חוט השני קפה

דדהו לעשר אמות דידן וקשה דא"כ מנא לי' כלל שהיה מרע"ה בעל קומה שמא כל בני דורו היו גדולים כך כי גם שלש אמות דידה היה קרוב לעשרה דידן ועוד שהרי נפקא ליה מקרא דוסוכות וגו' שנאמר עשר אמות אורך הקרש ואמות ההם ע"כ באמות הדור ההוא מיירי וא"כ ה"ה ה"נ עשר אמות דמשה ומפני דלית נגר ובר נגר דיפרוק קושיא זו נצרך לחזור ממ"ש ולומר דמ"ש רז"ל דמרע"ה היה גבוה עשר אמות היה לפי אמות דדהו ומה שהקשינו א"כ עשית למשה בעל מום נדחק לומר דלא פסל בכהנים רק הגדול והקטן שנשאר בעובי כשאר בני אדם דיקא נמי דנקט הרמב"ם הארוך והקציר ולא נקיט הגדול והקטן ומרע"ה היה ג"כ מופלג לפי ערך גדולו בעוביו ורחבו (בפ' החליל דף נ"ב) אף דלא מסתבר לן להכשיר קטן ודל או לחלק מדעתינו בין קטן וגדול מ"מ הוכרחנו לסבול ולומר כך וממילא ג"כ אין הכרח כלל ולומר שנשתנו האמות מזה ושנקטנו הבריות וראיה למ"ש מגודל כחן קצת הכהנים בימיהם שכהן אחד נטל שתי יריכותיו של שור הגדול בשתי ידיו ועלה לראש המזבח רק די"ל שגם כל הכהנים היו מופלגים בכח כארז"ל (פ"ד דזבחים דמ"ד) מזריקת מוראה ונוצה יותר משלשים אמות וה"ה כל העם ונשאר הדבר מעויין אם נשתנו האמות או לא ונראה דזה מבואר במשנה פי"ז דכלים שב' אמות היה בשושן וכו' אחת פחותה משל משה חצי אצבע ואחת יתירה עליה חצי אצבע ופרשו שם דאמה דמשה היא בת ששה טפחים והוא החילוק בין אמה שוחקת או עצבות כבריש עירובין וע' בש"כ בי"ד ר"ס ר"א גבי מקוה ש"מ דלא נשתנו האמות כל עיקר

מזה נבא לביאור שאר מידות המרחקים באשר גם זה נכלל במה שבקשת לדעת שיעור המידות בגמ' פ' התכלת דף מ"א ע"ב דכל טפח ד' בגודל ו' בקטנה ה' בתילת' וכתבו שם בתו' דפ' קדשי הקדשים ריש דף ס"ג גר' בזכרותו ר"ל שהאצבע נמדד בקשר ראשון וי"מ בראשו

והרמב"ם בהלכות ס"ת פ"ט כתב דרוחב אגודל הוא כשני אורך שעורים ומייתי לה הש"כ ר"ס רע"ב ושם וכשבע ברוחב וכ"כ רבינו יש"ר בשם חכמי אומות ריש ספר גבורת ה' ונפקא מיני' לרוחב רצועו' דתפילין כמ"ש הרמב"ם ומייתי לה בש"ע א"ח סי' כ"ז רק שצ"ע מ"ש שם הרמב"ם רוחב האגודל הוא אצבע הבינוני והוא נסתר מגמ' הנ"ל ועוד כמה גמרו' כמו שנסתר מהם דעת מי שמפרש דגודל הוא אצבע קטנה כך ראיתי בספר רבינו בחיי פ' צו וע"ש והוא פלא ומ"ש הבינוני ר"ל של אדם בינוני והבוהן נקרא גודל והקטנה זרת לא ההיפך דמייתי בבחיי שם וע"מ שכתבתי בספרי סי' תר"נ והר"ש מייתי תוספת' בפ"ו דמקוואות על שני אצבעות שפופרת הנוד שהם בבינונית של כל אדם ולא מד' בטפח ע"ש ובפסוק בישעי' סי' מ' מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיקן וכל בשלש עפר הארץ וגו' ומלת זרת אינו שם אצבע הנ"ל רק הוא מדת מרחק מה וטרם נבא לביאורו נבאר מה ענין סיט או סיט כפול דזכרו רז"ל גבי ערלה ושבת ודוכתי טובא ולפי' רש"י פר"א דהאורג דף ק"ו ע"ב רב יוסף מחוי כפול רב חייא מחוי פשוט פי' רש"י תרווייהו הראו שיעור רוחב סיט כפול רק חד הראה פעם אחד מרחק שבין גודל האצבע וחד הראה שני פעמים המרחק שבין אצבע לאמה ורש"י שכתב סוף תמורה שרוחב הסיט כמרחק שמגודל לאמה אין לו שחר ודעת הארוך כף השמיני וסיט השני צ"ע והרמב"ם בפ"ג דערלה כתב דהרבה פירושי' נאמרה בסיט ושנראה לו שהוא שתות הזרת והוא הפחות שבשיעורים שנאמרה בו וכ"כ שם בפ' ר"א דהאורג וב"ש בשם גאון בסיט כפול הוא בגמ' לפי' רש"י ובפ"ט מהלכו' שבת כתב הרמב"ם שיעור האורג ב' אצבעות ובמלבן וחביריו כתב כרוחב סיט כפול שהוא ד' טפחים וצ"ע לכאורה שהרי באורג תנן מלא הסיט שהוא החצי מסיט כפול ואחר העיון ל"ק מידי דס"ל להרמב"ם דמלא הסיט אינו רק ב' אצבעות סמוכים (והוא שיעור כשפופרות הנוד בפ"ז דמקואות) ורוחב הסיט שני אצבעות מופלגים וס"ל שהוא מרחק גדול שבין גודל לאצבע והוא שני טפחים וא"כ הכפול הוא ד"ט והיה מפרש בגמ' מחוי כפול ופשוט על רחב הסיט. א"נ כפול ר' סיט כפול ופשוט מלא הסיט ולכך כתב בשם גאון דסיט כפול הוא מרחק שבין גודל לאצבע (ונ"ל שהוא דעת הקלירי דס"ל דסיט הוא טפח) מכלל דלדידי' לא ס"ל כן רק פעמי' כהנה ומצאתי שבפי"ג דכלים מפרש הרמב"ם בשם י"א דמלא הסיט ד' גודלין ובשם אביו בריוח שבין גודל לאצבע ושלא נראה שזהו החילוק שבין מלא הסיט או רוחב הסיט ואע"פ דבמלא הסיט נראה מספרו דחזר בו ופירש שני אצבעות מ"מ ראיה משם דס"ל רוחב הסיט כפול שני פעמי' מרחק מגודל לאצבע ואין קשיא ממה דלענין שבת בעי במלבן ד"ט שיהיה דבר ראוי והגון ולגבי ערלה סגי בב' אצבעו' כבמשנה דערלה וכמ"ש הרמב"ם פי"ו מהל' מאכלות אסורות וסוף הל' פסולי המוקדשי' דהכל לפי דעת רז"ל לפי הענין

ואחר שביארנו דלהרמב"ם מלא הסיט שני אצבעו' וכתב שהוא שתות הזרת ס"ל דזרת הוא