חוט השני קסא

פ' בתרא דיבמות אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו אפי' ראוהו מגויד וצלוב והחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שלשה ימים וכו' וכתבו התוס' והיכא שאין נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפי' אחר כמה ימים כי אינו משתנה כל כך ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימי' וכן פסק הרא"ש והטור הגם שנראה סתירה לזה מתשו' הרא"ש בטא"ה סי' קי"ח בא' שהכירו ראשו שלם ולא רצה להתיר אחר ג' ימים משמע שאע"פ דלא נחבל בפניו אין מעידין עליו אחר ג' וא"ל דיש לחלק שאני התם דשאר הגוף אכלוהו חיות ואין לסמוך אסימני הראש בלבד לאחר ג' אא"כ גופו עמו דס"ל להרא"ש כסברת ר"ת דמפרש רישא דמתניתי' אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' בשאין שם אלא הראש לבד ואהא קאי סיפא אין מעידין אלא תוך ג' ימים וא"כ לפחות ניליף מיניה בעובדא דידן להתיר שהיה גופו קיים א"א לומר כן אלא יש להוכיח מהמרדכי דאפי' כשאין שם אלא הראש בלבד שלם מעידין עליו אחר ג' וז"ל ר"ת מדקדק דהך בבא קאי על האי דלעיל מיניה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואההוא דוקא קאמר דאין מעידין לאחר ג' ימים על אותו שאין לו אלא פרצוף עם החוטם ולא יתר אבל היכא דאית ליה שפתים עם הסנטר מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים אם מכירין אותו עכ"ל וא"כ אע"פ שבתשובה כתב הרא"ש דאפי' הראש שלם אין מעידין עליו אחר ג' מ"מ הואיל שפסקיו מביא דברי ר"ת משמע שהסכים עמו ודייק ליה ג"כ ממתניתין כדברי המררכי וקי"ל במקום דתשובת הרא"ש ופסקיו סתרי אהדדי יש להורות ולדון כפסקיו דאחרוני' הן וכ"כ בטוח"מ ס"ס ע"ב וכל זה כתבתי לרווחא דמילת' למילף מיניה כ"ש בנידון דידן דהוי גופו קיים ועכ"פ בדברי הטור צריכין אנו לחלק כישוב הראשון הנזכר דלא תקשי מדידיה אדידיה דבטא"ה ס' י"ז פסק. כר"ת ובסי' קי"ח סתם כתשו' הרא"ש דמשמע דלא כר"ת אלא ודאי לא ס"ל כמרדכי הנ"ל ומפרש פרצוף פנים עם החוטם דמתניתי' היינו הראש כולו שלם ואהא קאי אין מעידין אלא עד ג' ואע"ג דב"י כתב דאינו מחוור דעת התוס' הנז' בעיני האחרוני' משמע אפי' הגוף קיים אין מעידין עליו אחר ג"י מ"מ משמע דמהרמא"י פסק כר"ת מדהגיה בדבריו אפי' נפל למים ואי בטילי דברי ר"ת ברוב מנין למה לו להוסיף הג"ה בדבריו במקום שעיקר דבריו בטלין מכ"ש ההוספה אלא ע"כ מהרמא"י התחכם לפסוק כר"ת והגיה בדבריו אפי' נפל למים למען תכן אח"כ לומר ואינו מחוור בעיני האחרוני' ר"ל בנדון זה דנפל למים לא נפסוק כמותו אבל בעיקר הדין אם מצאוהו ביבשה הלכה כר"ת ובנמצא במים פסק כיש מחלקים והוא דעת הרא"ש דפסק להדיא בנמצא ביבשה כר"ת ובנמצא במים חילק כנזכר וכן פסק מהרי"ק שורש קכ"א ובלבבו ידמה שגם ר"י בעל תו' סובר כן ועוד מביא סייעת' מן מהר"ם ז"ל ומהר' עזריאל שפסקו כר"ת ועוד אני אומר שאפי' לדברי ב"י שכתב על ר"ת בשם נ"י ואינו מחוור בעיני האחרוני' הרשב"א והריטב"א והרא"ה הן הן יודו בנידון זה להתיר כמ"ש ב"י לשון נ"י היכא שמצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג הריטב"א כתב דמסתבר לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן הוא וכתב הוא וז"ל פי' הנ"י ויש חוששין להחמיר אף בזו ורבו הרא"ה כתב לפי דברי התוס' היכא שיצא קול איש פלו' מת ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו שהוא אותו פלו' משיאין את אשתו ממ"נ אם הקול הוא אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאחר ג' עכ"ל וכן מסיק בש"ע

גם נ"י עצמו שכתב להחמיר בזו וכן הר"ן מ"מ מודו בנידון דידן להתיר הואיל שנמצא סימן מובהק בכליו כדכתבתי לשונם לעיל ואע"פ דב"י כתב דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור פליגי וסברי דאין מועיל סי' מובהק בבגדים מ"מ לא מצאתי מבואר להדיא מאין יצא לב"י פלוגת' זו ואדרבה היה נ"ל לומר הואיל שפסקו סימני' דרבנן אידחי ליה שינוי דחיישינן לשאלה ומה שאין אנו סומכי' אסימני' ה"ט דילמא איתרמי צורת גוף כגוף ובגד כבגד וסימן כסימן הא סימן מובהק בדבר ברור מועיל אפי' בבגדים במילת' דלא שכיח בסתם בגד ולשון דבעל העיטור מוכח כדברי גם בזה מסולק תמיהת הב"י סי' קל"ב למה לא הביאו גאוני' אלו הבריית' דמצאו קשור בכיס או בארנקי די"ל הן סברי כיס וארנקי שוו לכל הכלים דבעי דווקא סי' מובהק או טביעת עין כשמצאו בעצמו ולא חיישינן לשאלה בשום כלי ובריית' דמצאו קשור מוקי ליה כמ"ש התוס' שלהי יבמות ללישנא דסימנים דרבנן איירי שמצאו הוא בעצמו הכיס והארנקי ומכירו בטביעת עין ונאמן במגו שיוכל לומר לא אבדתיו או שיש עדים