חוט השני כ

אבל גבי מתנה לא שייך האי מילת' כלל וממילא בטל הפירוש שפרשת בו דאין הפוסקי' מדברים מעניני' כאילו אלא במילת' דשכיחא ובפרט במה שהם מחדשי' משכלם ואינו בתלמוד כי המחדש דין דלא שכיח כלל דמי' כההוא דבעי ר' ירמי' בבכורו' ובפ' לא יחפור וזהו פשוט. ולאומר שיאמר הרי גם גבי מכר קשה למה לא שאלו הלוקח מה שם המומח' שלקח ממנו שאם ידע שהוא מומח' ידע ג"כ מה שמו הא ודאי לית' כלל שכבר אפשר שידע שהוא מוחזק בחזק' כשרות ששאל עליו מי הוא המומח' על הגבינות והראה לו על זה ולא גילה לו את שמו. ועוד דהתם איירי שידע שמו אלא שלא גילה אותו אל הלוקח ואיירי בדיעבד אבל הכא אין שייך שלא גילה אותו אל המקבל אפי' בדיעבד שוודאי המקבל היה שואל אותו מי הוא האיש שכבדו במנחה ומה שרצית לפרש בענין אחר הוא נדחה במ"ש כדכתיבנ' לעיל. עוד יש דקדוק אחד שדקדקת דהל"ל הביא לו מנחה בשם פלוני מומח' ולמ"ש ל"ק מידי דוודאי אין חילוק בין הזכירו בין לא הזכירו ולכך לא רצה הרשב"א לומר בשם פלוני מומח' שהא מתוכו ילמדו לשקר דאם לא הזכיר המומח' לא הוי דינא הכי ובוודאי הא לית' וכמו שכתבת אתה בעצמך

ועוד נראה דיש חילוק דלעיל הוא מאמר השליח ושייך לומר מאיש פלוני מומח' קניתי אבל כאן הוא דברי הספר ולא שייך כך לומר הביא לו מנחה בשם פלוני מומחה ויותר מתיישב הלשון לומר בשם אחד מן המומחי' אבל דברי הרשב"א ודאי הם כמו שהבנת בראשונה דאיירי שאמר בשם פלוני מומח' ולא איירי במילת' דלא שכיח' אבל אם לא הזכיר המומח' גם שם הוי דינא הכי וזה נ"ל פשוט ומ"ש ליישב וז"ל דבשלמ' גבי גבינה לא חיישינן לשמ' החליף שירא שמא ישאל איזה מין גבינה נתן לו הגע עצמך שזהו דוחק גדול מאוד שאם יאמר לו שנתן לו גבינה של חלב עז או של חלב פרה מה בכך מ"מ איכא למיחש לאחלופי שיתן לו גבינות של גוי כיוצא בו מאותו המין רק שהי' טוב ממנו כגון שהוא עד"מ מעופש קצת יותר וכיוצא בו שודאי אין הלה יוכל לזכור כמה היה מעופש ואמרתי לתקן את דבריך שיר' שמא ישאל אם זה הוא הגבינה שנתן לו שהלה יכירנו בטביעת עינו מיהו גם זה דוחק קצת כי אין אדם נותן עינו כל כך בדבר העומד לימכר שיכירנו בטביעת עין ומה שכתבתי נ"ל ברור

טז השאלה השניה יפה הקשית וקושי' חזקה היא וצריך להשים לב בפירוק' ובתחילת העיון היה נ"ל גם כן התירץ שתירצת אתה ואע"פ שדחיתי' בידים אני אומר דאין לדחותו דהכא מסתבר יותר [וכ"כ בטו"ז וש"ך בשם כמה פוסקים. עכ"ה] לומר דפיהוק דאתמול גרם כיון שדרך הפיהוק לבא מטבע הדבר שבא ממנו הראיי' ולכך כיון שסברתם אחת הוא ראוי יותר לומר דפיהוק של אתמול גרם הראיי' של היום מקפיצ' של אתמול אלא שמ"מ קושיתך הוא יפה מנ"ל להרב לחלק מסברת הכרס. והנראה לי הוא בהקדמה אחת והוא שהפוסק פסק דין אחרי רבי' להטות ראוי לו לפסוק אחרי הרוב אעפ"י שאין מסכימי' מטעם הדין מ"מ כיון שהם שוים בדין ראוי לפסוק כן וכמדומני שהוא תשובת מהר"י קולון [סוס"י מ"א וצ"ד הביאו רמ"א בהג"ה בחו"מ סי' כ"ה ועמ"ש בש"ך בקונטרס הנהגות או"ה עכ"ה] והראי' אזכור עדיין ת"ל שהיא מפ' השוחט דקאמר בואו ונסמוך על דברי ר' שמעון וכו' ע"ש בדף ל"ו שפסק כר' חייא מדר' שמעון ס"ל כוותי' בענין הדין אע"פ שהם חלוקי' בטעמו ומזה נבא אל הענין והוא לפי שהרב ז"ל פסק גבי קפיצה כהרמב"ם והרמב"ן דהוי לפי דעתו רוב מנין ובנין וכאן פסק כהטור לפי שגם הרמב"ם מסכים עמו ולא מטעמי' אלא מטעמ' אחרינא והוא לפי שכתב ה"ה ריש פ' שמיני שדעת הרמב"ם נראה שאין כאן ב' וסתות חלוקים כלל אלא שהמשנה הודיע' שבווסת הקבוע' באים מקרי' אלו או אחד מהם וכו' יעויין שם גם הביאו בב"י לפני שיטת הפיהוק הנה לך מבואר להדי' שגם הרמב"ם סובר דבפיהוק ב' פעמים בר"ח ובפעם השלישי פיהק' בכ"ט לחדש ובר"ח ראת' בלא פיהוק שקבעה לה וסת לפיהוק של ר"ח ואינה חוששת אלא לשעה ההיא שהיא רגילה דכל שיש לה וסת קבוע' יש לה אחת המקרים הללו וכיון שלא היה לה אותו המקר' בר"ח ממילא צריך לומר שהמקר' שקרה לה בכ"ט לחדש היה לה התלות וקישור אל הראיי' שהרי כתב להדי' בפ"ג מהלכות מטמאי משכב ומושב כל אשה שיש לה וסת תרגיש בעצמה וכו' דמשמע שכולם יש להם אחד מן הסימני' עכ"פ ואע"פ שכתב שם ויש אשה שתמתין במקר' זה שעה או שתים וכו' משמע שלא תמתין יותר היינו על הרוב הוא כך אבל כאן כיון שלא פיהק' כלל רק ב ביום אתמול ע"כ הפיהוק ההוא שייך אל הראי' לפי שאין ראי' בלי סימן אחד מהסימני' הנזכרים שם. ואע"פ דלא קי"ל בזה כהרמב"ם היינו לפי שכל הפוסק' חלוקין עליו וס"ל דיש שני מיני וסתות ויש וסת מורכב משניהם ובטלה דעתו אצל כל הפוסקים אבל בדין זה שבלאו הכי פסקו הרא"ש והרשב"א והטור