חוט השני קסב

שהארנקי וכיס הם שלו וידוע שם ואדרבא על הטור וב"י יש לתמוה דהן אזלי הכא לחומרא והתם לח לחומרא דהיינו ס"ל סימני' דרבנן ובעי סי' מובהק ואפי' בסי' מובהק חיישי לשאלה כלישנא דאמרי סימני' דאוריית' ובעי שידע שלא השאילו הכלי לאחר או כגון כיס וארנקי דלא מושלי אינשי ואיהו נמי חשיב ליה סי' מובהק כשינויא תליתאי בתוספו' הנז' א"כ ה"ל להזכיר פה בשריותא דאיתת' דכיס וארנקי בבגדיו הוי סימן להתיר ע"י דאין סברא לחלק ולומר דוקא גבי גט מועיל לסימן אבל לא להתיר ע"י אשה לעלמא דהא כתב האשרי פ' כל הגט דמקילינן טפי בעדות אשה מגט וביאר שם ליישב דברי הרי"ף דלא תקשי אהדדי וכ"כ בתשובו' כלל נ"א והובא לשונו ג"כ בכתבי מהרא"י סי' רכ"ד וצל"ע

ועוד נ"ל למצוא היתר וסימן מובהק מחמת הפנקס חובו הנמצא אצלו דדמיא לכיס וארנקי וטבעת דלא מושלי אינשי דאין אדם מגלה חשבונותיו ועניני ממונו אצל חבירו ואין אדם משביע את עצמו אפי' הוא עני ביותר רוצה שיחזיקוהו הבריות עוד ביותר עני ורש כדאי' בסמ"ע סי' פ"א וגם הוא סימן מובהק דליכא למימר שיתרמי פנקס כפנקס וחוב כחוב ואע"פ שפסק מהרא"י סי' קס"א שאין לצרף סימני כלים אפי' לשאר אומדנות המוכיחות היינו היכא דכל חד וחד באנפי נפשיה לא מהני לכ"ע כמבואר שם ובסי' רכ"ד אכן בנדון דידן הוכחתי דהכרת פנים לחוד מהני לפי רוב הפוסקי' ולדברי החולקי' מהני סימני כליו מובהקי' לחוד ובמקום דאיכא הכרת פנים וסימני' מובהקין בכליו כגון הכא דברזלי' התחובות במנעלים ופנקס חובו סי' מובהק הוא אפשר להתיר לכ"ע גם מהרא"י הנז' כתב דנחלק עליו רבו מהר"ן ומצא בס' מתית להתיר ע"י צירוף סימני כליו לשאר אומדנות אע"פ דכל חד באנפי נפשיה לא מהני וכן פסק מהרי"ו כמ"ש לעיל והביא סייעת' לדבריו מתשו' הרא"ש ז"ל ק"ו בנידון דידן כאשר ביארתי ואף אם יש פתחון פה לבעל הדין לחלוק עלי בכל הסברות דלעיל מ"מ לא יבצר משלש עשרה מארי מדות התורה נדרשת דהאי איתת' שריא ואלו הן התוספו' והרא"ש והטור ומהר"ם ור' עזריאל ומהרי"ק והר"ן ונ"י והריטב"א והרא"ה ומהר"ן ומהרי"ו וספר מתית כמו שנתבאר לעיל באריכות

ועוד אחשבה לדעתי דגם המיימוני וסמ"ג ורי"ף אשר לא ביארו דבריהם וכתבו המתניתי' בפשטה אפשר דגם תו סברי כר"ת דהיכא שלא נחבל בפניו מעידין עליו ואפי' אחר כמה ימים והדעת מכרעת הואיל שר"ת דייק לי' מלשון המשנה כדאי' במרדכי לעיל והרי"ף שינה סדר המשנה בלשונה וסמך בבא דאין מעידין אלא עד ג' ימים לבבא דרישא אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' להורות לן דיוקא דר"ת דבנוסחאות הגמר' אשר לפנינו נשנית בבא דאין מעידין אלא עד ג' ימים בסיפא ובמציעתא נשנית בבא דאין מעידין אלא עד שתצא נפשו ונהפך הסדר בגי' הרי"ף והרא"ש מהטעם הנזכר

גם כתבתי לעיל דהב"י מסיק בש"ע היכא שנמצא הרוג ואינו ידוע אם הוא תוך ג' ימים או לא דיש להתיר בכה"ג שיצא תיכף הקול ומהרמא"י לא פליג עליה משמע דהכי ס"ל ג"כ מלבד מה שהוכחתי לעיל מלשון ההג"ה דהוא סובר כר"ת א"כ אין מי שיאסור האשה הזאת רק הרשב"א והריב"ש ומהרא"י והנה המה ימחלו כבודם לבטל דעתם מהני כל הני דיעות גאוני עולם קמאי ובתראי לכן דעתי נוטה לשריות' דהאי איתת' בפרט שנמצא אצל הקדוש הזה ספר היראה וגבינה ושומן ופנקס חוב דחששא רחוקה היא דיתרמי אדם אחר שישא ג"כ אצלו דברים כאלו ושיהיה לו ג"כ ברזלים במנעליו ומכ"ש דסברא דחוקא היא לומר שהוא הפשיט כל בגדיו ונתן כל הדברים שהיו אצלו וכל האוכלין כמו שקבלם מאמו לאדם אחר ואזיל ליה לעלמא ערום ויחף בחוסר כל לכן כל המפשפש ומצדד היתר לאשה האומללה הזאת. ה"ז משובח ומ"מ נ"ל לישדר זימנא תנינא אחרי העד ונשמע מפיו אם לא נחבל בפניו אעפ"י שבתשו' מהרי"ו סי' ט' מייתי ראי' דלא דייקינן בתר סהדי היינו בעד המעיד מפי עד דלא ניחוש לשאול לסהדי קמא כדמוכיח ממתניתי' דיבמות ומתניתי' דמכות וכו' ע"ש או היכא דאיכא אורחא רחיקתא כדאייתי ראיה מיצחק ריש גלות' דלא אמרינן לישדר להתם לאספמיא ולשיילינהו סימני' וכן הוה בעובדא דהורה בו מהרי"ו דסהדי קמאי היו במדינת ברנבורק רחוק ממקום המשפט שמה הרש"ה מהרי"ו להשיא האשה ולא מבעי לשיילינהו אכן בעובדא דידן עיקר שריות' לדעתי תלוי בפציעת פניו והעד מצוי סמוך לנו בק"ק העלישויא ודאי יש לחזור ולשואלו על זה לסלק עצמינו מאיסור אשת איש ח"ו בפרט שלא ביאר דבריו מלקדמין יפה

אמנם עם כל אלה חס לי ולזרעא דאבא לסמוך על דעתי ולא על דעת אלף כיוצא בי לפסוק הלכה ח"ו וכ"ש לעשות מעשה אכן סברא בעלמא קאמינא ודין תורה לא ידענא ומטיבותי' דמר יורני