חוט השני כד

אמרו בפ' גט פשוט דף קס"ז הכי אמר רב כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו וכ"ש חזקה של ט"ו שנים דמהני. ואין לומר שהרי נתן אמתלא לדבריו למה עשה כן שרצה ליטול גדולה לעצמו ואמרינן בפ"ב דכתוב' דף כ"ב האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני וכן אם אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני נאמנת אם נתנה אמתלא לדבריה כבר השיבו על זה חכמי ויניציאה בטוב טעם ודעת דבעינן אמתלא טובה ומבוררת וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ד מהא"ב ועוד דכל מה שעושה מעשה לא שייך לתת אמתלא וכמ"ש הרמב"ן ז"ל דבהוחזקה נדה בשכינותי' לא מהני אמתלא והכא בנדון דידן ג"כ עשה מעשה במה שעלה לדוכן וכאלה רבות ואע"פ שהטור י"ד סי' קפ"ה המה על דברי הרמב"ן ז"ל מ"מ לא ערב אל לבו לחלוק עליו וכן הוא בכל מקום שתמה אין דעתו לחלוק עליו. ואחרי שכתבתי זה מצאתיו בתשובת מהר"י קולון סי' פ"ז אות באות כמו שכתבתי

ועוד נ"ל לדקדק כן מן הגמר' דע"כ כל שעשת' מעשה לא מהני אמתלא והוא מדאמרינן בפ' המדיר ואבע"א כדרב יודא וכו' ופרש"י הוחזקה נדה בשכינותי' כגון שלבשה בגדי נדות עכ"ל והוכרח לפרש כן דאי איירי שאמרה לשכינותי' שהיא נדה לא הל"ל לישנא דהוחזקה. וקשיא לן אמאי לא מוקי לה בגמר' כגון שאמר לשכינותי' שהיא נדה ורב יודא גופי' אמאי לא נקט דיני' בהכי אלא ע"כ צ"ל דגבי אמרה לשכינותי' שהיא נדה אין לוקה עליה כיון שחזרה ואמרה לבעלה שהיא טהורה שהרי היא יכולה לחזור ולומר טהורה היא ורשאי בעלה לסמוך על דבריה אפי' לכתחילה ולכן אין לוקין עליה אפי' אם לא נתנה אמתלא לדבריה כיון שחזרה ואמרה טהורה אני א"כ אפי' אם אינה יודעת אמתלא כלל מ"מ אין שייך ללקות על זה לפי שאינה טמאה בוודאי אלא שאין רשאי לסמוך על דברי' לכתחילה ואין לומר דלא שייך אמתלא כשאמרה לשכינותי' דגם בהא שייך שעשתה כן כדי שיוודע לבעלה שהיא נדה וכמו בהוחזקה נדה בשכינותי' שעושה כן כדי שיראה בעלה שהיא נדה אבל כשראו שכינותי' לובשה בגד' נדות אפי' כשהיא מכחשת אח"כ ואומרת טהורה אני לא מהימן לה אפי' אם תתן אמתלא לדבריה ומש"ה לוקה ושמעינן מהא דכל היכא שהוחזקה נדה לא מהימנ' לה ע"י אמתלא וכדברי הרמב"ן ז"ל וקרוב לראיה זו היה הראיה שהביא ב"י בשם הרשב"א ז"ל שכתב דכיון שלוקה ע"ז ש"מ דלא מהימנה לומר אמתלא דהא כודאי נדה משווינן לה וכן הוא דעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן והנה חזקה דידן עדיף טפי מהוחזקה נדה שאינו אלא לפי שעה והרי יש לה אמתלא שעשתה כן מפני בעלה וכ"ש חזקה שהיא ט"ו שנים ואין טעם באמתלא זו ועוד דאפי' אם נאמר דמהני אמתלא גבי הוחזקה נדה בשכינותי' היינו משום שלא היתה החזקה גלוי' וידוע לכל אבל בנידון זה שעלה לדוכן כולי האי לא מחציף אינש נפשי' אי לאו שהיה כהן וכמ"ש בפ' ב' דכתובת אזכרנו לפנינו ועוד דאפי' אם נאמר דמהני אמתלא בהוחזקה נדה בשכינותי' היינו משום שלא עשתה רק דבר אחד אבל בנידון דידן שעשה מעשים הרבה כל כך שנשא כפיו וחתם עצמו כהן ונהג בכל דיני כהן כמה פעמי' פשיטא שאין מועיל אמתלא

ועוד אומר אני דכל היכא שעושה איסור לאו כל כמיני' לתת אמתלא למה עשה איסור אלא מוקמינן לי' שבהיתר עשה המעשה וכיוצא בזה כתב הטור ח"מ סי' פ"א אמר מנה לפלוני בידי ולא אמר אתם עדי וקפץ זה ונשבע על הודאתו בפני עדים ובא המלוה ותבעו והשיב שלא להשביע את עצמו כיון ונשבע לשקר אין שומעין לו ושמעינן מזה שאינו מועלת אמתלא אם עשה איסור שהרי שלא להשביע את עצמו אמתלא טובה היא ובנידון דידן כיון שעלה לדוכן להכי לא מהימנינן לי' לומר שלא היה כהן ואע"פ שכתבו התוס' בפ' כל כתבי דף קי"ח בהא דאמר ר' יוסי אלו אמרו לי חבירי עלה לדוכן הייתי עולה כת' וז"ל לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל עכ"ל דבריו תמוהי' הם שהרי אמרינן בפ' ב' דכתובת דף כ"ד אבעי' להו מהו להעלות מנשיאת כפים ליוחסין תבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין ה"מ תרומה דעון מיתה אבל נשיאת כפים דאיסור עשה לא או דלמא תבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכלה בצנעה אבל נשיאת כפים דבפרהסי' אי לאו כהן הוא כולה האי לא מחצף אינש נפשי' לאחר זמן רב שכתבתי זאת נשמע הדבר אצל אחד מחכמי ורנקפורט ואמר דה"פ לא ידע ר"י מה איסור יש וכו' כי ר' יוסי עצמו לא ידע שום איסור ולכך היה עולה והקשיתי על דבריו שהרי עון ברכה לבטלה הוא לא תשא וגדולה מאיסור עשה ואע"פ שאני בעצמו תרצתי זה שאפ"ל שהיה עולה דוכן ולא היה מברך רק ברכת כהנים לבדה מ"מ הדבר בעצמו דחוק ובקיצור פסקי התוספ' תמצא בפירוש שאין הפשט כך רק על ר"י בעל התוס' קאי. וש"מ דנשיאת כפים לזר הוא בעשה ופירש רש"י כה תברכו אתם