חוט השני קפח

אפודת נזר וכו' ובראשי החרוזות אני חסדאי בר יצחק בר עזרא בר שפרו' גם נדפס תשובת המלך אליו ונזכר כתב זה בקבלת הראב"ד דע"ח ע"א בדפוס קטן גם בהקדמת ספר קול יהודה הנ"ל וכתב לרב חסדאי תוך כתבו וז"ל ובין המדינה הזאת ובין הים הגדול אשר אין אחריו ישוב תשע מעלות וכו' וכל מעלה מהם בארץ ס"ו מיל ושתי ידות מיל וכל מיל ג' אלפים אמה נמצא בט' מעלות שש מאות מיל כנל"ל ומילת אלף ט"ס וגם אח"כ באורך ארץ אלכזר ששים מעלות נ"ל ט"ס וצ"ל ארבע מעלות ואז מכוונים הדברים דס"ל ט' מעלות בשעה כדעת הראב"ע והם ת"ר מילין שכל מיל ג' אלפים אמה שהם תת"ק מילין דידן או רכ"ה פרסאות מסכים ג"כ לספר מ"ח ומה שסותר כל זה סוגיא דפ' מי שהיה טמא דצ"ד הן דברים ארוכים ועמוקים בחכמת התכונה ואין כאן מקומם) וא"כ מתחילת שקיעתה עד סוף שקיעתה ג' מילין ורביעי' והוא שעה פחות חלק א' ממ' בשעה למונח קיים דעשרה פרסאות לי"ב שעות ונשאר מסוף שקיעתה עד תחילת יציאתה חוץ לרקיע ג' רבעי מיל והוא חומש שעה וחלק מ' משעה ומתחילת שקיעתה עד צאת הכוכבים שהוא תחילת יציאתה מן הגלגל ד' מילין והוא שעה וחומש ויתחייב מזה שסומכי' דרקיע אם הוא אלף פרסה סומכ' דחמה רק תתי"ב פרסאות וחצי והרי השמש גדולה מן הארץ ק"ע פעם ונא אחי אל תבהל להשיב מ"מ נקוט מדברי התו' אלו כשם שמפרשים משקיע' החמה ר"ל מתחילת שקיעת' ה"ה ה"נ ע"כ מפרשי' ג"כ מעלות השחר עד הנץ החמה שר"ל עד תחילת הנצתה לכנס חוץ לגלגל תוך העולם ועמוד השחר הוא תחילת כניסת מחוץ לעולם תוך הרקיע וא"כ ממילא מבואר שמנץ החמה עד צאת כל גופה ג"כ ג' מילין ורביע והוא שעה פחות חלק ממ' ואפשר לומר דס"ל דקריאת ק"ש וברכה אחרונה הוא כדי שיעור זה ודוק וא"כ נתברר הדבר שתפס הרמב"ם מה שפי' פ"ק דברכות עיקר להלכה ומ"מ קשה לומר דר"ל שהיית יציאת השמש אחר שלא זכרו בשום מקום ועוד דבפ"ק דברכות קרי הרמב"ם ג"כ נץ החמה עלות השמש ואיך נפרש מ"ש קודם שתעלה השמש דבספרו באופן אחר ועוד מ"ש דשיעור זה מגומגם דאמאי קאי ומאי נפקא מינה בדין ההוא גם מ"ש כמו שיעור הוא גמגום לכן נ"ל דנוסחא שכתב הב"י כמו עישור שעה הוא עיקר והיינו שכתב ושיעור זה ר"ל שהקריאה והברכה הוא לפי אומדנא עישור שעה ודוק: ואע"פ דיש לדקדק ממספר אלפים פסיעות דמיל דאפשר לקרות ק"ש וברכה אחרונה פעמי' ושלש ויותר בעשירי' משעה שאני ק"ש דבעי כוונה ודקדוק המילות ובמקום. אחר השגתי באריכות על מ"ש רבינו יש"ר מקנדיאה בספרו גבורת ה' דקפ"ג ע"א מדרגה ל"ג דשיער דיכול לומר ר"מ פעמים ק"ש בשעה וכתבתי עליו דאף ששת לבו במדרגה למ"ד לחשוב טיפין שבים ובמדרגה ל"ד גרעיני חול אלו היה העולם עד גלגל העליון מלא מהם מ"מ בזה הפריז על המדה לומר שאפשר לומר ה' רבבות וט' אלפים ותק"כ מילות בשעה אחד ולדבריו יוכל אדם לומר כל ספר תילי' פעמי' ושלש בשעה וגם דחוי הוא ממספר פסיעו' ומכמה פני' רק שהקיצר יפה פה ובסגנון זה גופי' השגנו בטוב טעם על בעל יפה מראה בירושלמי פ"ק דברכות שכתב שם דר' חלבו דס"ל רגע כמימרי' הוא שיעור פחות ממ"ש שמואל שהוא אחד מה' רבבות וששת אלפים ותתמ"ח בשעה ודי בזה במקום הזה

והנה נתנו רז"ל שיעור מדת הלח. בשיעור המרחקים ואמרו גבי מקוה במים שכל גופו עולה בהם והוא אמה על אמה ברום שלש אמות והם מ' סאה ובפ' ע"פ דרביעי' של תורה הוא אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וע"ש רש"י ותו' ובהרי"ף שכיוונו החשבון יפה בשני שיעורי' הללו והוא עצמו מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה מסכת כלים פ"ב מ"ב ברום אצבעים וז' עשיריות אצבע והוא עצמו מ"ש הב"י בי"ד ר"ס ר"א דשיעור מקוה מ"א אלף תע"ב אצבעו' ומ"ש בש"ע שהוא מ"ד אלף וקי"ח הרגיש בו המ"מ סוף מס' נדה וכתב דבש"ע חש לדעת הרשב"א שהביא הב"י דבעינן במקוה אמה שוחקות שהיא חצי אצבע נוסף לכל אמה ויפה כיון וכ"כ הש"כ רק שהשיג על המ"מ במ"ש שעל כן לא חשו רז"ל לחצי אצבע זה גבי רביעי' מפני שהיא דרבנן והקשה עליו דהא אמר רביעי' של תורה ועוד דלפי חשבון רביעית של תורה נצרך במקוה עוד שני סאין ומחצה ולוג וחצי לוג בקרוב לכן כתב דשם גבי רביעי' ומ"ש הב"י גבי מקוה הם אצבעות שוחקו' ומ"ש שם בש"ע הן עוצבו' ושכן הסכים אביו זלה"ה ולי צ"ע לומר שוחק ועצב גבי מספר אצבעו'

וראיתי להר"ש שכתב בפ"ב דכלים מ"ב על מ"ש שם כדי סיכת קטן וז"ל מפרש בגמ' אבר קטן של בן יומו ומסתברא שהוא אחד מצ"ו בלוג וכו' ונפלאתי מאד על זה דהרי הלוג היא מ"ג אצבעות וחומש וידוע בחוש ובשכל שכל אצבע מעוקב דהיינו אצבע על אצבע ברום אצבע שמן יש בו כדי סיכת