חוט השני כה

ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה וא"כ כיון שעשה איסור אם אינו כהן לא מהימנינן לי' בשום אמתלא דמוקמינן לי' בחזקת שלא עשה איסור עד עתה שרוצה לעשות לפי שנכנסה בו רוח שטות לפי שאין אדם משים עצמו רשע ועוד דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן וע"כ לא אמרינן שמועיל אמתלא אלא אם לא עשת' איסור כגון כשאמרינן א"א אני או כשאמרה טמאה אני. ועוד כיון דס"ד שתועיל חזקה זו דנשיאת כפים ליוחסין ש"מ שהיא חזקה אלימת' ואם היה שייך אמתלא בדברי' האלה האיך תיסק אדעתין שתועיל ליוחסין שהרי אפשר שהיה לו טעם ואמתלא על מה שהיה נושא כפיו אלא ודאי לא שייך טעם בדבר זה אפי' בדורות הראשוני' ובארץ ישראל שהיו נותני' כמה מתנות כהונה לכהנים וכ"ש בדור הזה ולכך מספק' לי' לגמר' שתועיל חזקה זו אפי' ליוחסין ואע"ג דלפי האמת לא קי"ל הכי היינו טעמ' מפני מעלת היוחסין שהרי לדברי כל המפרשי' אין מעלין ליוחסין אלא ע"פ שני עדים ואף הרמב"ם שכתב מעלין מתרומה דאוריית' ליוחסין מ"מ בתרומה עצמה מצריך שני עדים כמ"ש בפ' ך' מהא"ב

ועוד נלע"ד דכל מקום שאמרו חכמי' דמהני אמתלא היינו כשהאמתלא היא לסלק את ההיזק כגון שאמרה טמאה אני מפני אחותך ואמך שמא יראו אותנו שכתב הרמב"ם או שלא היה בה כח כנזכר בירושלמי או שהית' סבורה להיות נדה ויראה שמא תפרוש נדה בשעת תשמיש כמ"ש בסה"ת וכן באמרה א"א אני שהאמתלא היא שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים אבל אמרה שעשת' כן לשום תועלת לא מהני אמתלא והוא מפני שקשה לי למה לא הזכירו חכמי' שתועיל אמתלא גבי כל הני דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כגון בפ' האומר דף ס"ה גבי האומר לאשה קדשתיך וכו' קדשתי את בתך וכו' וכן באומר פתח פתוח מצאתי דפ"ק דכתוב' דף ט' וכן באומר שראה את אשתו שזינתה וכן באומר אני כהן או באומר אני ממזר שהזכיר הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו ופ"ק מהא"ב שהרי גבי קדושין יוכל לומר שעשה כן שחשב שהיא צריכה גט ממנו ולא יתן לה גט וישאנה או שצריכ' ליתן לו ממון הרבה עד שיתן לה גט או שאפי' אם יתירוהו בלא גט מ"מ כיון שיצא עליה קול ק קידושין לא יקפצו עליה לישאנה עד שתקבל גט או שעשה כן ע"מ למיקט ולמה יאסור בקרובתי' וכן באומר פתח פתוח מצאתי אמאי נאמן לאסרה עליו הרי יוכל לומר לא עשיתי כן אלא כדי להפסידה כתובת' וכשרואה שאינו יכול להפסידה כתוב' כמ"ש רש"י לר' אלעזר חוזר הוא בו וכן באומר אני כהן יוכל לומר כל הני טצדקי והרפתקי שטען הכהן בנדון דידן וכן באומר שראה את אשתו שזינת' יכול לומר לא עשיתי אלא אולי אוכל לפוטרה בלא כתובת' וכן באומר אני ממזר שעשה כן להתיר עצמו בממזרת ובגיורת ואמאי שוי' אנפשי' חתיכ' דאיסורא כיון שנותן אמתלא לדבריו ודוחק לומר דלא מקרי אתמלא כל שהאמתלא הוא נגד הדין דהא ודאי לאו כ"ע דינא גמירא ובוודאי איכא למימר שטעה שחשב שיצא לו תועלת מדבריו הראשוני' ועוד שכמה אמתלאות י"ל שאינה נגד הדין ולכן קשה למה לא הזכירוהו חכמי' כאלה וכאלה רבות בתלמוד דאמרינן שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ולכן נלע"ד כדכתיבנ' שכל האמתל' שהוא לקבל תועלת שהוא מבקש אינו אמתלא וטעמו של דבר הוא דכל אמתלא הוא כטענת אונס כאלו אמרה שלא עשתה מתחילה כן אלא מפני האונס ואם האונס הוא מפני ההפסד חשיב אונס דאתי' לי' מעלמ' ואם הוא מפני שירא שמא לא יגיע לו התועלת שהוא מבקש הוי אונס' דאתי' ליה מנפשי' וסברא נכונה היא ולענין אונס מבוארים הדברים בפ' חזקת הבתים דף מ' דההוא גברא דאזיל לקדושי אתתא אמר' לי' אי כתבת לי כולהו נכסיך הוינ' לך אזל כתב לה לכולהו נכסי' אתי' ברי' קשישא וא"ל וההוא גברא מה תהוי עלי' א"ל לסהדי זילו איטמורו בעיבר ימינ' וכתבו אתו לקמי' דרבא א"ל לא מר קנה ולא מר קנה מאן דחזא סבר משום דהוי מודעא לחבירת' ולא היא התם מוכח' מילת' דמחמת אונס הוא דכתב לה אבל הכא מר ניח' לי' דלקני ופרשב"ם דמחמת אונסא שאינה חפיצה בו אא"כ יכתוב לה הלכך לא גמר בלבו להקנות' לה אלא עד שישאנה ויחזור בו והלכך התם הוא דהוי במקום מודע' וכו' עכ"ל נראה מדבריו דלא אמרינן דלא קנה האחרון אלא היכא דיהיב ברישא מתנה טמירת' והוי מודע' לחבירת' אבל אם לא יהיב ברישא מתנת' טמירת' קנה האחרון ולא אמרינן שהרי המתנה של האחרון היתה באונס והרי' מיגש פירוש הטעם משום דאונס' דאת' מחמת נפשי' הוא ואי בעי מצי מיכף ליצרי' ולא הוי אינש דכפי מידי אבל אונסא דאתי מחמת אחרינא אפי' בלא מודעא לא הוי מתנה וכן דעת הרמב"ם ומגיד משנה ולא מצאתי מי שנחלק על זה רק ר' חננאל שהוא מפרש דמחמת אונסא קאמר רבא דלא קני אפי' אם לא היה ברישא מתנה טמירת' והזכירו הטור ח"מ סי' רמ"ב מחלוק' זה ומ"מ