חוט השני טו

מחולק מרישא דלישנא למה לא נפרש ג"כ לדעת הרמב"ן ואין דוחק בלשון הירושלמי כלל לפי פירושו כנראה לכל משכיל. וכן נראה שהבין הרשב"א מדבריו שכתב בתשובה שהביא ב"י סוף סי' י"א וז"ל וגדולה מזו נ"ל מגירסת הירושלמי הנמצאת בספרי שאם א"ל אל תכנוס וכנס מוציאין מידו כך היא הגירס' הנמצאת אצלי אלא שבחידושי הרמ"בן אינה כן אלא כך קידש וכו' משמע דה"ק שלנוסח' הרמב"ן אין ראיה מהירושלמי אבל מ"מ אינו מתנגד לדינו של הרשב"א אלא שאין משם ראיה דאל"כ הל"ל אלא שבנוסח' הרמב"ן משמע להפך אלא ודאי כדכתיב' שאין מגירסת הרמב"ן ראיה כלל לא לאיסור ולא להיתר ויותר מזה נראה מבואר מדברי הרב המגיד שפי' דברי הרמב"ן כמו שפרשתי וז"ל בפ"י מהל' גירושין ויש בירושלמי בזה נוסחאות חלוקות האחת היא קידש אין א"ל וכו' וזה הנוסח שכתב הרמב"ן אבל הרשב"א מצא נוסח' אחרת קדש כמי שכנס א"ל שלא יכנוס וכינס מוציאין מידו ופי' הוא ז"ל א"ל וכנס אחר ההתראה קונסין אותו ומוציאין מידו ואי כדברי הריב"ש לא ה"ל להרב המגיד לומר ופי' הוא ז"ל א"ל וכנס אחר ההתראה שהרי גם לגירס' הרמ"בן איירי סיפ' אחר ההתראה ויותר ה"ל לפרש זה בדברי הרמב"ן שבו נוכל לטעות בקלות ולפרש כמו שפרשתי אלא מחוורת' כדכתיב' שלדעת הרמב"ן לא איירי האי כנס לאחר ההתראה אלא מילתא באפי נפשה הוא ויותר טוב לנו לקרב מובן הגירסו' בכל מה שאפשר ולמה נאמר שהם חולקי' גם בדין זה וממילא כיון שאין ראיה מגירס' הרמב"ן לפסוק שאין מוציאין פשיטא דפסקינן כגירס' הרש"בא דמי יחלוק על גירסתו במקום שאין ראיה להפך ועוד שגם אם גרס' הרמב"ן אמיתית כיון שעברה על מאמר הב"ד תצא וגם הרא"ש נראה שלא כתב כן אלא מסברא כיון שלא הביא ראיה לדבר כלל וסברא נכונה היא דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן באמרם לא יכנוס מפני החשד דוודאי אם החשד אמת ילך ויכנוס ולא ישגיח בדברי חכמי' וכן בכל מקום שאמרו לא יכנוס יעשה כן ויעשו דברי חכמי' כחוכא ואטלולא וגם אם נשמתינן לי' פעם אחת אם לא נוציאנה מידו לא יניח בשביל זה מלכונסה וגדולה מזו כתב בהגהו' מרדכי דיבמות ותשובת מיימוני דספ' נשי' שהקשה מהר"ם על הא דאמרינן במים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא דא"כ כל אשה שתדע דין זה תלך ותנשא כדי שלא תתעגן וא"כ מה הועילו חכמי' בתקנתן שלא תנשא לכתחילה דאנן סהדי שכולן ינשאו וטוב היה שלא יאמרו חכמי' ואם תנשא דמוטב יהיו שוגגין וכו' והאריך בדבר להוכיח דלא אמרי חכמים אלא היכא שנעשה ע"י טעית ואפי' אם לא מיחו בה הב"ד כל היכא שלא היה שם מקום טעות שטעת' האשה כו' דהוי כאילו לא נשאת והכי פוסק אחרון דאחרונים מהר"מ איסרלש ז"ל ולכל הפחות הכא שנשאת לאחר מחאת הב"ד שנאמ' שדינה כאילו לא נשאת כלל

ומי שירצה להשיב על זה ממ"ש שם בתשובת מיימוני וז"ל ועוד דאס"ד כדבריהם אמאי לא קתני במתני' או בבריית' בתר דקתני אשתו אסורה אם נשאת לא תצא כדקתני בכמה דוכתי ביבמות ובכתוב' עכ"ל דמשמע מדבריו הא אם הוו קתני גם גבי מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא הוי א"ש והא לית' לפי מה שאמרתי דגם היכ' שאמרו אם נשאת לא תצא לא מהני אם נשאת בעברינות אף אנו נשיב ונאמ' דאם הוי קתני גם גבי מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא לא הוי קשי' מידי על אותן הנישואות במזיד בלי מחאות ב"ד דבהני איירי התם בכל אותה תשובה אבל באותן הנישואות במזיד לאחר מחאת ב"ד בהא לא איירי מהר"ם התם דבהני הוי דינא דתצא אפי' באותן ששנו בהן בפי' אם נשאת לא תצא כדכתיבנ' אלא שמהר"ם הוסיף להחמיר בדין מים שאין להם סוף כיון שלא שנו שם בפי' אם נשאת לא תצא דדינא דאפי' אם נשאת בלי מחאת ב"ד רק שידעה שדינה שלא תנשא ולא היה לה מקום לטעות בו דהוי דינ' כאילו לא נשאת ובהכי נמי מתרצא למה במים שאין להם סוף פסקו שאפי' אם לא מיחו בה ב"ד תצא אם לא היה לה מקום לטעות בו ולענין הני דפ"ב דיבמות לא פסקו כן וה"ט לפי ששם לא הוזכר לא תצא כמו בהני דפ"ב דיבמות ומיהו מה דאדחקי' להריב"ש שגירס' הרמב"ן תתנגד לדברי הרמב"ם הא לא קשי' כלל ולמידק מיני' ולאפושי גבר' שגירס' הרשב"א אמיתית הא לית' דבלאו הכי נראה מבואר בחיבורו שהקיל בדין הקטלנית שהרי כתב שם בפכ"א מהא"ב ואפי' נתקדשה יכנוס אבל בכל הני דיני דאיתנהו ספ"ב דיבמות שהביא הרב בפ"י מהל' גירושין לא כתב כן וטעמו מבואר בתשובתו שהשיב הוא בעצמו והביאה הכסף משנה בדין הקטלנית שדין הקטלנית אינו אלא חששא בעלמא אבל באותן דספ"ב דיבמות כת' דאם כנסה לא תצא אבל אם נתקדשה לא גילה דעתו בכך ואדרבה מזה נראה שהית' לו גירס' הרמב"ן בירושלמי דנתקדשה אינה ככנסה אלא שגם זה אין