חוט השני קע

מהרמא"י בכתביו בסי' קס"א ושאפשר שכללו הטור במ"ש אפי' אם יש להם סי' בכליו ובגופו אין סומכי' עליה' אם אינן מובהקין וכדכתיבנא לעיל גם בש"ע אפשר דסמך אמ"ש בסי' קל"ב דבהני ליכא למיחש לשאלה וזה נראה באמת להלכה וכדכתיבנא לעיל ואשר כתבת שוב וז"ל עוד נ"ל היתר וסי' מובהק מחמת פנקס החוב הנמצא אצלו דדמיא לכיס וארנקי וכו' כבר השבתי לעיל ע"ז מה שדי בו לע"ד מדברי הגאון מהרא"י שאין לנו לבדות סברא מלבנו ולומר דאף בהו לא חיישינן לשאלה וכו'

ומה שכתבת שוב עד סוף הכת' כבר נמצא בדברי לעיל תשובות חבילות על כל פרט מה שדי בו לע"ד ואין צורך לכפול הדברי' ואתה חכם תשמע ותוסיף לקח הנה לאהבתך קטרחנא טובא במשא כבד עלי לעת הזאת והשבתי לך על כל פרט ופרט לחויתי דעתי הקלושה והחלושה. כללא דמילתא אני בעניותי אין אני מוצא שום צד היתר לענייה האומללה הזאת ע"פ הכרעת ודעת האחרונים אשר מדבריהם אין לזוז אם לא שנחקור ונדע היום או השבוע שנהרג בו ע"פ הודאות הרוצח ואז אפשר למצוא היתר באם נדע שלא עבר שם שום יודי באותו דרך וזה אפשר לידע ע"י המקומות הקרובים לשם וכולי האי ואולי. או אולי הזכיר הרוצח המקום שבא משם היהודי ואז אפשר להתיר ע"י שנראה שלא נאבד משם שום יהודי זולתו

ואתה אהו' אחי אל תתמה על החפץ אף כי באומד הדעת נראה מאד שהנרצח הקדוש הוא היה בעל האשה הזאת הבט ימין וראה מ"ש הגאון מוהר"ם בתשובותיו בסי' שע"א שלא השגיח כלל בסי' כלים ועיין שם בסי' תקע"ב כמה הוא מצדד להחמיר בכמה סברות ולפי מ"ש שם אין להקל בזקנה או איילוני' דלא חיישינן לקלקולה דבנים וכת' שם וז"ל אין בידינו לבדות דבר מלבינו בלא ראיה ולתת אמתלאות וכו' ויש מקומות שהחמירו חכמים ולא חשו לעיגון וכו' ולא אזיל ביה בתר אומדנא וכו' עכ"ל וכן כתב המרדכי וא"כ מה נאמר מה נדבר אנו יתמי דיתמי ובסי' תתקע"א השיב להמצדד להקל משום עגון בחורה אח' והוא גם במרדכי סוף יבמות וז"ל שם וכזאת וכזאת החמירו חכמים בעדות אשה נפול לגוב אריות לכבשן האש וכו' ואף אנו היינו מוצאין ברצון תקנה לעגונה אבל מה נעשה אין לנו אלא דברי רבותינו וכו' וגם כבר כת' המרדכי דבתחילת העדות החמירו דהיינו בגוף העדות החמירו דהיינו בגוף העדות בהכרתו ובט"ע וע"ש

הנה עתה אחר סיימי המגילה הזאת באוני עו' כחבך עם עו' עדות אחד נוסף על הראשונים וגם בו לא מצאתי טעם להתיר בו ואדרבה בעדות העד הזה נראה ברור כשמש לאסור בכל העדיות מכמה צדדים נוסף על כל הנ"ל באופן שלא נשאר שום צד להתירה בכל עדיותיו אלה והעדות האחרונה הזאת מקלקלה ביותר שהרי היה ודאי אחר ג' ימים שנהרג ואפי' אם היה ספק בדבר יש לאסור כדמסיק בש"ע ויש אוסרין וכ"ש בנדון דידן שהיה ודאי אחר ג' ימים ע"פ הודאות הרוצח

ועוד דאף לדעת המקילי' לתלות שהוא בתוך ג' ימים להריגתו היינו באפשר לתלות אבל זה שנרקב כל גופו וכל בגדיו הדבר ידוע שאין די בזמן ג' ימים לרקוב גוף ובגדיו כל כך ועתה כי הנה בעדות זה האחרון שהעיד עו' שעור חוטמו ומצחו נתלה בידיו א"כ גם פרצוף פנים עם החוטם לא היה שלם ומה שהעיד שהחזירה על פניו בודאי אין די באר בזה ופשיטא דלא מהני ועל המתיר להביא ראיה ברורה לזה. ועוד דודאי דאי אפשר לצמצם ולהניח העור עליו כשהית' גם לא להדקא בבשר ועצם ולמתחה כשהיתה ובודאי בזה עשוי להשנות וכסבור שהוא ראובן ואינו אלא שמעון ועו' שהרי א"א לחבר להדק העור ממש בבשר ונשארת פורחת באויר ולא יהא אלא כנפוח דאמרינן כי מיתפח א"א (לא דמי דהתם העור בעצמה נתעבה בממשא מחמת לקותא דאית בה משא"כ כשאין ריעות' בעור אפי' אינה מהודקת בבשר ניכרת בטוב וקרקפלו של ר' ישמעאל יוכיח ודוק) להכירו ואין לומר דהא דאמרינן דמעידין על פרצוף פנים עם החוטם אפשר דהיינו אפי' בלא העור אלא בתואר החוטם והפרצוף בצורתם וארכים ועובים בעצמם. הא ליתא חדא דא"ל כן להתיר בזה ותו דהא אמרינן דצריך להיות פרצוף פנים וחוטם קיימים ושלם ובכי הא ודאי דלא מקרי קיים ושלם דהרי בחסרון העור חסר מהם (לא משמע דנטילת העור יקרא חסרון ולהדיא פירש"י פ' אלו טריפות וגלודה בכלל נטולה שניטל עורה ונחתכו רגליה בכלל חסרה עכ"ל הרי להדיא דלא ניחא לרש"י למקרי נטילת העור בכלל חסרה אכן יש לחלק דבבהמה חלוק העור מבשרה לענין טומאה ואיננה רק שומר לבשר לפיכך אין נטילתה נקראת חסרון בגופה רק בשם נטולה הואיל שהוסרה השמירה מן