חוט השני כא

שפיהוק של אתמול גורם הראי' של היום אלא דלעיל גבי קפיצה לא פסק כמותם משום שהוא הרמב"ם והרמב"ן אבל בדין פיהוק שגם הרמב"ם מודה בענין הדין אע"פ שהוא מטעם אחר מ"מ כיון שהוא מודה בענין הדין ושוים הם הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והטור ה"ל הרמב"ן יחיד לגבייהו וא"כ דין יפה דן הרב מה שפסק כאן כהטור זהו מהו שהעלת' מצודת עיוני לפום ריהטא בכל זאת ועוד אשיב לעיין עליו בעת הפנאי אך להראות כי דבריך חביבי' עלי לא רציתי להשיבך ריקם ואם תרא' בזה דבר שלא כהוגן בעיניך הודיעני ביריד הסמוך כי לא הי' לי פנאי לעיין בכל מה שכתבתי רק כמו שני שעות

יז. אלוף ומסובל נאה ומקובל. אהו' היקר והנעלה. לשם ולתהלה. כמהר"ר משה יצ"ו

אשר נדרשתי ממעלתך על אודות המעשה הנעשה בויניציאה באיש אחד שהיה מוחזק לכהן כחמש עשרה שנים לכל דבר שבקדושה ונשתמש בבגדי כהונה כותנת אור לענין נשיאת כפים ולפתוח ראשון ולקרוא ראשון ולפרוש מטומאת מת וכל עניני כהונה ועת' מקרוב הלך לבו למראה עינו לישא גרושה אחת והפשיט את אדרתו מעליו ולבש בגדים אחרים חליפות בגדים עור בעד אור וכל אשר לנפשו יתן בעד אשה אשר חשק וכבר קדשה אחר ההתראת חכמי' השלמי' אשר שם והכחיש את כהונתו לומר כי מעולם לא היה כהן ומה שאמר שהיה כהן לא היה אלא בשביל ליטול גדולה לעצמו לפתוח ראשון ולקרוא ראשון עכ"ד. והנה כבר ראיתי מה שכתבו חכמי ויניציאה על זה ודבריהם הן הן הנאמרים באמת וצדק ורחוק בעיני שימצא מי שיחלוק עליהם במחלוקת שיהיה לשם שמים ואחשוב טרם יגיע דברי אלה למעלתך ישמע הכהן לדברי חכמים ויגרש או יגעו בו מכ"ת פרושי' בסילא דלא מבע דמא ולכן לא היה לדעתי מן הצורך להשיב על זה אכן כאן שהוא מילת' דאיסורא לא יכולתי השב את ידי אחור מלכתוב גם הסכמתי על זה אך בדרך קצרה כי כבר כתבו החכמים הנזכרים מה שיש בו די לא השאירו עוללות ודבריהם כמגדל דוד בנוי לתלפיו' ואני אנה אני בא כי אין לי רק לתלות עלי שלטי גיבורי'

גרסי' בפ' י' יוחסין דף פ' ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דאמר ר' יוחנן מלקין על החזקה סוקלין ושורפין על החזקות ואין שורפין תרומה על החזקות מלקין על החזקה כדר' יודא דאמר ר' יודא הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה סוקלין ושורפין על החזקות כדרבה בר רב הונא דאמ' רבה בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה ע"כ. וגרסי' בירושלמי דפ' הנזכר ומנין שהורגין על החזקה ר' שמואל ברי' דר' יוסי בר בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו מות יומת וכי דבר בריא הוא שזה אביו וזאת אמו הורגין אף הכי הורגין והרמב"ם ז"ל בפ"א מהא"ב הביא ירושלמי זה ולקמן נדקדק בו. ושמעינן מהא דגדולה חזקה ושורפין וסוקלין עליה ואין לומר דשאני התם דאיירי שהודו בשעת מעשה שהם בחזקת איסור ותדע דהא בעינן שיתיר עצמו למית' בשעת התראה ולכן כיון דאיכא חזקה והודאה סמכינן עליהו אבל אם הוא מכחיש החזקה הוא נאמן להכחיש ומה שלא אמרו בגמ' חילוק זה היינו מפני שהוא פשוט שהרי אין מית' אלא במתי' עצמו למית' בשעת התראה ומה"ט לא הזכירו גם הפוסקי' דין זה. הא לית' דהתינח גבי מיתה דבעינן שיתיר עצמו למיתה כדילפינן מיומת המת אבל גבי מלקות מאי איכא למימר דהתם לא בעינן שיתיר עצמו למלקות. ועוד גבי הוחזקה נדה בשכינותי' שהיא מימר' דרב יודא מאי איכא למימר דהא גבי נדה איירי בע"כ שאמרה לבעלה שהיא טהורה להכחיש החזקה וכן פי' רש"י בפ' המדיר דף ע"ב וז"ל הוחזקה נדה בשכינותי' שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני ושמשה בעלה לוקה אם התרו בו והוכרח לפרש כן דאי באמרה טמאה אני תיפוק ליה שהוא לוקה משום דיבור' דלדידה הימנה אפי' לקולא כדילפינן מוספרה לה שהיא נאמנת לומר טהורה אני וכ"ש שהיא נאמנת לחומר' אם אמרה טמאה אני ועוד דאל"כ גם בהוחזקה נדה לא הוי ליה ללקות דלמא משקרת אלא ודאי שלוקין על דבריה כשאומרה טמאה אני וא"כ תיפוק ליה שהוא לוקה משום דיבורה אלא ע"כ איירי שאמרה בשעת מעשה טהורה אני וכן אמרה בשעת התראה וא"ל דבשעת מעשה אמרה טהורה אני אבל לאחר מעשה אמרה שהיא טמאה ואז הוא לוקה אבל אם אמרה טהורה אני גם לאחר תשמיש אז אין לוקה הא לא מסתבר למימר הכי דאי לא איירי רב יודא אלא דוקא כשהודית לאחר מעשה שהיא טמאה ה"ל לגמר' לפרושי דוודאי מסתמ' עומדת היא בהכחשת' גם לאחר מעשה לומר שטהורה היא ותו דגרסי' בפ' המדיר שם ומשמשתו נדה ה"ד אי דידע נפרוש אי לא ידע נסמוך עלה לא צריכ' וכו' ואבע"א כדרב יודא דאמר רב יודא הוחזקה נדה וכו' ופרש"י וכה"ג משכחת לה למתני' דלאחר תשמיש הודיעוהו שכינותיו שהוחזקה