חוט השני קפד

שהם קרובי' וכו'. י"ד. שם כתב דלפי חשבונות כתובות בתולה כף זהובים ור"ל פולניש הוא ותמה דליכא מ"ד הכי וה"ל לרמ"א להזכיר בא"ה סי' ס"ו אם לא שיפרש דברי האגודה בשם ר"מ שכתב עשרה זהובי' שר"ל רייניש ומיירי בכתובה דאוריית' (וכן הוא האמת לדידן לכן אף דברור לע"ד דזהובי' דרמ"א גבי פדיון ג"כ זהובי' רייניש דידן מ"מ נתקרבו החשבונות כמ"ש בדעת הגה' דרישה שהיו הזהב גדול והר"ט רק זהב וחומש ופ' זהובי' דבאגודה הם אדומים ואם נפרשו על גאלד גילדין מכ"ש דמכוון למ"ש רמ"א) והרי הרב בנ"ש לא חלי ולא הרגיש ולא ס"ל כך. ט"ו. שם ע"ב שרמ"א סבר היה שמ"ש מהרי"ל שני זהובי' שבימיו שהיו רייניש ופולניש שוים ואינו כן כי מהרי"ל מיירי כפי הזמני' שהיו הזקוק י"ו לוט שהוא ו' זהו' וכו' מלבד מה שתמהנו איך בזמן קרוב יתיקר השער איך סבר רמ"א לפי מה שהיה לוט חצי ר"ט שהיה דמי פדיון ב' זהובי' ואיך נשווינהו טועה כולי האי. ט"ז. שם ע"ג ועוד מצאתי און לי וכו' לא הבנתי מאי סייעתי' כלל אחר דבמספר ג"ש דבה' שקלים דמי פדיון וחמשי' שקלים דכתובה אין כאן מחלוקות ובזה שגה גם למעלה כמ"ש בהשגה ח' י"ז. דמ"ד ע"א מייתי הגה' מרדכי ודברי מהר"מ עליו ותמה עליהם ומסיק דאפשר דדוקא דבוויניציאה הוא רק ו' גראשין פולניש ועשה כל זה לכוין כתובה לפ' זהובי' שעליהן בנה כל בנינו ולו יהא כן א"א לומר דדוקט הוא ו' צלמי אחרי שכתבו שהוא ג' מעין שהם מ"ח ג"ש וגם זה כבר כתבנו למעלה בחשבונינו

והברור מדברי כל הפוסקים הוא מ"ש מהר"ל בל"ח שדמי פדיון הבן הוא ג' ר"ט ולע"ד כדי לצאת ידי מצות בלי פקפוק צריך ליתן באשכנז ה' זהובי' כי שאלתי פי מטבעני' בקיאים דלוט כסף מזוקק שוה א' זהב ריינש או קרוב לו ודברי הל"ח גופי' נראין כן כמ"ש שאין בר"ט כסף מזוקק רק לוט וחצי לוט ושליש מקווינט וחצי תשיעי' מקווינט אף שכתב שם בלשון אחר מ"מ היא היא ואין שויי המטבע שעליו והנחושת כולי האי אלא ע"כ לוט כסף מזוקק שוה יותר ועוד דפדיון הוא יותר מה' לוט שליש או רביעי' ועוד דר"ט גופי' שוה יותר מזהב וחצי ריינש ובהתעורר קצת מלחמה יעלה מעלה מעלה לכן טוב ליתן ה' זהובי' ריינוש וכמ"ש ר' נסים ונזכר בתשו' הריב"ש סי' ש"ץ] דבעסקי מצוה יזהר אדם לעשות באופן היותר טוב ונכון ק"ו מעסקי עולם שכל אדם בורר דרך היותר מובחר ובטוח מהמכשול ודברי רמ"א עם כל מה שדיברנו בביאורו נשארים בעיון

ומתוך מ"ש למעלה דבני אדם דבימי משה ויהושע ע"ה היו בני אדם חזקי' ומסתמא היו ג"כ בעלי קומה גבוה כי כאיש גבורתו וכתבו הקדמונים שמלך פלוני בחן חיילותיו שמי שלא יכול לישא משא עצמו לא מנאו בחיילותיו ולכך כתבו דאין בריה נושא משא כבידה לערך גופו כנמלה כמ"ש בשער השמים מאמר ז' דל"ב ע"ג וראיה עוד ממ"ש גבי מרע"ה שהיה בעל קומה וילפי מוסכות את הפרוכת על הארון שהיה אורך הקרש עשר אמה ואע"פ דדחי לי' בפ"ד דנדרים דאימא אריך וקטין מפני דגרס שם גיבור ועניו ול"ג בעל קומה מ"מ בפ' המצניע גרס גיבור ובעל קומה וכן סתם בש"ס פרק הרואה מרע"ה כמה הוי עשר אמות ומסתמא היה כל בני דורו קרוב לזה ולא היה מרע"ה גבוה מהם יותר מדאי רק כענין שנאמר גבי שאול משכמו ומעלה גבוה וכו' דאל"כ עשית למשה בעל מום כי זה אחד ממומים הפסולים בכהנים מי שהוא גדול בהפלגה משאר העם וכענין שדרז"ל זרע אנשים לא אריך וכו' וודאי דההוא טייעא דאחוי לרבב"ח מתי מדבר הוא הפלגה גדולה וניתן לדרוש אף כי לפי מה דחשיב בפ' המפלת תנאי ואמוראי עשרה דורות שהיו הדורות מתמעטי' והולכי' דהכי משמע מ"ש בכל אחד ארוך בדורו הוה וחבירו מגיעו לכתיפו הוא וידוע דמכתף ולמעלה הוא קרוב לחלק שישי' מקומת אדם דמכתיפו ולמטה ג' אמות וכל אדם ד' אמות פחות שליש או רביעי' כמ"ש התוס' בכמה דוכתי וע' בפרק המצניע שם דצ"ב ע"א שכך הוכיחו ודקדקו התו' נקוט מכל זה דהדורות היו מתמעטין והולכין

וא"כ אחר שהאמה בת ששה טפחי' והיה טפחיהם ג"כ גדולים לפי ערכם לא כבעלי מומין וגסין כאיבריהן וא"כ מ"ש שבו איש תחתיו דמזה למדו רז"ל פ"ד דעירובין דף מ"ח ע"ב דנותני' לאדם בשבת ד' אמות וכמו שמבאר שם גופו ג' אמות וכמ"ש גם שם התוס' שר"ל לבד מראשו ואמה כדי לפשוט ידיו וכו' או כדי ליטול חפץ וכו' היו האמות ג"כ גדולים רק שקבלו רז"ל שיהיו ד' אמות בכל דור לפי ערך הדור כי לע"ד מלת אמה נגזר מאורך זרוע אדם והארכנו מאד בספר עץ החיים בטור וש"ע סי' שמ"ט ושצ"ו בביאור מ"ש בגמ' דמ"ח ע"א משום דאיכא ננס באיבריו ונתקשינו שם במ"ש גבי עוג ט' אמות ארכו דערשו באמת איש אם פי' איש ר"ל דעוג כפי' רש"י ואתי שפיר מ"ש בסמוך דמה שהיה מרע"ה עשר אמות ר"ל דידן שהיו כל בני דורו קרובי' לזה השיעור דאל"כ היה בעל מום ונמצא שהיה כמעט שווים ד' אמות