חוט השני קסח

איברא דבאוכף אפשר לדחוק ולחלק דלא מצי לשנויי הכי משום דמרבינן באלו מציאות מקרא יתירא בסימנין דמהדרינן חמור בסימני אוכף ואפשר דס"ל תלמודא דאין סברא דרבי לי' עם העדאת עדי' דוקא שמעדי' שיודעי' שאבד החמור עם האוכף דזולת זה ודאי לא מהימן הת' אלא ע"כ בידוע בעדים שאבד האוכף ההוא עם החמור והא לא מסתבר לי' לתלמודא דהתם בהחזרת אבידה בסימנים איירי ולא בהחזרת אבדה בעדים וא"כ ס"ל דבחזרה שע"י סימנין לחוד איירי ולכך לא מצי לשנויא הכי באוכף כך אפשר לדחוק ולתרץ באוכף אבל בכיס וארנקי וטבעת ודאי ה"מ לשנוי הכי אלא ודאי דחיית' לחוד ניהו וביותר למ"ד סימנים דרבנן דבלאו הכי מוכרח לפרש ההיא דכיס וטבעת וארנקי בענין דליכא למיחש לשאלה כגון שמצאו הוא עצמו ונאמן במגו או בידוע וכמ"ש התוס' שם וא"כ ודאי הך דמחלקינן בשאלה ואמרינן דיש דלא חיישינן בהו לשאלה דחיית' לחוד ניהו ואינו מוכרח כלל לחלק כן דהא דמחלקינן הכי ומשנינן אוכף לא שיולי אינשי הוא משום הכרח הקושיא דפרכינן חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן וכן קשור בטבעת כיס וארנקי אבל זולת קושי' זאת סברת המקשה קיימת דאין שום חלוק ושבכולה חיישינן לשאלה וכ"ש למ"ד סי' דרבנן שהרי כ"כ העיטור דההוא שינוי' דמשנינן גופו דאריך וגוץ אליבא דמ"ד סי' דאוריית' ודחיית' היא כלו' להך לישנא דסי' דאוריית' הוא דדחינן הכי ואיצטרכין לחלוקי בין סי' דאריך וגוץ לשאר סימני הגוף אבל למ"ד סי' דרבנן כל סימני הגוף לא מהני אפי' סי' גמורים דעדיפי טפי ולא לבד ארוך וגוץ וה"נ לענין כלי' להך מ"ד דסי' דאורייתא הוא דא דאיצטריך למדחי הכי ולחלק בין היכא דשייך שאלה טפי ובין הנך דלא מושלי אינשי אבל למ"ד סי' דרבנן אין חלוק ובכולהו לא מהדרינן בסימני כלים ואפי' בסי' מובהק ביותר משום דחששא דשאלה ודאי חששא חזקה היא ובלי שום חילוק ודוק

ולדעת העיטור נראה באמת דאף בגט לא מהדרינן בסי' טבעת וכיס וארנקי אבל הטור כתב להדיא בסי' קל"ב דמהדרינן בהו משום דלא שייכי בשאלה וה"ט דס"ל דמ"מ הך סברא דטבעת חייש לזיופי היא סברא חזקה וקיימת לכ"ע והנך תרי לישנא לא פליגי בהכי ובהכי מתרצא נמי הך דהי' קשור בטבעת וכו' אף למ"ד סימני' דרבנן ובסי' מובהק דאל"כ אע"ג דהוי סי' מובהק קשה אמאי מהדרינן להו הא איכא למיחש לשאלה אלא ודאי דבהנך לכ"ע לא חיישינן לשאלה וזה נראה להטור יותר ולא נצטרך לחלק ולאוקמי ההיא דוקא במצאו עצמו ולהטור אפשר דה"נ במיתת הבעל חשיב ליה סי' בכה"ג ע"י טבעת כיס וארנקי אף שלא הזכירו שהרי כת' אפי' יש להם סימנים בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינם מובהקי' והב"י הוצרך להוציאו מפשטי' וכת' דהאי אם אינן מובהקין דקאמר דמשמע שאם הם מובהקי' מעידי' עליהם אסימנים דגופו קאי אבל אסימנים דכלים אפי' מובהקים לאו כלום הם עכ"ל ולפי מאי דכתיבנא אפשר דקאי נמי בכלי' והא כדאית' והא כדאית' ובכלי' דשייך בהו שאלה צריך להיו' באופן דליכא למיחש לשאלה דהיינו בהנך דלא מושלי אינשי ואפרטי דהתם סמך אמ"ש בסי' קל"ב כך אפשר לומר לדעת הטור ואפשר נמי דס"ל להחמיר בזה בסימני הבעל טפי ומשום דהתם בגט י"ל דה"ט שהגט מוכיח עליו ג"כ דהא לא חיישינן התם. לדילמא אתרמי שמא כשמא וא"כ בקל מצרפין דה"ל תרתי לטיבותא והתם הוא דמהני האי טעמא דאינשי לא מושלי הנך כלי' ולא חיישינן בהו לשאלה לענין גט אבל בסימני הבעל אפשר דאיכא למיחש טפי לענין זה

ועוד אפשר לחלק דהתם מהמנינן ליה בהנך כי אמר שלא השאילם דמצרפינן לדבורו חזקה דלא מושלי אינשי א"נ כי לא ידע שהשאילם י"ל אילו השאילם לאחר מידע הוה ידע אבל בסימנים דבעל דליכא מאן דאמר וידע שלא השאילם מנ"ל דאף בכה"ג סמכינן דלא השאילם. ושנאמר דמן הסת' מחזיקינן דלא מושלי להו וכעין חלוק זה מצינו בכמה דוכתי ואין להאריך. ועוד דהכא יש לחוש נמי לגזילה וכדכתיבנא לעיל ואפשר דמשום הכי סתם הגאון ר"י קארו דבריו כאן ולא סת' להתיר אשה במיתת הבעל בסי' כלי' דארנקי וכיס וטבעת אמת כי להלכה אין נראה לחלק כלל בין גט למית' מכמה טעמים אבל באמת לענין מעשה אני חוכך להחמיר וביותר בזמן הזה דלא קפדי אינשי כל כך אכא"ל אבל בגט שהגט מוכיח עליו ג"כ אין לחוש להחמיר כמו במית' וק"ל וכ"ש שאין להתיר בנדון דידן שלא היה שום אחד מאלה הנזכרים בגמרא ואשר כתבת לישב בזה תמיה' הב"י על הגאונים שלא הביאו בריית' דמצאו בכיס וכו' וכתבת וז"ל די"ל דסברי כיס וארנקי שוו לכל הכלים דבעי דוקא סי' מובהק או טבעות עין כשמצאו בעצמו ולא חיישינן לשאלה בשום כלי ובריית' דמצאו קשור מוקי לה כמ"ש התוס' שילהי יבמות ללישנא דסימנין דרבנן איירי שמצאו הוא בעצמו הכיס והארנקי ומכירו בטביעת עין ונאמן במגו שיוכל לומר לא אבדתיו או שיש עדים