חוט השני קסג

ויסמוך דברי לבך הרחבה כפתחו של אולם וכל רז לא אנס ליה כי כתב אשר נכתב בשם כת"ר אין להשיב מובטח אני בחכמתו הרמה והנישאה אריה דבי עילאה אשר יודע לטהר השרץ במ"ט פנים ומכ"ש האביונה הזאת למכ"ת עיניה מיחלות להשים מגמת פניו יאמר שכלו למצוא לה היתר מספיק ואחריו כל אדם ימשוך עטו עמו ה"ה גאוני ארץ האלופי' הרבני' יצ"ו ברור לי יסכימו עם מכ"ת. ועתה אהו' דודי אם שגיתי אל תשית עלי חטאת ועל כל פשעי אהבה רבה דעמי ואם אכשל עמך כסני כלילה אחרי שלמדתי ענין זה בחיפזון ובהלה כי נתנה עלי בקולה. לא שניתי ולא שלשתי לחזור הדברים כשמלה ויראתי מתוך המהירות יצא מידי תקלה בכן תשובתו הרמתה אצפה באריכות מגולה לבאר כל מלה אם חמורה אם קלה ואחרי הודיעני כל אלה אשלח ג"כ טופס השאלה להאב"ד דק"ק ברודא הגאון המופלא אקוה גם שניכם המצאו היתר מגולה למען תמצא מנוח האשה האומללה בהסכמות אנשי השם וגדולה וזכותא דא יעמוד לנו ריוח והצלה מכל נזק צער וחבלה ולא תהיה עוד משכלה ונזכה לגאולה ובנין ארמון על תילה לבא אל המנוחה ואל הנחלה כ"ד אוהב נאמן המעתיר מאל נורא עלילה בן אחותך הגדולה נפש נענה ודלה חסרון המעלה הק' שמשון בלא"א הגאון מוהר"ר אברהם שמואל בכרך נכתב ונחתם ביום ד' ו' ניסן פה ה"ק לייפני"ק ם לפ"ק

צו. שמשון נקרא על שם קונו ומכבדו מהונו דן דינו שואל כענינו ומשיב דבר על אופנו ה"ה בן אחותי האלוף המופלא כמהר"ר שמשון יצ"ו ואיליו אטה כנהר שלו'

כתבך קבלתי ולאפם הפנאי וללחיצת נחיצת שקידת התמדת התלמידים החמודים ונוסף על זה כי זה איזה ימים עזבני כחי ואור עיני אין אתי עד כי ממרום ירחמני עושני בכן הוכרחתי לקצר ובתחילה אודיעך כי מלאתי את דבריך ועשיתי בקשתך והנה לפניך העתק התשובת בדבר האשה אשר התרנו מקרוב ותשובתך בצדך על תמיהתך אשר תמהת וחשבת לשדות ביה נרגא כי הוא רושם משונה באבר מיוחד מחמת (ע"ז לא קראתי תגר מעולם רק על שהתיר' בעדות הג' שהעיד על בהרות כחולות שהיה ברגלו וכן ביארתי להדיא בכתבי) מכה שהיתה בו ובמקום מיוחד מאותו אבר והא ודאי סימני הוי וראוי לסמוך עליו ואשר כתבת בכתבך זה וז"ל גם כתב מהרמא"י בטא"ה סי' י"ז ה"ה לרושם שבגופו או באחד מאיבריו דלא הוי סימן מובהק ע"כ לשונך הנה נא אהו' אחי שגית ברואה ולא ראית יפה בזה דאדרבה התם ר"ל דרושם שבגופו או בא' מאיבריו הוי סי' (ואני אומר שראיתי יפה באספקלריא המאירה ואע"פ דהגאון מהרמ"י כתב להדיא דהוי סימן מובהק מ"מ המעיין בדברי הב"י במקום שכתב בשם מהר"מ איסרליש לחלק בשיקוע החוטם בין עקומה הרבה אם לא שם נאמר עיין בתשו' הר"ן שלא התיר ע"י הכרת סימנים ורשמים שבגופו א"כ גם מהרמא"י דכתב ה"ה לרושם שבגופו סמוך לפסק מהרא"י הנ"ל אזיל בשיטת הב"י דחיבר לו תשו' הר"ן דרושם דמי למעט עקמומית ולא הוי סימן וכן הביא להדיא הב"י תשו' הר"ן גבי מיימון מאלקי וכתב עליו נראה מדבריו שאותם סימנים שאמר הגוי שהיה לו בראשו ובזרוע לא חשיבי סימני' מובהקי' לגמרי דא"כ אע"פ שנשתהא ה"ל למשרי אשה זו עכ"ל

ודעת הגאון מהר"מ יפה דכתב דהוי סי' אפשר ליישב ברושם בליטה או שיקוע ועקמומית. כמו צלקת ולמד כן מתשו' מהרד"ך בב"י מאותו שהיה לו רושם באצבעו מצד איזה חולי שנחלה בו ונשאר, מעט עקום דכת' שם להדיא דעקמומית האצבע ורושם בצדו סי' מובהק הוא מוכח בפי' דרושם בעלמא במראה ולא בחידוד דלא הוי סי' ואותו צלקת שכתב הר"ן דלא הוי סימן היינו שהי' הצלקת ניכר רק בשינוי מראה ולא בסי' בליטה ותלתול בשר והכי מסתברא דשינוי מראה לא יחשב סימן דהא אפליגי ר"א בן מדהבאי וחכמים אי סימני' עשוין להשתנות לאחר מיתה והלכה כחכמים דמשתני ואעפ"י דמסקי' דכ"ע ם שומא אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה מ"מ דוקא שומא אבל לא מראה וצבע לחוד דההיא ודאי עשוי להשתנות והחוש יעיד על זה בכל עת ובכל שעה לכן איני יכול לעמוד על דברי הרב בעל התשובה הלזה שהתיר אשה ע"י עדות בהרות כחולות וירוקו' שהיו ברגלי בעלה בחייו ודוק

ועוד התיר מטעם רושם שבירת הרגל שהיה לו וההיא ודאי מספיק להתיר לחוד אבל לא עדות הבהרת כלל נ"ל ובפירוש ראיתי כתוב להגאון ר' פתחי' וז"ל והרי שינוי גדול כזה באיבריו סי' מובהק הוא דהיינו יתר בא' מאיבריו ועקום הרבה ואין זה רושם דפירושו שינוי מראה בלבד עכ"ל ודברי' אלו נתנו שמחה בלבבי שהן מבוארין כאשר כתבתי ולית דין צריך בשש ועל המתיר יש חשש) מובהק שהרי כתב וז"ל או כדומה לזה הוי סי' מובהק אבל מעט עקומה לא וה"ה לרושם שבגופו או בא' מאיבריו אבל שנים גדולי' אע"פ שגדולי'