חוט השני כג

עבדי הוא אינו נאמן והירושלמי מייתי שפיר ראיה שהרי אפי' אם אמר בני הוא זה וכשר הוא מנין לנו שהוא בנו למסמך אדיבורו א"נ דילמא זינת' אשתו אלא שסומכין אחזקה כיון שנולד מאשתו וש"מ דסמכינן אחזקה אפי' היכא שהם באים להכחיש החזקה דאיכא למדחי לעולם אם באים להכחיש החזקה הן נאמנים ושאני הכא שאינו יכול להכחיש דיבורו הראשון ובשביל דיבורו הראשון אין נאמן לומר שהוא ממזר אבל לא בשביל החזקה וא"כ הדרא דיוקן לדוכתא שאין החזקה מועלת במכחישו החזקה ועוד דמנ"ל לירושלמי להביא ראי' דמהני חזקה אפי' במכחישין דילמ' באמת אין הבן נהרג בשביל הכאת אביו אלא במוד' ומנ"ל דאזלינן בתר חזקה אפי' במכחיש' ואני אומר דודאי הירושלמי לא בא להביא ראיה אלא שסומכין על החזקה דחזקה הוי גדולה ואלימת' למסמך עליה ולא נחית לומר שסומכין עליה דווקא היכא שאין מכחישין את החזקה דוודאי אין חילוק בין מכחישין או לא והא דמהני הכחשה באב היינו משום דגלי קרא יכירנו לאחרים אבל בשאר מקומות אין חילוק בין מכחישין או לא דלעולם גדולה חזקה וכמו שהוכחתי מהא דהוחזקה נדה בשכונתי' וכו'

ועוד נלע"ד לדקדק מדברי הירושלמי דאיירי דווקא במכחישין וכמו שדקדקתי מגמר' דידן והוא מפני שיש לי תימ' על הרמב"ם שהביאו דהא גמרא דידן חולק על זה דגרסינן בפ"ק דחולין מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא וכו' רב מרי אמר אתי' ממכה אביו ואמו דאמר רחמנ' קטלי וליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ממאי דילמ' כגון שהיה אביו ואמו חבושי' בבית האסורי' אין אפיטרופס לעריות ע"כ והאי חזקה אמרינן נמי בפ' ארוסה גבי והלכת' ישא אדם בת דומ' ולא ישא דומה מ"ט רוב בעילות אחר הבעל והא חזינן להדי' דמטעם רוב קאתינן עליה ולא איצטרכינן לחזקה כלל וא"כ מנ"ל להירושלמי מהא דאזלינן בתר חזקה ואלולי הרמב"ם שהביא הירושלמי זה הייתי אומר דירושלמי זה איירי כגון שטען האב שאינו בנו שלא בא על אשתו כלל ובהא לא שייך לומר זיל בתר רובא וכ"ת הא קי"ל שהאב נאמן לומר שאינו בנו ירושלמי זה קאי אליבא דרבנן דתנן בפ' י' יוחסין האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפי' שניהם מודים על העובר שבמעי' ממזר הוא אינם נאמנים ר' יודא אומר נאמנים ואע"ג דבגמר' דידן בפ' י"נ ובפ' החולץ איפסיק' הלכת' כר' יודא מ"מ הירושלמי אזיל אליבא דרבנן ם לפי שלא נפסקה ההלכה עדיין באותו הזמן ומסתמא נאמרו הדברי' אליב' דרבנן שהם רבים וכיוצא בזה אמרו שם בירושלמי תמן תנינן האומר זה בני נאמן ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו א"ר יוסי ולא מתנית' היא אפי' שניהן אומרי' על העובר שבמעי' ממזר הוא אינן נאמנין דילמ' על דר' יודא איתאמרת דר' יודא אומר נאמנין עלוהי עכ"ל נראה להדי' שסתם שמעת' נאמר' אליב' דרבנן לא אליב' דר' יודא כנ"ל ליישב הירושלמי בענין שלא יקשה עליו הקושי' שהקשתי ואם הפירוש הוא כן א"כ הדבר מוכרח ג"כ דהא דהורגין על החזקות היינו אפי' במכחישין החזקות וכמו שהוכחתי מתלמודא דידן אבל מאי אעשה כיון שהרמב"ם הביאו שאם היה הוא מפרש כן לא ה"ל להביא הירושלמי הזה דהא קי"ל כר' יודא ועכ"פ קשה למה הביאו הרמב"ם שהרי הוא סותר לתלמודא דידן דהורגין הבן מפני דאזלינן בתר רובא ועוד שעדיין לפי פירושי הנזכר קשה קושיא השנית שהקשיתי לעיל מנ"ל לירושלמי שהורגין במכה אביו אפי' אם האב אומר שאינו בנו דילמ' אפי' לרבנן דס"ל שאינו נאמן לומר בנו ממזר מ"מ מודים שאין הורגין אלא כשאין האב אומר שאינו בנו ומכח קושיא זו לא תידוק מינה דאזלינן בתר חזקה כלל דאיכא למימר דהורגין משום דאזלינן בתר רובא ולא ידעתי מקום ליישב דברי הירושלמי אם לא שנאמר דס"ל דע"כ אפי' אם מכחיש האב לומר שאינו בנו מ"מ אינו נאמן דאל"כ אף באינו מכחיש לא יהרגוהו שהרי אם היה האב טוען שאינו בנו לא היה הורגין אותו וכי בשביל שיאמר האב שהוא בנו או בשביל שתיקתו נהרגהו והרי הוא כאלו הורגין אותו על פי דיבורו של אביו. ואע"פ שהיה אפ"ל שהורגין אותו בשביל החזקה לא בשביל הדיבור מ"מ הרי לא מהני חזקה אלא עם הדיבור ונמצא שאתה הורגו ע"פ דיבורו של אביו וכ"ת דהא באמת נאמן הוא לומר שאינו בנו ולמה הביאו הרמב"ם נ"ל דס"ל דלר' יודא לענין זה אינו נאמן כיון שהיה מוחזק עד עתה לומר שהוא בנו וא"כ כשהוא אומר עתה שאינו בנו לא מהימנין ליה לענין שלא יהרגוהו מפני עדות אביו שאומר שאינו בנו כן צריכי' אנו לומ' ליישב דברי הירושלמי והרמב"ם וא"כ לפי מה שכתבתי בזה הוא מוכרח לומר דאפי' במכחישין ג"כ אינם נאמנים ולעולם אזלינן בתר חזקה וכיון שנתברר לנו דין זה דאזלינן בתר חזקה אפי' במכחישין הדבר פשוט שאין הכהן יכול להכחיש מה שהיה מוחזק בו זמן רב שהרי אפי' חזקת שלשי' יום הוא חזקה אפי' להיות הורגין עליה כדאית' בירושלמי והביאוהו, הפוסקים גם בגמר' דידן