חוט השני קעא

הגוף במקום דלא סגי בלאו הכי כגון בשדרה וראשי פרקים אינה יכולה לחיות וטריפה אבל באדם שנינו ואלו שעורותיהן כבשרן וכו' כשם שאם חבול בפניו ונחסר מבשרו אין מעידין עליו ה"ה אם ניטל העור מעל פניו הוי כחסרון בשר מ"מ אם נחזור העור על פניו אין כח בידינו לאסור בעדו תיכף ולאלתר ואפי' לאחר זמן הצורה ניכרת בעור פניו כמו שהבאתי ראיה לעיל) חלק גדול ואפי' כשחוזר ומניח עליהם העור נראה דמ"מ לא מקרי פרצוף פנים וחוטם קיימים וגרע טפי מחבול בפניו וע"כ אין להביא ראיה מחבול בפניו ודוק. ואין להאריך בזה. ותו דאמרינן בהאשה בתרא אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוו מסקי ביה בי ריש גלותא זוזי אייתי קירא דבק בכלייתא דבק באפותיה חלף קמייה ולא בושקריה הרי אף שנראה התואר באורך ורוחב וגובה ועצם תוארה לא מהני כל שאין רואין בו עצם המראה ומה לי שנתוסף עליו באספלנות או שנגרע ערכה בחסרון העור ונשאר בשר אדום לחוד וק"ל והתו' כתבו שם דבירושלמי משמע דאחוטם קאי ולא אמצח כמ"ש רש"י ולפ"ז נראה עוד טפי שצריך לראות החוטם בעינה ועצמה ובעצם מראיה בלי שום שנוי וק"ל ואין להאריך

ואפי' אם היה הפרצוף פנים עם החוטם שלם היתה אסורה בנדון דידן שהרי נרצח וחבול היה וגם מה שאכלו ממנו הכלבים ברגליו כמו שהעיד העד אונ' די פיס זיינן שניהם דאז בשר אראב געגטסן גיוועזין ביז אויף דיא עצמות עד המילה. הרי דמ"מ חבול היה ברגליו וגופו והיה מונח במים כמו שהעד העד הלזה וז"ל אונ' דאז מים איז איבער אים גילאפין איבר כל אורך גופו וכו' דא האבן מיר אן גיזעהן דז דיא רוצחים האבן אים גיליגט אין מים וכו' עד דען דאז העמד אז ער האט אן גיהט איז צו וואקט גיוועזין וכו' וא"כ פרצוף פניו משתנה במים אף שאינו חבול בפניו כ"א בגופו כמ"ש המרדכי וז"ל וי"ל דהא דמיא מרזו המכה היינו שנחתכו רגליו וכו' הרי דאי איכא מכה בגופו מרזו לה מיא עד שע"י זה אין מכירין אותו בפניו ולא נמצא שום חולק על המרדכי בזה

איברא דלכאורה יש לדחוק ולומר התם דה"פ דהא דמיא מרזו למכה ומקלקלים הצורה היינו היכא דנחתכו רגליו וכלומר דאיירי בשרוצים להעיד עליו על טביעות העין דגופו וכאידך דר"ת דהיינו כמ"ש שאר הפוסקים והתו' בשמו וכלומר דהואיל ואיכא מכה בגופו מיא מרזו לה ממילא משתנה גופו וע"כ אין להעיד בכהא אט"ע דכל גופו אבל לעולם אט"ע דפרצוף פנים עם החוטם מעידין אע"ג דאיכא מכה בגופו ונשתהה במים והא דאצטרך לומר דבנחתכו רגליו או יש מכה בגופו אין מעידין עליו בט"ע דגופו אף דבלאו הכי לט"ע דגופו צריך להיות הגוף שלם כמו שנראה מכל הפוסקים שכתבו בשם ר"ת הא דט"ע דגופו התנו כולם שיהא הגוף שלם מ"מ איצטריך לומר שאם אין בו מכה בגופו ואשתהי במים מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים וכי איכא מכה אפי' הוציאוהו מן המים תוך ג' ימים למיתתו וגם ראו אותו מיד בשעתו אפ"ה אין מעידין עליו משום דמיא מרזו למכה ופניו משתנין כך י"ל לכאורה אף שיש בו דוחקים הרבה מ"מ אין להכריח לכאורה משם הא דאמרינן לעיל דאיכא למדחי הכי לכאורה אבל כד עיינינן שפיר מוכח ומוכרח דא"א לומר כן בדברי המרדכי שהרי המרדכי שם בשם ר"ת תלי' לי' בשפתיי' וסנטר דהיכא דאיכא נמי שפתיים וסנטר מעידי' על טביעות עין של הפנים אפי' אחר כמה ימים ועליה מקשה מהא דפרכינן א"א לחומרא פליג אינהו דאמר כמאן הל"ל התם איירי שכל הפרצוף קיים ומתרץ על זה דקים ליה לתלמודא דבהכי הוה עובדא כעין מתני' שלא היה אלא פרצוף פנים עם החוטם וכלו' לענין ההכרה וט"ע בפנים בלא שפתיים וסנטר וא"כ ע"כ לפ"ז מאי דמסיק תלמודא התם ע"ז דמיא צמתי היינו נמי לענין הכרת הפנים וא"כ מאי דמסיק תלמודא תו ע"ז דאי איכא מכה מיא מרזו ליה ופי' המרדכי דהיינו דוקא מכה בגופו או נחתכו רגליו היינו נמי ע"כ לענין ההכרה והט"ע בפניו בלא שפתיי' וסנטר וכי הא דמתני' ודוק. ותו דגם הטור גם בש"ע כת' בפשיטות ובסתם שלא יהיה בו מכה משמע אבל אי אית' בי' מכה כל היכא דאית' בגופי' מיא מרזו לה ופניו משתנים ע"י כך וע"כ אין לסמוך כלל בנדון דידן אטביעות עין אמנם נראה דבמכה דלאחר מותו לא איכפת לן ולא מרזו מיא וכי הכא באכילת הכלבים שהרי רש"י פי' אהא דמיא מרזו מכה וז"ל מכבידין הכאב ונופח ונראה דזה לא שייך אלא בעוד נשמתו בו דלאחר מותו לא שייך כאב אבל בנדון דידן הלא היה חבול בלאו הכי בגופו מיהא ונרצח וגם במכות האלה מאן מפיס מאי הי' קודם מית' ומה היה לאחר מיתה ונראה דמהאי טעמא לא אשתמיט שום פוסק לחלק בזה וק"ל ועוד דנראה דכאב לאו דוקא אלא כלו' שנכנסי' המים במכה ומקלקלי' אות' וכמ"ש הטור וזה נמצא באמת אפשר שבמקומן מרזו המים למכה אבל אין מחלחלין בכולו לשנות צורת המת