חוט השני קפו

חצי אמה ג' טפחים כסוגיא דש"ס דידן פ' עושין פסין דכ"א גבי מגילה עפה וטפח הוא ד' סתם אצבעות שהם גודלין ולפי זה יפורש שפיר קרא דמי מדד וגו' עד כי כגבוה שמים על הארץ וגו' כרחוק מזרח ממערב דארז"ל אידי ואידי חד שיעורא ה"נ דרשינן פי' שעלו דריסת רגל והוא חצי אמה כמ"ש מהרי"ו סי' ע"ה הביאו בהגה' ש"ע בא"ח סי' שצ"ז ובשליש פי' רש"י מגודל עד אמה שלישי לאצבעו' ונ"ל שר"ל מרחק שבין גודל לאצבע ובין אצבע לאמ' והו' ג"כ חצי אמה

וע' בתו' שם דכ"א דהקלירי ס"ל זרת הוא שליש אמה שכתבו התו' דס"ל ג"כ וכל בשליש שר"ל שליש אמה ותמה עליו דהוא עצמו יסד בצרדה הכילו משמע דס"ל פי' בשליש אצבע שלישי' ואין זה קושיא דס"ל דאה"נ קרוי אצבע האמצעי' שליש דהכי קרי ליה גם בגמ' יומא פ"ב דכ"ג ע"א ומ"מ ס"ל פי' וכל בשליש שר"ל מהפסק שיש בין האצבע אמצעים עד הקטן דקאי על מדידת עפר הארץ ודברי תורה כלשון בני אדם ודוק ושני מרחקים שבין אמה לקו לקמיצה ובין קמיצה לזרת הוא ב' טפחים ובשעלו את"ל שמפרש בדריסת רגלו ס"ל שהוא רק שני טפחי' א"נ מפרש באגרופו כיש מפרשים ור"ל אגרוף עם זקיפת אגודל הוא שני טפחים וכן מצאתי בפי' מחזור בפרשת שקלים והיטיב אשר דיבר מהר"י בן חביב דמקשר האגודל עד ראשו יותר מב' אצבעות הביאו הב"י בא"ח סי' י"א ואפשר שמפרש הקלירי כל א' שליש אמה על שליש אמה רק אחד דנקט קרא ג' לשונות וכל אחד שליש אמה על שליש אמה והם יחד שליש על אמה והם מדת העולם ובזה אזלי גם קושיית התו' שם החזקה בעירובין הנ"ל. במשנה פ"ו דיומא דף ס"ז דשבעה ומחצה ריס לכל מיל ופי' רש"י שם דמיל הוא תחום שבת אלפים אמה וא"כ שיעור ריס רס"ו אמה וג' רביעי' אמה בקרוב והתו' בב"מ פ"ב דל"ג ע"א קרי ליה רו"ס מפני שהוא רס"ו אמה והביא עוד שם רש"י מה שיסד הקלירי בפיוט פ' שקלים של' קנים הוא קצב הריס ואותו חשבון אינו עולה לאלפים ודחי ליה מבריית' דעלה עצמו יסד במקום אחר פיוטו ושם בפיוט פ' שקלים יסד עוד שכל קנה הוא ו' אמות ושליש וא"כ שיעור ריס ק"ץ אמה ושיעור מיל אלף תכ"ה אמה וא"כ מ"ש והודה בו הקלירי דמדת פרסה ד' מיל הרי הפרסה רק ה' אלפים ות"ש אמה וגם למה דק"ל דמיל אלפים אמה מ"מ הם קטנים מאוד מפרסאות שלנו אף כי אינם שוים אף בגליל אחד ותמהתי מאד על מ"ש מהרי"ל שמכפר הרנסיים יכולין לילך לוורמיישא עד אחורי בה"כ ומפני שנתרבה הדרך בהרים וגבעות צריכין לערב ומשמע דלולי זה לא היה רק תחום אחד ואני הלכתי לשם פעמיים רבות ואין שם לא הר ולא גבע כאשר בכל סביבות המקום אין מקום גבוה רק מישור שוה ועוד דיש בו יותר מה' אלפים פסיעות ועוד היום הולכים דרך הכפר נויהויזין שזכר מהרי"ל שם ומורגל בפי המון עם שמהלך מיל תחום שבת הוא חצי שעה ולכך יש קלי דעת מודדין התחומים לעירוב בדרך זה שלוקחין באמתחתם שעה של חול וכל זמן מהלך בשעה הולכים בשבת ע"י עירוב ותיפח רוחן כי לפי מ"ש רז"ל דמהלך י"ב שעות דיום יוד פרסאות יהיה מהלך שעה רק ג' מילין ושליש נמצא (ששני חומשי שליש) טרם שיכלו שני שלישי שעה כבר כלו שני תחומי שבת

והרב הפלסוף מהר"ר יש"ר מקנדיאה כתב בספרו גבורת ה' דף קמ"ב ע"ב מדרגה א'. דפרסה אשכנזית היותר נהוגה היא ד' מיל ובכל פסיעה ה' רגלים וכל רגל בת ד' טפחים עכ"ל ראה וחכם שנקט הרב פרסאות גדולות של מהלך שני שעות ופי' פסיעה ר"ל בכל כח פיסוק רגלים ומצעדי גבר צא וחשוב לפרסה דידיה פ' אלף טפחי' ולי"ב שעות דיום פ' אלף אמה מכוון ג"כ לדרז"ל מהלך יום יוד פרסאות הקטנים של מ"ח אלפי' טפחי' לכל שעה מ' אלפים טפחים ופרסאות של הרב הם גדולים שוי"ו מהם הם יוד דש"ס ומה שכתבנו דמהלך שעה הוא ג' מילין ושליש מכוון ג"כ למ"ש בתה"ד סי' קס"ז והביאו פוסקי' האחרוני' דשיעור מיל שכתב הרמב"ם גבי מליחה הוא שליש שעה פחות חלק ל' משעה ומכוון ג"כ לחשבון יו"ד פרסאות לי"ב שעות דהיינו מ' מיל לל"ו שליש שעה ודוק

אבל הרמב"ם והרע"ב כתבו בפ"ג מ"ב דפסחים דשיעור הליכה בינונית מיל הוא שני חומשי שעה וזה א"א ע"פ דרז"ל דמהלך יום עשרה פרסאות וראיתי שהרב הגדול מהר"ל כתב בספרו מ"מ פ"ק דברכות דף ז' ע"א והביאו גם בתי"ט החדשים בפ"ג דפסחים שם דמחשב י"ב דיום מזריחת השמש עד שקיעתה וכ"כ בהגה' דגליון מרדכי פ"ד דברכות בשם התו' ועל כן כשיסולק ה' מילין דמעלות השחר עד נץ החמה וה' מילין משקיעתה עד צאת הכוכבים שכך ס"ל לעולא בפ' מי שהיה טמא דצ"ג ע"ב נשארים לי"ב שעות היום ל' מיל לס' חומשים שיש בי"ב שעות וכתב בסוף בתי"ט שכך נראה במשנה ד' פ"ב דמגילה דעיקר היום הוא מנץ החמה ובמ"מ כתב דמזה נסתייע רמ"י שכת' בס' רל"ג ורס"ז שנ"ל ע ע"פ דברי התוכנים שי"ב שעות יחשבו מזריחת השמש עד שקיעתה ודאי דצדקו דברי הרב בדעת הרמב"ם אבל מה שכתב שכך