חוט השני קנט

הטור בסי' ס"ה שיורשי' שמצאו שטר ברשות אביה' המת וטענו שבעל השטר היה חייב לאביהם מעות ונתן לו השטר למשכון טענת' טענה אבל אנן לא טענינן להו ש"מ דה"ה בנדון דידן דלא טענינן מספק שמא נתן השטר למשכון דהוא מילת' דלא שכיחא

צה. אני לדודי ודודי לי אל הארז בלבנון ש בצל שדי יתלונן. בראשיתו ואחריתו יהיה מנון בדעת כליותיו ישתונן ובתבונה יתבונן משכיל אל דל וחונן. במעשה ידיו ארנן יחלצהו ה' בפסוח וגנון ה"ה אהו' דודי האלוף הגאון נ"י פ"ה ר"מ ואב"ד כמוהר"ר נפתלי כ"ץ יצ"ו

זה ימים רבים של צער חלפו עברו למו כי איתרע מילת' בישא בגבולינו בחדש תשרי שצ"ד שנהרג בעו"ה יודי א' ב"מ בין ק"ק לייפניק לק"ק העלישוי ושמו היה כמר יודי בן אשה אלמנה מק"ק העלישוי פה לייפניק נשא אשה וכחצי שנה אחר חתונתו יצא מכאן להביא טרף לביתו ומחיית בשר ולחם חקו והלך למקו' אמו ומידי עברו בחזרתו לכאן נטרפה לו השעה ב"מ וכאשר זמם לעשות כן נעשה לו ב"מ טורף טורף ונפל שדוד לא ידע איש את קבורתו ומיתתו ב"מ עד יום או יומים אח"כ נפק קלא דלא פסיק שנהרג ב"מ ותיכף דרשו וחקרו בני הקהילות על כל הדרכים והשבילי' המפולשי' ביערות ובשדות לחפש ולבדוק אחר החלל איה הוא ולא מצאוהו אז ונתייאשו עוד מלבדוק אחריו ובעת ההוא הייתי אני בק"ק ברודא ויהי כמשלש חדשי' אח"כ אסתייע מילת' בפתע פתאום שנמצא ההרוג הנ"ל והוליכוהו לק"ק העלישוי ונקבר שם בעיר מולדתן ושם הוגבה העדיות האלו להתיר אשתו לשוק בשנה זו והרב ההוא לא רצה לחוות דעתו ע"פ העדיות לא לאיסור ולא להיתר כי מקום הניח להתגדר בו הגדולי' אשר בארץ אנשי השם המה יורו וידונו הוראת צדק ואמת והוא מנע עצמו מחשש ספק איסור אשת איש לבל תגע בו יד גם אני הקטן נשאלתי כמה פעמי' לחוות דעתי הקלושה ולא הואלתי מפני הבושה עד יו' ו' שעבר נעתרתי ונתפייסתי בכמה הפצרות ובקשות דומות למרובות אשר בקשו את פני משפחת האשה לעיין בקבלת העדיות הנ"ל ואשר ישים ה' בפי אותו אדבר לפני מלכים וגדולי' בעלי תריסין ובאולי אכוין את ההלכה אשרי העם שלו ככה ויהיה הדבר שמורה וערוכה בהסכמת ריכא ובר ריכא להתיר האשה מן המבוכה ומה' נשא ברכה ובאם אשגה בדבר מה אל יהיה לי לבושת ולכלימה כי קטן אני בשכל וחכמה נבער מדעת ומזימה ומכ"ת מ"ו יסעדני כחומה במקום כשלתי יתן לי תקומה לסלק אבני לבבי האטומה ולהעמידני על בירור הדין כחמה והגם ידעתי כי יפה שתיקתי מדיבורי באתר דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר פחתי לתמן אמנם כן לא אוכל עוד לעצור כח לאטום אזני מזעקת האומללה ענייה ודלה באשר אני קרוב אל החלל כי סמוך לכאן נמצא כאן היה דירתו מחויב אני ליכנס בעובי הקורא בהרים הגבוהות למלפניי ולמעבדניי והמה יורוני כי תורה היא וללמוד אני צריך כהוגן ומכ"ש במקום מצוה שבאת לידי להתיר מוסרות העיגון ולחדודי לאבעיא קאתינא ומחשש איסורא קמסתפינא

לפום ריהטא אין למצוא צד היתר לאשה הזאת לא מבעיא ע"פ עדות החזן והשמש וכמר יצחק בר יודא דהא ודאי לא מהני שהן לא העידו על תמונת פרצוף פנים כי אם אסימני כליו ותנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ומסקינן בגמ' דס"ל סימנין דרבנן ולא סמכינן עלייהו באיסור דאורייתא ואע"פ דבנ"י כתב דהלכת' שמעידין בסי' מובהק בין בגופו בין בכליו וכן כתב הר"ן דכי משנינן כליו בחיורי וסומקי הדרינן מפירוקא דחיישינן לשאלה לגמרי ולפ"ז בסימני' מובהקי' בכליו מעידין עליו לכ"ע אפי' למ"ד סימנין דרבנן עכ"ל הנראה מזה דגם פה יש להתיר ע"י סימן מובהק במנעלים שהיו ברזלים תקועות בהן מה שלא נמצא בשום אדם בארצותינו א' מאלף ובין הקהילות הללו לא שכיחא שיירת והולכי אורח דניחוש לאדם נכרי ממדינה אחרת מ"מ הא כתב הב"י דאין לסמוך על הר"ן ונ"י הואיל ורי"ף ורמב"ם והרא"ש ובעל העיטור עמודי ההוראה חולקין עליהן וס"ל דאפי' סימן מובהק גמור בבגדיו לא מהני. גם אין לסמוך על הגבינה ועל השומן שנמצא אצלו ולומר דהוי סימן יותר מבגדיו דחיישינן לשאלה משא"כ באוכלין לא שייך שאלה גם לא ניחוש שמא נתן לאחר במתנה דרך גמילות חסד הואיל שהוא בעצמו נדחק למאכל עד שאמו הוצרכה ליתן לו צידה לדרך ומתלא אמר מה דאצטרך לך לא תתן לחברך ואפי' בן פטורא לא קאמר אלא ישתו שניהן וכו' אבל שיתן א' לחבירו כל מאכלו והוא יסתגף ברעב לא שכיחא כמו שהעידו שלא נחסר לחמו וכמו שנתנה לו אמו כן נמצא מ"מ יש לבעל דין לחלוק שמא אחר נתלוה עמו בדרך והפקיד אצלו לשעה כל מה שהיה אצלו והאיש ההוא נהרג ובן האלמנה אזיל לעלמא וחששא זו יותר קרובה