חוט השני קנו

אחר זמן צריך למיהב מיניה אע"ג דכל אשראי ספק אתא או לא וכדאית' בטי"ד סי' קמ"ח דהאידנא דידם תקיפה אפי' בשטר חשוב כמציל מידם מ"מ נ"ל פשוט דבזמנינו דהמושלים והפקידים עושין משפט חרוץ לכוף לערלים שישלמו אפי' כ"י בעלמא נשתנה הדין וכל העומד לגבות כגבוי דמיא וראיה ממ"ש בטח"מ סי' קכ"ח דהפורע חובו של חבירו פטור הלוה לשלם וכתב בהג"ה י"א דוקא כשפורע לישראל אבל אם פרע לגוי חייב לכ"ע וכתב עליו בע"ש דלפי מה שנוהגין האידנא שהסוחרים מפשרין עם מי שנתחייב להן וכו' נשתנה הדין והסכים עמו בסמ"ע. ומחמת הטעות בזה נאמר ויראת מאלהי' דבר המסור ללבו של אדם דבודאי מ"ש שהיה תמיד בספק שמא יזכור הגוי טענותי' טענה כדאי' בטור ח"מ סי' קל"א ס"ד וסי' צ"ג מט"ז וס"ס קפ"ג לכן כל זמן שלא הזיזם ממקומם לאותן עורות של טעות מחמת מורא שמא יזכור ודאי אזלינן בתר אומדן דעת' כמה היה נוטל אז מחמת אותו טעות צריך לעשרינהו כאשר כתבת גם אתה יפה דנת אבל אחר ששלח ידו באותן עורות יד וודאי דנתייאש הגוי ולא יתבע עוד ואם היה השליחות יד תוך זמן נדרו צריך לעשר אכולהו. ומה שרצה לנכות מהמעשר עשירי' ההיזק והפסד שהיה לו מאותו הערל לזימנין אחרינא וכתבת דיש לחלק בין אם עשה המקח עם הגוי מראשית על כל השנה בזה ג"כ כוונת לאמת וראיה מטי"ד סי' קע"ז סל"ג והמשכיל יבין עוד נ"ל דיש לשאול לאותו פלו' איך נהג כל ימיו במעשר ראשון אם ניכה הפסד שבפרק א' מן הריוח שבפעם שני וכמו שנהג בראשון ינהוג במעשר שני אבל העיקר אם לא עשה עמו התקשרות על כל השנה אין עסקא משועבד לחבירו וצריך למיהב מיני' מה שנצטערת על הברייט שטיק כיון שאינני צריך לעשר וכתבו המנהג זה מקלקלתא. גם אני טעיתי ונתתי להרבנים ש"נ כ' טליר חלק שליש מהמעשר וכאשר רציתי להפריש המותר נאמר לי שאינו מן הצורך וראיתי דבריהם נאמרי' באמת ונ"ל עיקר אף לדינא אלא שאין להאריך כ"ד הקש"ב

צא שלומי' אלף על מעט קלף לשר האלף ה"ה אהו' בני האלוף מילף ויליף חרב שולף לקביל אלף כמהר"ר חיים שי'

כתבך הנכתב כ"ח טבת קבלתי ח' שבט ומרוב טרדות מחמת חתנותי לא יכולתי להשיב לך אז ואפשר כבר נודע לך שהיה נישואין שלי למז"ט יו' ה' ט"ז שבט וכמה הרפתקאות ותלאות עברו עלי מקודם נלאיתי לכותבן כי יאריך הסיפור במגילה עשה כפולא כללא דמילת' ערבה כל שמחה אצלי ונתקיים ב' בע"כ אתה חי. מה שפלפלת בדין גביית ש"ח מיתומי' קטני' אם כתוב בו שלא יועיל שובר אא"כ נכתב ע"ג ממש והסכמת דאין גובין בו ע"פ היסוד שבנית דאולי כשבא הלוה לפרוע שטר זה טעון המלוה נאבד השטר ונשבע עליו ונכתב עליו שובר שנכתב בו תנאי כך וכך הוא בטל ומבוטל וא"כ הדר החשש לגבי היתומים קטני' אפי' בשטר כזה שמא ימצאו שובר ודאי דבריך נעימי' בטוב טעם ודעת אבל אם נהרס היסוד הכל נופל דמעולם לא חיישינן שנאבד השטר ולכך נכתב עליו שובר דלנפילה לא חיישינן דכל אדם נזהר בשטרו כדאי' פ' גט פשוט וכמה עניני ריעות' נתנו חכמים לשטר שנפל ויוצא מיד אחר כדאי' בסי' מ"א לענין טענת פרעון בתוך זמנו ובסי' ע"א לענין נאמנות ולפי דהוא מילת' דלא שכיחא לא טענינן ליתמי. ומ"ש הרא"ש אולי כשיגדלו ימצאו שובר היינו מטעם דשכיחי טובא דהלוה מביא מעות למלוה בזמן דליתיה שטריה גביה ומאמינו ע"ד שיתן לו שובר ואינו מטריח על המלוה שיחפש תחילה אחר שטרו וכן משמע בשמעת' דסופ"ק דמציעא אמר רב סמפון היוצא מתחת ידי המלוה אינו אלא כמשחק ופסול אבל כי יהיב לי' השטר שכתוב בו דלא יועיל תברא אא"כ נכתב ע"ג אז אין הלוה מאמינו ולא יהיב ליה כלום אא"כ מוציא לו שטרו וכותבו ע"ג ואפי' לפעמים מכריח המלוה ללוה שיקבל שובר מפורש ביה לבטל אותו התנאי דהיינו אם רוצה לישבע שנאבד כבר אמרנו דאבידת השטר לא שכיחא ולכן לא טענינן ליתמי ואתה דעלך כי פעמיים ושלש נכתב מכאן לק"ק ורנקפורט אודות התנאי הנכתב בשטר לגבות מיתומים קטנים ולא באה תשובה ברורה ומ"מ קשיא אם לא יועיל למה נהגו לכתוב כן בשטרות

צב. שלומך יסגא עד ראש הפסגה ונס אנחה ותוגה ושלמי חגיגה כנפשו ערגה כשושנים סוגה. אהו' בני יחידי פארי וכבודי האלוף המרומם בתורה ובחכמה עמו דעת ומזימה כמוהר"ר חיים שי' וכאל"ש: ג

כתבך קבלתי אמש ואשיב לך על ראשון ראשון אשר כתבתי לך מחמת הבכור דדין ערוך הוא בש"ע וכתבת שבאותו הג"ה לא נתבאר רק שלא קיים המצוה והוא מפסקי מהרא"י ודבר פשוט הוא דקרא כתיב וכל בכור בניך תפדה עכ"ל במחילה מכבודך הא בהא תליא ודא ודא אחת היא ויותר אני