חוט השני טז

ראיה שדרכו של הרמב"ם ז"ל להעתיק לשון הגמרא ואולי אשתמיטתי' לירושלמי או שדח' הירושלמי מפני הבבלי האומר אם כנס לא יצא משמע דוקא כנס אבל קידש לא או שהיה ג"כ לפניו שתי גירסאות והניח הדבר בלישנא דתלמוד' דידן אבל מה שנסתפק ה"ה בדעת הרמב"ם אי ר"ל נישואין או קידושין רחוק הוא בעיני שיהיה כוונת הרמב"ם בקידושין בעלמ' דא"כ הל"ל ואפי' נתקדשה יכניס כמ"ש בדין הקטלנית סוף דבר אני חוזר לדברי הראשונים שנראה לפסוק כדברי הרא"ש ולא כהריב"ש וכמו שעשה הרב ב"י בש"ע שלו לפי שהוא עמוד ההוראה יותר הגם שהריב"ש היה אחרון ועוד שאולי אילו ראה הריב"ש דברי הרא"ש לא היה כתב מה שכת' כי דברי הרא"ש אינה בפסקיו כי אם בתשובותיו וידוע הוא מ"ש הפוסקי' דלית הלכת' כבתראי במקום שדברי הראשוני' הם בתשובו' שאלות לפי שאין מפורסי' ואילו ידעום האחרוני' אפשר לא היו חולקי' עליהם

ואם נפשך לומר והלא תשובה זו מצוי' בספר הטורי' ואיך לא ידעה הריב"ש שהרי היה בידו ספרי הטורי' כנזכר בכמה מקומות בתשובותיו. אענה אף אני שוודאי אילו היתה כתוב תשובה זו אצל ההלכות של ספ"ב דיבמות שהבי' סי' י' וי"א או אצל קטלנית שם סי' ט' אז ודאי י"ל שידעה הריב"ש אבל לפי שתשוב' זו הובאה בהלכות גיטין בשביל עיקר הדין הנזכר בה ואגב גררא הוזכר שם דין של אם נשאת לא תצא לכך אפ"ל שלא ידעה הריב"ש וטעמ' דמסתבר הוא שאלולי ידעה לא היה לו להביא דעתו ולהשיב אל השואל סברת עצמו ולא יזכור דעת הרא"ש כלל שאין זה דרכו ולכל הפחות היה לו להביא דעתו ולחלוק עליו ובפרט שמדברי הריב"ש נראה שלא הית' הסברה בעיניו כך שהרי כתב בסוף דבריו דחידוש הוא ולא גמרינן מיני' ואילו לדברי הרא"ש ודאי הסבר' נותנת כך שהרי לא ביקש להביא ראי' על זה וע"כ צ"ל שלא ידע התשובה

וכל זה הוא לרווח' דמילת' כי כבר הוכחתי לעיל שאין מגירס' הרמב"ן ראיה לסתור דברי הרא"ש ולכן נראה בעיני שתצא. מיהו בהא איכא למידק כיון שיש לה בנים מיהת חוששין ללעז הבנים או לאו דהא אשכחן במקומות רבי' שתקנו חכמי' שתצא לא העמידו דבריהם במקום שיש בני' מפני הלעז ואין לומר דנצטרף דעת רב יודאי גאון שהבי' הרי"ף בפ' האשה רבה גבי הא דקידושין אין לה נישואין יש לה שכתב שם הרי"ף בשם רב יודאי גאון שאם יש לה בנים חולץ לה תחת בעלה אפי' בשאר יבמה הנשאת לשוק ושריא ונצרף דעתו עם דעת הגאוני' ביבם משומד דהא ודאי לא מסתבר דדעת רב יודאי גאון בדין יבמה שנשאת לשוק שיש לה יבם כשר שחילק בין יש לה בנים או לא ודאי אינה משנה במקום הזה לנוכח הרי"ף שהשיג עליו דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה וכל הראשוני' והאחרוני' אין אחד בהו ממי שהגיע דבריהם אלי שיסבור כמותו ואין ראוי אף לצרף אכן נראה כיון שאינו אלא תקנת חכמים שתצא מפני שעבר על דברי הב"ד לא העמידו דבריהם במקום בנים והיה נראה להביא ראי' לזה ממ"ש הרי"ף בפ"ב דיבמות בשמעת' דרוכל דהא דתני' בד"א כשאין לה בנים דהיכא דאית לה בני' מנטען אע"ג דאיכ' עדים בדבר מכוער לא מפקינן לה מיני' וכו' ש"מ דחוששין לכבוד הבנים היכא דליכא איסור דאוריית'

איבר' שרש"י פי' אם יש לה בני' מהבעל משמע אבל מן הנטען לית לן בה והרא"ש הסכים לפירו' בתשובה כלל ל"ב סי' י"א וז"ל ולפי דברי רי"ף ז"ל רשע זה שהכניס הזונה בביתו וילדה לו בני' אם יוציאנה מביתו בזה לא נפגם בניה' אשר יולדו כי מפני חשש שבא עליה בעודה א"א אנו מוציאין אותה וכי בשביל שיגדלו ילדי זנונים נחוש ולא נוציאנה מתחת ידו כיוצא בזה לא מצינו בתלמוד מ"מ אחרי שבאילו הארצות פוסקי' ודנין ע"פ הרי"ף והרמב"ם בנדון זה שהרבה להרשיע יוציאנה ממנו עכ"ל כנוסח' מדוקדקת אשר בידי שהגהתי מתשוב' מוגהו' מכתיב' יד גדול ז"ל שהגיה' מתשוב' כתובו' לא כמ"ש בתשוב' דפוס שכל ארצות פוסקי' וכו' וכ"כ ב"י סי' י"א ונוסח' זו איננה ישרה כי הרא"ש לא כתב כן אלא על ארצות ספרד ופשוט הוא למי שהורגל בדבריו וא"כ אף אנו נאמר כיון שדברי רי"ף דחאם הרא"ש בטעם נכון ולא קרבם אלא מפני המנהג של ארצות ספרד וממילא בארצות הללו שאין נוהגין לפסוק בכל דבר כהרי"ף והרמב"ם יש לפסוק כרש"י ולא נחוש ללעז הבנים אלא שזה אינו דע"כ לא כת' הרא"ש דלא מסתבר' דברי הרי"ף אלא בנטען מן האשה שאין הבני' הילודים לנטען ממנה פגומים אבל בנדון דידן שיש לחוש לפגם הבני' שהם ממזרים דרבנן לדעת התוספ' והרא"ש בוודאי גם רש"י והרא"ש מודים דחוששין ללעז הבנים דבני' הללו בנדון דידן הם דומים לבני הבעל בנדון דנטען כל זה היה נראה לכאור' אכן אני חוכך להחמיר מפני חשש והחומר אשר ביבמה הנשא' לשוק שנתנו לה חכמים כל דין אשה שהלך בעלה למ"ה כדתנן בפ' הזורק כל עריות שאמרו צרותיהן מותרת הלכו הצרות