חוט השני קפב

היה חופן ד' קבין במלא חפניו ואיך אפשר הלא לא היה רק שלשה מנין קטורו' היתירי' על שס"ה כבבריית' פ"ק דכריתות והם ע"ה סלעים ואף אם תאמר דה' סלעים הם ה' לוט ושליש אין כאן רק פ' לוט ואיך ימלא מזה ד' קבין והם ס"ד רביעי' ויגיע לכל רביעי' לוט וקווינט או סלע ושתות ומשהו ואיך יקול כולי האי והלא רביעי' משקלו בקמח ג' לוט לרמב"ם אמנם לרש"י שם משמע דגר' הגמ' היה ג' קבין ונראין דבריו שהרי הכף לא היה מחזיק רק ג' קבין כבפ"ה דתמיד ולא משמע שהיה כף אחר כמו מחתה אחרת ומ"מ קושיא ובתו' פ"ק דשבועות דף יוד ע"ב דבסתם לא היה נכנס בחפני הכהן רק חצי מנה ולא ידעתי מנא להו ובמס' נזיר פרק כה"ג דף נו"ן ע"ב אר"י דשיעור מלא תרווד השנוי הוא מלא חפנים וכ"פ המפרשים בכל מקום אבל אין להקשות מדמי פדיון זרע חומר שעורי' לשנה סלע ופונדיון שהוא לוט כסף ושליש מרביעי' קווינטי כמבואר בקרא ודרז"ל וכתבו הרמב"ם בפ"ד מהל' עירוכין ותרצה לדקדק מזה דסלעי תורה הם כבידי' מאד די"ל ההוא גזירות הכתוב הוא אף דודאי שוה כהנה וכהנה ותדע שהרי הוא קרקע רע"ד אמה על רע"ד אמה ובאשר הוא בית זרע חומר ומוציא ממנו לשנה יותר ממאה פעמי' כהנה כענין שאמרו בפ' ח' דפסחי' כלום אדם זורע סאה אלא להכניס ממנה כמה כורים ובספר חוב' הלבבות שער הבחינה פ"ה ז"ל ומן התמה בסבות המזונות מן הזרעים כי גרגיר א' מוציא אלף ויותר וכבר נאמר כי ימצא לגרגיר אחד של חטה שלש מאות שבלי' ובכל שיבולת יותר מעשרים גרגרים ובשער הבטחון פ"ג כתב שלשי' גרגיר וסיים שם ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם אף דקשה מזה על גמ' דסוף מס' כתובו' דאמר שם בישיבתה של צוען בית סאה עושה ע' כורין שהוא ב' אלפי ומאה סאה ושם דצוען מעולה מכל ארצות ולחשבון הנ"ל הוא ערך ו' אלפים וצ"ל שמה שנאמר בא"י נאמר והרי חומר הוא הכור גדול יותר מכפלים בכור מלטר שלנו ומשקלו רע"א ליטראות שלנו ורביעי' לפי מ"ש לעיל דמשקל סאה ט' ליטראות י"ב לוט אף דלדעת הרמב"ם חטי' כבידי' חלק שביעי' טפי מקמח וידוע דסאה חטי' עושה סאה קמח או קרוב לו זולת מה שארז"ל דסאה שביהודה עושה חמש סאין וכו' וכבר ביררנו שהקמח בזמניהם לא היה בזול כולי האי אלא ע"כ גזירות הכתוב הוא ואין ראיה מכובד המשקולו' אף בעת מתן תורה

ואין להביא ראיה עוד על כובד המשקולו' דשיער בהם הרמב"ם ולומר דעכ"פ גרעיני שעורי' דשיער ביה היו שמיני' וגדולי' כפלים ויותר משעורי' משקלו האחרוני' למשקל לוט מהא דתנן פ"ו ממס' פאה העומר שיש בו סאתים ושכחה אינה שכחה והוא מפני שאינו יכול להגביה כלו כאחר כדרז"ל מלא תשוב לקחתה אע"פ שלפי חשבון הרמב"ם בשיעור חלה אינה רק י"ח ליטראות כ"ד לוט דודאי אם יש בעומר סאתי' מתבואה יש בו כהנה וכהנה כפלי כפלי' בתבן וקש וכה"ג והתי"ט שם כתב על משנה זו חשבון משקל סאתים ע"פ הירושלמי הנ"ל לפי מה דסבר היה דכל אותן זוזי' הם דינרי צורי אבל לא כתב מיצוי החשבון כמה שוקלים סאתים והוא לשיטתו שכתב במ"מ שזכרנו למעלה ע"ה ליטראות דידן וסיים עוד ומפני שהנפח מרובה לא יוכל להגבי' וכו' ואינו נ"ל לפרש מפני כובדו דהא רבותינו שקלו האבנים וכו' משקל כל אחד ארבעים סאה וע' מ"ה פ"ו דב"מ עכ"ל והנה לפי חשבונו עכ"פ משא כבידה הוא כמ"ש ומה שהקשה מצד המשקל אפשר לאדם לשאת משקל ארבעי' סאה מאבני' שהקימו אבותינו בירדן ל"ק דדורות ההם היו כגובה ענקי' וחזקי' וכדאמר רבה ב"ב חנה בפ' הספינה על דור המדבר ותדע שלפי חשבונו משקל ארבעים סאה הם ט"ו מאות ליטראות דידן ועוד שאמרו שם דכל טונא דמידלי אינש תילת' הוי וא"כ היו יכולי' לשאת על כתפם מ"ה מאות ליטראות ואף לפי חשבונינו דיגיע רק הרביעי' מסך זה א"א בדרך הטבע שהרי אמרו במשנה פ"ו דב"מ דתוספות משא להתחייב הוא סאה לגמל ג' קבין לחמור ואמר שם בגמ' דהוי א' משלשים למשא הראוי לו ש"מ דאפי' משא גמל לא הוי רק למ"ד סאה ומשא חמור ט"ו סאה ושם נאמר קב לכתף ע"ש דף פ' ע"ב ופ' רש"י שמשא אדם בינוני ה' סאה ולא תקשי דלפי חשבונינו לא יהא משקל ה' סאות רק מ"ו ליטראות וכ"ח לוט די"ל שאני שם דמיירי בשיעור משא שיוליכו בדרך רב כמו אינך שם נקוט מיהא דא"א להיות שישא אדם בדרך טבע משקל מ' סאה כדעת הרב הן אמת שא"א לומר סאתים הוי משקל שא"א להגביה ותדע דבריש מפנין מוכח דחד גברא מפנה קופה בת שלש סאה תבואה כמ"ש התו' שם וכ"כ בש"ע סי' של"ג הגה' ובזה היה יכול לתרץ דהוי מהני ניפחה אבל מגמ' דסוטה ל"ק מידי ואם קשה לא תירץ כלום ומה גם לומר דניפחה דסאתים קשה לשאת מארבעים סאה דעד כאן לא פליגו אביי ורבא שם בב"מ ד"פ ע"א אם ניפחה הוי תוספו' או תיקלא הוי תוספו' משא"כ כולי האי א"א ומ"מ אין ראיה משם דשם בתבואה גופי' מיירי משא"כ