חוט השני קנז

תמה עליך אשר השבת לאותו שואל לבור ריק גרוע דאפי' מקרא לא ידע. אמנם השואל הוי גמיר ודייק למילף מפטר חמור שצוהו הכתוב לפדותו בשה ואפ"ה יכול ליתנו לפטר חמור עצמו לכהן ה"ה בנו הבכור אע"פ שצוהו המקום לפדותו יכול ליתן לבכור עצמו לצהן ולסברתו היה פשוט שהיה הכהן חייב לזונו מידי דהוי כבכור בהמה דניתן לכהן והוא חייב ליטפל בו לעולם עד שיומם אבל מהרא"י השיב וז"ל מ"ש דאם היה נותן הבן לכהן היה יוצא בכך כמו בפטר חמור בדותא היא דבפטר חמור גופיה לא ידענא מהיכן דייקת דיוצא אם נותן הבכור לכהן וכו' ואפי' אי מהני התם היינו משום דהחמור גופיה קדוש בבכורה משא"כ בכור דיליף בהדיא מקרא דחולין גמור הוא למאי מבעי ליה לכהן אי לעבד אין בן חורין נעשה עבר אי לבן הא לאו זרעיה הוא עכ"ל א"כ נראה להדיא מסוף דבריו שאין חייב הכהן לזונו כיון דאין לכהן שייכות בו כלל בוודאי אין אדם יכול לתת במתנה א' מבניו לאחר כדי לאפקוע נפשיה מלזונו ולהטילו על אחר

ואשר תמהת על נוסח שאומר הכהן במאי בעית טפי וכו' כאלו בדידיה תליא מילת' נ"ל פשוט דאינו נותן לו הברירה אלא כדי לחבב הפדיון על אביו יאמר כן לעשות לו חשק לפדותו דאולי לבו מהסס לפדותו בממון כולי האי כאלו נאנס לכך ע"פ הדיבור ואז אין בנו פדוי כדא"ר חנינא לההוא גברא לא' גמרת ויהבת מידעם ביש עברת הלכך אין בנו פדוי וכו' לכן כדי שיתן המעות ברצון א"ל הכהן מה בעית טפי וכו' משום שנ' כי לי כל בכור בבני ישראל ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי ואם יחפוץ האב בבנו הבכור ושלא לפדותו איכא לו למיחש שמא יחזור הקב"ה ויקחנו ממנו כיון דאית' בי גזא דרחמנא או בעית טפי לפדותו ואז הבכור שלך כא' משאר בניך ואז ודאי מתרצה האב לפדותו בממון מעט כזה ושלא ליתן בכורו פשעו ח"ו ולא יהיה כהמיר על הבכור ותדע שכן הוא מדלא א"ל הכהן במאי בעית טפי ליתן לי הבכור או הפדיון משמע דאין כוונתו כלל לקבל הבכור ממנו אלא אם אינו פודהו ישאר ביד אביו ושמא דמרן דבשמיא עליה

ומה שתמהת למה באמת לא נכוף אבוהי למפרקיה כמו בכל מצות עשה שבתורה ה"ט כיון דגמרינן מדכתי' תפדה תפדה דהיכא דלא פרקיה אבוהי חייב לפדות את עצמו הוי כאלו ניתן לו התורה הברירה שיכול לסלק מצות פדיון הבן מעליו ולהניחו לבן עצמו והוא דומה כלאו הניתק לעשה שאין לוקין עליו

ומה שכתבת להסכים עם אותן הדייני' שלא לגבות מיתומי' קטני' אע"פ שנזכר להדיא בשטר ותליא הדבר [פי' מה שבמקצת מקומות גובין עכ"ה] בתיקוני הקהילות מפני נעילת דלת תמיהני עליך איפוך אנא כל זמן שלא ניתקן להדיא שלא יועיל התנאי לגבות מיתומי' קטני' יכול לגבות מהם דכל תנאי שבממון קים וכן מבואר כמה פעמי' בטור בסי' ק"ג ס"ז בסמ"ע להדיא מ"ש עבור החיתון שעשיתי מה לי לקבל פקדונות ולעשר אותם חנם לא עלה על דעתי לעשר מהן שום פרוטה אלא מן הפירות וכן מנהג אשכנז שאין מעשרין בכה"ג מה שהוא דרך הלואה כ"ד אביך הקש"ב

צג. על דבר השטר שכתוב בו מעכשיו נתתי לבני כמר יעקב ד' אמות קרקע וכו' ואגבן הקניתי ושעבדתי ונתתי אליו במתנה גמורה רביעי' מביתי שיש לי בק"ק שיוכל לעשות בו כל מה שירצה להוריש ולמכור וליתן ולעשות בו כל מה שירצה בני ואינש לא ימחה ובאופן זה נתנה רביעי' ביתה שהמתנה לא יחול ולא יהא אליו כח וזכו' במתנה זו רק שעה אחת לפני מיתת' עכ"ל נוסח השטר לענינינו ובתוך כך מה כמר יעקב הנ"ל ולא זכה עדיין בבית כי אמו חיה עדיי' ובאת' אשתו לגבות כתובת' מהבית הזה וחמות' טוענת כי עדיין לא זכה בנה בבית'. הנה כבר אחז"ל אין האשה גובה כתובת' בראוי והאי ראוי הוא וכיוצא בזה כתב מהרמא"י בא"ה סי' ס"א האב שצוה לתת מתנה לבנו לאחר ב' או ג' שנים מקרי ראוי ואין אשת המת גובה כתובת' וה"ה אם צוה שלא לתת לו חלק ירושתו עד ב' או ג' שנים עכ"ל ש"מ דכל כה"ג ראוי הוא מיהו בהא איכא למידק כיון שכתוב בו מעכשיו נתתי א"כ הוי מתנה מהיום ולאחר מיתה שהגוף הוא של המקבל והפירות של הנותן כמבואר בטח"מ סי' רצ"ז ואפי' אם נאמר דמעכשיו הכתוב בשטר קאי על ענין ד' אמות אבל קנין הבית אינו חל אלא שעה אחת קודם מיתת' לא זו שאין משמעות השטר כן אלא גם אם יהיה כן מ"מ הרי קי"ל כר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאלו כתב בו מהיום ולאחר מיתה. וא"ל דזה כיון שלא כתב לו לאחר מית' אלא שעה אחת קודם מיתתה והוי כאלו כותב לו מהיום ולאחר שלשי' יום דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו כמ"ש הטור בח"ה סי' רנ"ח דזיל