דבר ואף לירושה ומחויב לזונו ולפרנסו ובדבר הזה האריך מסי' כ' עד סי' מ' ולא אביא לכאן רק הנוגע לפסק זה והנה הביא שתי הלשונות דס"פ אלמנה והרמ"בם וסייעתו פסקו כלישנא קמא דאמרינן כשם שזינת' היכא דדיימ' מעלמ' אע"פ שוודאי בא זה עליה דבעינן תרתי לטיבות' והרא"ש והרש"בא בתשובותיהם פסקו כלישנא בתרא דאם הוא ודאי שבא עליה אפי' אי דיימ' נמי מעלמא לא אמרינן כשם שזינת' שאין ספק מוציא מידי ודאי והאריך בדברי' האלה אריכות רב ובסי' ל"ח הביא דברי מהר"י קארו בהקדמתו שיש לפסוק כשלשה עמודי הוראה הרי"ף והרמ"בם והרא"ש ובמקום שהם חולקים וכו' יעויין שם בהקדמתו והעלה מאחר שהרשב"א והרא"ש פסקו כלישנא בתרא ראוי לפסוק כמותם אע"פ שהרמב"ם והטור ורבינו ירוחם חולקים ופסקו כלישנא קמא וכ"ש לפי מה שכתב שגם הרי"ף נוטה לדעת הרא"ש והרש"בא וכ"ש לפי מה שהם פסקו כן הלכה למעשה ומעשה רב כמ"ש בתשובת מהר"מ שיש לסמוך על התשובות יותר מהפוסקים ותו דכח דהיתירא עדיף וכ"ש לפי מה שכתבתי שנ"י פוסק ג"כ כלישנא בתרא וכ"ש לפי מה שכתבתי שגם הריב"ש פוסק כן וכ"ש לדידן שאנו נמשכים אחרי דברי הרא"ש לכן א"א לטעון ולומר קים לי כהרמב"ם והנמשכי' אחריו ומכח זה פסק שהוא בנו לכל דבר גם ליורשו אלה הם דבריו ואני תמה מאוד עליו איך יכתוב פסק כזה ולא יחשוב כי גם הנתבע חרש חכם יבקש לו לא ישגיח בברירתו ויאמר קים לי כפלוני הפוסק גם אם היה האמת בכל דבריו שכל המפרשים פוסקים כלישנא בתרא חוץ מהרמב"ם וסייעתו שהם הטור ורבינו ירוחם שהם עמודי ההוראה שכל הספרדיי' נמשכי' אחרי הרמב"ם וכל האשכנזי' אחרי הטור ומי זה ימלא ידו לתקוע עצמו לדבר הלכה ולפסוק בפשיטו' נגד הרמ"בם והטור ורבינו ירוחם ושתיקתו של הראב"ד שהוא כהודאה וזולתם מגדולי המורים שלא הביאם הרב הפוסק ויהי הפסק לעזרת התובע עאכ"ו שאברר שאין האמת כדבריו כלל ואדרבה שרוב הפוסקים קיימי בשיטת הרמב"ם ז"ל ואין גם אחד שגילה דעתו בפירוש הפך דעתו זולת הרשב"א בתשובתו וגם הרא"ש אע"פ שכתב בתשובה כן אבל בפסקים אין דעתו כן ותדע דאל"כ יקשה שיחלוק הטור על אביו ולא זו בלבד אלא שלא יזכיר דעת אביו כלל וזהו דבר שאינו נמצא וכל האחרונים טרחו מאוד במקום שהוקשה להם קושיא זו עד שיישבו את דבריו בענין שיהיה דעתו כדעת אביו וכאשר כתב הרב בהקדמתו לספר הטורים שיכתוב על כל דבריו מסקנת אביו וא"א לומר שהרב ז"ל לא ראה תשובת אביו דוודאי איהו הוי בקי במילי דאבוהו טפי מינן ותו שהרי הרב עצמו הביא מקצת תשובת הרא"ש הנזכרת בהלכות יבום וכאן לא זכר אותה כלל ותו שלקח הכלל שמסר גדול האחרונים מהר"י קארו ז"ל לפסוק כשנים משלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וגזר שדעת הרי"ף והרא"ש דלא כהרמב"ם והרי בדין הזה פסק הרב ז"ל כהרמב"ם וגם מהר"מ איסרליש לא הגיה עליו כלום אלו דברים שאין להם שיעור בשכל האדם אכן ודאי שגם דעת הרא"ש כהרמב"ם ולכן