חוט השני כו

ודאי שהוא מודה בכל אונס' דאת' ל' מנפשי' דלא מקרי אונס אפי' לענין מכר וכ"ש לענין מתנה וכמ"ש הטור סתמ' בסי' ר"ה וכת' ב"י שלדעת העיטור כתובה סברא זו בתלמוד ולשאר הפוסקי' לא הזכירוהו בתלמוד לרוב פשיטות אלא שהוא ס"ל לגבי ההיא דפ' חזקת הבתי' אפי' אי לא יהיב מתנה טמירת' לברי' מ"מ בטלה מתנת האשה שהרי גילה דעתו שהוא עושה כן מחמת האונס וגבי מתנה בגילוי דעת בעלמא סגי' וא"כ דין האמתלאות הוא כיוצא בו שכל שאמר שעשה כן כדי לקבל תועלת היינו אונסא דאתו לי' מנפשי' שהרי אי בעי מצי מיכף ליצרי' ואין מקבלין ממנו האמתלא

איברא יש לדקדק על זה ממ"ש בהגהות מרדכי דקידושין בא"א שאמרה שזינת' שאם רצה הבעל להוציאה בלא כתובה יכול להוציאה אע"פ שאינו מחויב להאמינ' ומיהו אם חזרה ונתנה אמתל' לדברי' נראה דנאמנת מידי דהוי אאשה שאמרה אשת איש אני וכו' עכ"ד וצ"ל דהאי אמתלא היינו נמי בהני גווני שכתבתי כגון שהיא אמרה שעשת' כן מפני שבקשה להפקיע עצמה מתחת בעלה מפני שהוא מצערה וכן הוא אמר שהיא מצערתו ורצה ליתן לה גט אבל אם היא אמרה שעשת' כן מפני שנתנה עיני' באחר מסתבר דלא מהימנינן לה ומטעמ' דכתיבנ' גם מן הטעם שכתבתי לעיל דלא מחזקינן לה ברשיעי שתתן עיני' באחר כשהיא תחת בעלה וכן אם אמר הוא שעשה כן כדי לישא אחרת שלא היו נותנין לו בשביל תקנת ר"ג לא מהני ובר מן דין הרי כל הפוסקי' לא זכרו שתועיל אמתלא בדברי' הללו והוא מפני שרחוק הוא שיתנו אמתל' המועלת ואם נאמר שמה שלא זכרו חכמי' אמתל' גבי כל הני שזכרתי לפי שאין שם אמתלאו' גמורות וטובות כמו באמרה א"א אני ובאמרה טמאה אני ולכן לא מהני שם אמתלא אף אנו נאמר בנדון דידן שלא תועיל אמתלא כי אין לך אמתלא גרוע מזאת וגרוע יותר מאשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה לא אמרתי לך אלא דרך שחוק וקלות ראש ומה"ט לא זכרו בגמר' ובפוסקים דין אמתלא גבי כל הני שכתבתי ועוד אומר אני דלא שייך אמתלא בזמן כל כך ארוך כזה אלא בזמן קצר והכי הוי המעשה שזכר בגמ' דקאמר לימי' עמדה וקידשה את עצמה ולימי' משמע ימים מועטי' וכן ההיא דאמרה טמאה אני. אבל זמן כל כך ארוך כזה אין סברא שתועיל אמתלא ואעפ"י שלא נתנו חכמים שיעור לדבר מ"מ ענין האמתלאות הן לפי ראות חכמי ישראל וכמ"ש שם וזו הלכה העלה רב אחי שר הבירה לפני חכמי' באושא ואמרו אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת ולא פירשו האמתלא מאי היא כי הניחו לדעת חכמים וגם זמן נתינת האמתלא הוא לפי ראות עיני הדיין ואין לך דבר מה שיתן אדם אמתלא לדבריו לאחר ט"ו שנים וחוזרני לתחילת הדברים שזה האיש כיון שהוחזק לכהן לא יוכל עתה להכחיש כהונתו וכמו שהוכח דלא מהני הכחשה בשום חזקה ואע"פ שנתן אמתלא לדבריו לא מהני חדא שאין האמתלא מבוררת. ועוד דכל שעושה מעשה לא מהני אמתלא ואפי' למ"ד דמהני היינו אם לא עשה המעשה רק זמן מועט וגם אם לא עשה המעשה כל כך בגילוי לעיני כל עד שהצריך לחציף נפשי' וגם שלא עשה מעשים רבי' וכל זה אינו בנדון דידן ועוד דכל היכא שעבר עבירה ע"י חזקתו לא מהני אמתלא ועוד דבחזקה זו של נשיאת כפים אלימא טפי שאין האמתלא מועלת בה וכדכתיבנא ועוד דלא שייך אמתלא אלא בדבר שבא לסלק את ההיזק ומכל הני טעמי' אמינ' שאין יוכל להכחיש כהונתו וגרסינן בפ' האשה רבה מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו ואין חילוק בין זמן הזה לדורות הראשוני' שהיה להם כתב יחוס רק לענין להתיר להם דבר שאסור לזרים אבל לענין שאסור להם דבר שאסור לכהנים אין חילוק ואדרבה כיון שכל הכהנים הן בכהונתן בזמן הזה מחמת חזקה א"כ הכהן הזה הוא כמו שאר כהנים. מש"כ בדורות הראשונים שכל הכהנים היו מיוחסין בכתב יחוס ואין קדושת המוחזק בכהונה בלתי כתב יחוס דומה לו ומ"ש בכתב יד החכם סראוול נר"ו בגליון הפסק הנדפס מדברי תשובת רש" די מדינה הן דברים תמוהים בעיני לחלק בין הכהנים בזמן הזה לכהנים שהיו בימים הראשוני' והספר ההוא אינה בידי לעיין בו וכבר כתב החכם הנזכר שאין דבריו ענין לנדון דידן ודבר הכפי' מבוארת היא גם בפסק חכמי ויניציאה ואין להאריך בזה. יח נשגב ונעלה לשם ולתהלה הקצין הראש הפרנס כמר אברהם י"צ

אשר דרש דרש מ"כ ממנו ע"י האלוף הפרנס כהרר"ו לחוות דעתי על עסק ביש אשר נתהווה למ"כ לעיין בפסק שכתב החכם השלם מהר"ר יששכר על הנדון ואשימה את ידי עליו להסכים עמו ואחר עד עתה ולא אביתי להתעסק בו כי בחיי נפשי מעולם לא הלכתי כאלה וכיוצא בו לכתוב