חוט השני קפז

נראה וכו' ושתיק לי' תמה אני דלע"ד זולת שאין מאותה משנה ראיה כלל דודאי לכתחילה עשו חז"ל סיג שיהיה יום ברור לכל והוא זריחת השמש ומ"מ מעמוד השחר יום עד צאת הכוכבים וילפי רז"ל ריש ברכות מקרא מפורש ואנחנו מחזיקי' ברמחי' וגו' היה לנו הלילה למשמר וגו' והכי מוכח סוגיא שם דף ט' דתנא רשב"י אומר פעמי' שאדם קורא ק"ש שני פעמי' ביום וכו', ע"ש ברא"ש ודוק וכן מוכח במקומות אין מספר ואף אם הונח דבמקומו' אחרים מחשב היום רק מזריחה עד שקיעה מ"מ שם בסוגיא אין הדעת סובל לפרש מ"ש מהלך יום עשרה פרסאות שיהיה פי' יום מע"ה עד צאת הכוכבים ויחשב י"ב שעות דיום מזריחה עד שקיעה ויהיה מ"ש מהלך יום י"ו שעות ונשארים ללילה רק החצי ועוד דמ"ש במשנה דפ"ק דברכות כמ"ש עד סוף האשמורה הראשונה ומפורש בש"ס דחשיב מיציאת הכוכבי' ומפרש מ"ד דס"ל ג' אשמורו' הוה לילה קראי דקדמו עיני אשמורות תרתין דיממא ושית דלילה כמבואר כל זה שם בסוגיא יתבאר היטיב דמצאת כוכבי' עד עלות השחר הוא י"ב שעות והכי משמע בתה"ד סי' א' וכ"כ הב"ח סי' תמ"ג ונ"ץ סי' רס"ג ומה גם לפי מ"ש התו' שם פ"ג דפסחים דפי' משקיעת החמה עד צאת הכוכבי' וכו' מתחילת כניסתה לגלגל איך אפשר שיוכלו י"ב שעות דיום ואורה על פני כל הארץ

וכתב ע"ש במ"מ דמ"מ אינם מסתייעי' דברי הרמב"ם לכל דברי רמ"י שהרי בסי' רס"ז: קא חשיב ד' מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבי' וכן בסי' רס"א והוא אליבי' דר' יודא שם בגמר' דפסחים וע"ש דשקיל וטרי ליישב דברי הרמב"ם להלכה ע"פ סוגיית הש"ס וגם דברי רמ"י רק שנשאר דברי רמ"י בתימא דארכב החשבון אתרי ריכשא יע"ש ויפה השיג ותמה אני על הרב אוצר בלום ההוא בעל תי"ט איך לא הרגיש שאם לא נסתייע הרב רמ"י בשיעור שכתב דד' מילין מע"ה עד הנץ החמה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה דפסחים מ"מ נסתייע מפירושו במשנה פ"ק דברכות שכתב דעמוד השחר הוא כשיעור שעה וחומש והוא מכוון לדעת ר' יודא דס"ל ד' מילין מע"ה וכו' ומינה דחושב י"ב שעות דיום עשרה פרסאות וא"כ ה"ל להרגיש רמיות' דדברי הרמב"ם אהדדי שמאותה משנה דברכות סייעת' לרמ"י בד' מילין ולא לחשבון י"ב דיום מנץ החמה וכתב התי"ט ע"ש בשם הרלב"ג דס"ל דמע"ה עד הנץ החמה שעה ושליש וצ"ע]

ואמנם לעמוד על דעת הרמב"ם הלכה למעשה כתב הרמב"ם ספ"ק דק"ש מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור שעה קודם שתעלה השמש ע"כ וכך העתיקו הטור בא"ח סי' נ"ח וכתב הב"י שם בשם מהרי"א ז"ל וז"ל אל יקשה בעיניך האיך קרא הרב לזה הזמן מעט (פי' שכתב הטור קודם נץ החמה) שהנה עליית. השמש דהרמב"ם ר"ל לאחר שיעלה גוף השמש כלו והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב"ם כתב במקום שיעור שעה עישור שעה עכ"ל הב"י וק"ל אם כדברי מהרי"א מנא לי' להרמב"ם הנבואה הזאת לשער בשיעור שעה. והי' אפשר לומר ולבאר ע"פ מ"ש התו' זכרנו בקצרה לעיל והוא שהקשה שם דר"י ס"ל שם. דשיעור משקיעת החמה עד יציאת הכוכבי' ד' מילין ובמסקנא בגמ' ס"פ במה מדליקין לר"י בין השמשות ג' רביעי' מיל ותרצו וז"ל וי"ל דהכא קאמר תחילת השקיעה דהיינו משעה שמתחלת החמה לכנוס בעובי הרקיע עד הלילה הוי ד' מילין והתם קאמר מסוף שקיעה עכ"ל והנה אף כי דברי התו' הללו קשה מאד להולמן דמדאמר שם בגמ' דבשיעור ד' מילין לר' יודא תעבור עובי הרקיע וא"כ לדברי התו' ע"כ תאמר דצאת הכוכבי' הוא מתחילת יציאת החמה חוץ לגלגל (ומ"ש רלב"ג בספרו שער השמים דף ה' ע"ב שיש הר אחד גבוה במחוז והשמש נראה עליו עד שליש הלילה והוא זר ונמנע אם ר"ל שליש הלילה שבמקום ההוא ואם ר"ל שליש הלילה שבמקום אחר אין זה פלא אפי' במישור דאין לך שעה שלא יהיה בו יום לבני נוף זה ולילה דנוף אחר דבחצי יום ש"ק מתחיל ליל שבת ליושבי מזרח כמבואר כל זה בדברי הרז"ה בספר המאור פ"ק דר"ה והביא בס' קול יהודא פי' על הכוזרי בתוספ' מרובה במאמר שני סי' כף ובדף ע"ב הערה ד' כתב שכל ט"ו מעלות הוא מהלך שעה דשמש ושני מאות שלישי מיל שהם ס"ו מילין וב' שלישי' הוא מעלה אחת נמצא מהלך שעה ר"נ פרסאות נמצא בר"נ פרסאות יקדם או יאחר זריחת השמש שעה א' אמנם דפ"ב ע"ב כתב בשם ראב"ע דט' מעלות הוא מהלך שעה וע"ע דפ"ב ע"ב והרב מקנדיאה בספר מעין חתום שאלה מ"ח דנ"ח ע"ב שכל רכ"ה פרסאות מזרח ירושלים יזרח השמש שעה לפני זריחתה בירושלים ואף כי הסביר לנו פנים היפך מדברי הרז"ה מ"מ תמצית דבריהם עולים בקנה אחד וראיתי עוד בספר שנדפס כתב ששלח רב חסדאי למלך יוסף בן אהרן אלכזר המתחיל