חוט השני קסז

שלא במקום שחיטה דאמרינן תורא בין לרב בין לשמואל שרי והיינו משום דהא בהא תליא כדאית' התם להדיא אבל בנדון דידן אין זה ענין לזה כלל וההיא כבר אדחי לה מהלכת' ואין להביא ראיה ממנו כלל וק"ל

ואשר כתבת שוב ואעפ"י דב"י כתב דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור פליגי וכו' מ"מ לא מצאתי מבואר להדיא מאין יצא לב"י וכו' עכ"ל כבר כתבתי דאין לנו לזוז מהכרעת הב"י דגדול בדורו הוי ואחריו כל אדם ימשוך ומי זה ערב לבו לגשת לחלוק עליו ואשר כתבת שוב וז"ל ואדרבה היה נ"ל לומר הואיל שפסקו סימנין דרבנן אדחי' לי' שנויא דחיישינן לשאלה. ומה שאין אנו סומכין אסימנין ה"ט דלמא אתרמי וכו' עכ"ל ודאי כדבריך כן הוא דחיישינן לדילמא אתרמי כלי ככלי אבל כ"ש הוא דחיישינן לשאלה כמ"ש הב"י הואיל וסימנין לאו דאוריית' חיישינן כל מה דאיכא למיחש וא"כ בכלים אפי' בסי' מובהק גמור לא מהני דבכלים איכא למיחש לשאלה וע"כ אין מובהקות כלל בכלים וכמו שיתבאר בס"ד וכן מוכרח ומוכח להדיא בדברי הר"ן שהביא הב"י שכת' וז"ל יש מי שאומר דלמסקנא לא חיישינן כלל ואפי' ממשאיל לשואל וכו' הרי דכי חיישינן לשאר חששות כ"ש דחיישינן לשאלה. ותו דמסיק וז"ל ולפ"ז בסי' מובהקים בכליו מעידין עליו לכ"ע ואפי' למ"ד סי' דרבנן דלשאלה לא חיישינן עכ"ל הרי דאי לאו דס"ל דאדחי לגמרי פרוקא דחיישינן לשאלה הוי חיישינן לשאלה אף למ"ד סי' דרבנן ואדרבה משמע דכ"ש דחיישינן לשאלה למ"ד סי' דרבנן שהרי כת' לרבות' ואפי' למ"ד סי' דרבנן וק"ל וא"כ לא תליא חששא דשאלה כלל בסימנין דאוריית' וא"כ אדרבה הואיל וסתמו הרי"ף ורא"ש דבריהם כלישנא דסימנין דרבנן ולא הזכירו האיך לישנא דרבא ודשאלה לא חיישינן א"כ ע"כ לא ס"ל הכי דהרי כל עצמינו לא ידענו דס"ל דסימנין דרבנן אלא מדלא כתבו האיך אידך לישנא דרבא והרי בקשו הפוסקי' חשבונות רבי' היכא כתבו ורמזו דמשיאין אפי' בסי' מובהקי' ביותר והיינו מ"ש הב"י אדברי הר"ן והנ"י שהם דחוים מדלא כתבו הרי"ף והרא"ש האיך דלשאלה לא חיישינן ודוק. ועוד דהואיל ולא ס"ל כלישנא דסימנין דאוריית' א"כ הך שינויא דאוכף לא מושלי אינשי לא קאי ואדרבה אפי' בכה"ג חיישינן וכמו שאכתוב מדברי העיטור בס"ד וא"כ אזיל ליה נמי מה שכתבת עו' וז"ל דהיינו ס"ל סימנין דרבנן ובעי סי' מובהק ואפי' בסי' מובהק חיישינן לשאלה כלישנא דאמרי סימנין דאוריית' וכו' עכ"ל כי כבר הראיתי לדעת בידים מוכיחות דלא תלי זה בזה כלל וכן מוכח מדברי בעל העיטור להדיא דלא מהני' סי' מובהק כלל בכלים ואפי' היכא דליכא למיחש לשאלה והפך ממה שכתבת אתה בשמו שהרי כתב בעל העיטור דלא מהני שום סימן אחר בגופו אלא הכרח פרצוף פנים עם החוטם ויהיב טעמא דההיא דשנינן גופו באריך וגוץ דחיית' ולא סמכינן עלה וא"כ ה"ה מאי דמסקינן בההוא שנויא כליו דחיישינן לשאלה ודמשמע הא בדליכא למיחש לשאלה סמכינן ההיא נמי דחיית' הוא ולא סמכינן עלה דהא בחדא מחתא מחתינתו וכבר כת' העיטור דדחיות' הוא ולפי מאי דקיימא לן סימנין דרבנן וחיישינן לכולהו ואפי' דלא שייכי בשאלה וכס"ד דהמקשה שם ודוק

והכי דייק לישנא דבעל העיטור שכת' שאין שום סי' אחר אלא הכרת פנים בגוף והשתא מאי אתא לאשמועינן דאי לזיוף הכרת פנים דוקא ותו לא הא ליתא כדמסיק הב"י גופי' דכל סי' מובהק ביותר מהני בגופו אלא ע"כ גופו אתי לדיוקא לאפוקי בכליו דלא מהני מידי ומשום דבכולהו חיישינן לשאלה והא דמשנין לא שיולי אינשי אוכפא דחייתא היא ואליבא דמ"ד סי' דאורייתא אבל לדס"ל סי' מדרבנן לא סמכינן אהא ובכולהו חיישינן וע"כ פרט בגופו דאל"כ נראה ג"כ כשפת יתר דהל"ל בקיצור דליכא סי' מובהק אחרינא אלא הכרת פנים אלא ודאי פרט בגופו כדאמרן דבכלים ס"ל דלא מהני שום מובהקות כלל אלא דבגופו אפשר בהכרת פנים וה"ה בשאר סי' מובהק ביותר וכדמסיק הב"י אדבריו ודוק וכמו שהוכחנו למאי דאמרינן דההוא דחיית' הוא וא"כ ליכא למסמך עלה כלל והא דסמכינן בגט בסי' נקב בצד אות פלוני וכמו שהזכיר בעל העיטור עצמו התם נמי ה"ל ממש כסימני גופו המובהקין ביותר דה"ה נמי ליכא למיחש לשאלה דלשמא אתרמי שמא כשמא לא חיישינן כדמסקינן בפ' השולח וכמ"ש מהרי"ק בתשובותיו בשורש קפ"ד וא"כ ה"ל ממש כסימני גופו ועוד נ"ל ראיה וטעם לסבר' בעל העיטור דס"ל דהנך שינוי' דחיית' נינהו דלמ"ד סי' דרבנן בכולהו חיישינן ואפי' בטבעת וכיס וארנקי ואוכף דלא שייכי בשאלה דלפי האמת ל"ק כלל ממאי דמהדרינן חמור בסימני אוכף וגט בסימני טבעת וכיס וארנקי די"ל דאיירי שידוע שאבד החמור עם האוכף וכן בכולם וכענין שכתבו התוס' בגיטין פ' כל הגט ושם ביבמות בד"ה אב"א כליו בחיורי בסוף הדבור והטור פסקו בסי' קל"ב וז"ל התוס' שם וללישנא קמא דחיישינן לשאלה מיירי התם שידוע שכן אבדו בתפיסה ולהכי לא חיישינן לשאלה וא"כ בהנך כולהו נמי איכא לשנויי הכי: