חוט השני קסו

ולדבריך עיקר חסר מן הספר ותו דלמה זה יחלוק עליו במקום שהאחרונים פוסקים באמת דלא כר"ת כאשר יתבאר בס"ד אשר באמת באין ספק כלל הלכת' כבתראי היכא דפליגי אקמאי אשר ראו וידעו דבריהם ופוק חזי דוק ותשכח בתשו' האחרונים אשר בקשו חשבונות רבים לדקדק בין הפוסקי' מי ראשון ומי אחרון ואם ראה דברי אותו שלפניו כי האריכו מאד בכאלה עיי' נא בספר שארית יוסף ותשו' מהרש"ל ומהרי"ק ועו' כאלה רבים זולתם ואדרבה מהרמא"י כל עיקרו בהגהותיו לפסוק כבתראי היכי דפליגי כמו שהודיע כן בהקדמתו ואשר כתבת שהתחכי' מהרמא"י לפסוק כר"ת והגיה בדבריו אפי' נפל למים למען יתכן עליו אח"כ לומר ואינו מחוור בעיני האחרוני' ז"ל בנדון זה דנפל למים לא נפסוק כמותו וכו' עכ"ל

הנה נא אהו' אחי ורעי כנפשי עדיין אתה מבחוץ בזה כי חס לי' למהרמא"י לשנות הכוונה בדברי הב"י עצמו וכבודו וזה היה כעין זיוף בדבריו חלילה דהרי מ"ש בש"ע שאינו מחוור בעיני האחרונים הוא ממ"ש כן בנ"י שאין דין זה מחוור בעיני הרשב"א והריטב"א ורא"ה כנראה בספרו הגדול ב"י ושם ביבשה קאמר כדאית' להדיא בנ"י ומזה עצמו ג"כ עוד דא"א לומר דסובר מהרמא"י דבמים לחוד הוא דפליגי שהרי לא נמצא כן לאחרונים דאינו מחוור בעיניהם הא דנפל למים לחוד ודוק

ואשר כתבת ואי בטלי דברי ר"ת למה לו להוסיף הג"ה בדבריו וכו' עכ"ל א"כ תמה על עצמך דבש"ע גופי' למה לו לכתוב דברי ר"ת אחרי אשר דחו האחרונים דבריו אלו בשתי ידים וכדמסיק איהו גופיה אלא ודאי הא ל"ק שכבר שנינו לכך נשנו דברי היחיד בין המרובים וכו' וה"נ י"ל בדברי מהרמא"י שלכך ביאר דעת ר"ת בבירור לומר דהא דכתבו התוס' כן בהא דנפל למים בהך דר"ת תליא ועוד דבר מן כל דין ודאי הוצרך מהרמא"י להגיה כן בדבריו לצורך גדול והוא לכתוב עליו בהג"ה שלאחריה ויש מחלקין וכו' דחלוק זה הוי בנפל למים וחלוק זה הוא ג"כ ליישב ההיא דמשיאין נשי הנטבעים בטביעות עין אשר מפני זה רצו התוס' לומר גם בנפל למים כענין שכת' ר"ת ביבשה וק"ל ואדרבה נראה דאמטו להכי הקדים והגיה אפי' נפל למים כי היכי דליקו עליה ויש מחלקין וכו' והוא ליישב האחרונים החולקין על ר"ת ההיא דמשיאין נשי הנטבעי' בטביעות עין בלא הא דר"ת ודוק

ואשר כתבת שוב להביא ראיה להתיר בנדון דידן אף לשיטת החולקים וכתבת מהא דכתב היכא שיצא קול. איש פלוני מת ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו שהוא אותו פלוני משיאין את אשתו ממ"נ אם הקול הוא אמת וכו' פליאה בעיני הפלא ופלא אדבריך אלו דמאי ענין זה לנדון דידן וכי איכא למימר הכי ממ"נ כזה שהרי לא יצא קול שפלוני נהרג ואי משום שנאבד ולא נודע מה היה לו א"כ לפירוש זה לא תמצא לאסור בנמצא אחר ג' ימים אם לא שנאמר שראו שהרגו לא' ואותן העדים רואי ההריגה לא. הכירוהו מקדם וידעי בבירור בסי' מובהק שזהו שנהרג זה ג' ימים ורואיו ומכיריו באו לאחר ג' ימים וזה ודאי לא מסתברא ותו דבאין יודעין מתי נהרג למה להו טעמא דחששא דרבנן הוא תיפוק לי' מטעם ממ"נ זה. אם לא שנאמר דהתם איירי בלא הרגישו בו שנאבד מהם עד שעה שמצאוהו הרוג והא ודאי לית' כמפורסם מאד בדברי כל הפוסקים דאין חילוק בזה ומעשים רבים כתבו בענין זה שהרגישו באבדתו מקדם ואין כדאי להאריך בבטול סברא זאת. (הנה מצאתי און לי בתשובת הגאון ר' פתחיה וז"ל מ"מ עדיין יש להתיר אפי' נמצא ביבשה כיון שקודם שנמצא יצא עליו קול שנהרג שהרי הלכו לבקשו כדי לקבור אותו דהיכא שיצא הקול ואחר ג' ימים מצאוהו והכירוהו מותרת לכ"ע וכו' אך לבסוף מסיק דבנדון דידן אין לומר ממ"נ הנ"ל כי הוא ידוע שהוא אחר ג' ימים שנרקבו בגדיו כבר עכ"ל וזהו העדות האחרון שהוא מוזכר בדף ד' ע"ב בסוף התשובה משמע מדברי הגאון הנ"ל דאי לאו אותו העדות הוי מתירה ע"פ קול הנזכר אע"ג דלא הוחזק בב"ד) ופשוט דההיא דיצא קול איש פלוני מת היינו קול שיש בו ממש ושהוחזק בב"ד מעין קול דאמרינן בקידושין וגירושין ובנדון דידן אומדנא הוא דהוי ולא קול ואפי' אומדנא נ"ל דלא הוי הכא כלל וכ"ש דלא הוי אומדנא דמוכח ואין קול ואין עונה ואין קשב ולית דין צריך בשש ואשר כתבת עוד וז"ל גם נ"י עצמו שכתב להחמיר בזו וכן הר"ן מ"מ מודו בנדון דידן להתיר הואיל ונמצא סימן מובהק בכליו כדכתבתי לשונם לעיל עכ"ל נראה דהא לאו מילתא היא לסמוך על זה להתיר דאטו להנ"י שיילינן ואיהו יורה ידין יתיר כשיטתיה אנן הא כבר דחינן שיטת הנ"י בסי' כליו דהא כבר הכריע בש"ע וגם בפסקי מהרא"י דלא לסמוך אסימני כליו וא"כ ההיא כבר אדחי' לה ואין להביא ראיה ממנו דלאו הא בהא תליא דהא דאין מעידין על השלם אחר ג' ימים מילת' אחריתי היא ואין ענין לזה כלל בשלמא אי הך בהך תליא שפיר כדאמרינן בפ' א"ט בההוא תורא דאתחלו ביה