חוט השני קנה

קע"ח שם דמייתי משנתינו ומפרש לה כפי' רש"י ואח"כ כתב והעתיק סתם דברי הרמב"ם ולא זכר מאין ולאין ומעתה נשארתי נבוך בעיוני עד יבא נגר ויוציא לאור משפטי

נקוט האי כללא בידך כל מקום שא"א להשקותה מחמת סיבה או אונס כגון מת בעלה או בזמן הזה שאין השקאה הפסידה כתובת' דע"י קינוי וסתירה אבדה כתובת' עד שתשתה אבל אם מניעת ההשקאה מחמת שאינה ראויה לכך כיון שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה לא הפסידה כתובת' דתאמר אני מוכן לשתות אלא דלזות שפתים דהני נשי מונעי' אותי מן ההשקאה מ"מ לאו כל כמינייהו להפסידיני כתובתי ובזה מיושב הכל ואין פנאי להאריך ותו לא מידי

ותמהתי מאד פה קדוש יאמר דבר זה ולמה לא תאמר ג"כ אני מוכן לשתות ומה אעשה שאישי מת ובעינן והביא האיש את אשתו או מה אעשה שאין ב"ה קיים ועוד שהרי הטור בסי' קט"ז נתן טעם שעל כן הפסידה הנסתרת כתובתה שאין לך דבר מכוער יותר מזה ומילתא דמסתברא הוא דגרע טפי מכל הנך דחשיב דעוברת על דת יהודית ועוד מה יאמר אבי במה דלכ"ע אסורה לבעלה מיד אחר הסתירה בעדים כמבואר סי' קט"ו ואיך יפסוק הרמב"ם כמ"ד לא יוציא עד שאחר הקינוי והסתירה ישאו ויתנו בה וכו'. והנלפע"ד דהרמב"ם בפי' המשנה גם בספרו ומ"ש הטור סי' קע"ח לא מיירי שנסתרה בעדים רק שגם זו הסתירה ע"י קלא בישא ולזות שפתים הוא וכן מדוקדק לשון הש"ע שם שמע העם מרננים אחר הקינוי והסתירה בלא שתי עדים פי' שסתירה זו היתה בלא עדים ולא קאי ארינון שזינתה דפשיט' הוא וכ"כ להדיא רמ"י בלבוש הבוץ והוא האמת הברור לע"ד יאיר חיים בכרך

צ. מאלהי המערכה שלו' וברכה וכל טוב ככה לאהו' בני יחידי צמידי ורדידי פארי וכבודי הדרי והודי האלוף המרומם בשם ותהילה עולה למעלה אב"ד ור"מ כמוהר"ר חיים שי'

כתבך הנכתב ט' טבת קבלתי אתמול שבת שמות ואשיבך על הראשון ראשון וכו' כתבת וז"ל מ"ש בשם סמ"ע סי' ק"ג ס"ז שתנאי שבממון קיים אפי' לגבות מיתומי' קטנים תמה אני על פה קדוש כי חשש שמא ימצאו שובר להיכן הלך וכו' עיין באותו כתב לא תמצא שכתבתי בשמו לגבות מיתומי' קטנים אלא שלמדתי ממ"ש בסי' ק"ג שתנאי שבממון קיים אפי' נגד דין תורה נ"ל ה"ה לגבות מיתומים קטנים אע"פ שכתוב בש"ע אפי' יכתוב בשטר כל תנאי שבעולם לא מהני אין למדין מן הכללות דהגע בעצמך אם יתנה שלא יהנה שום שובר אלא אם יכתוב ע"ג זה השטר ממש מע"ל מי לא מהני ואע"ג דגם זה עלה על דעתך מ"מ כתבת עליו גם בזה צ"ע ואיני יודע מה מספקא לך אם שובר ודאי בפנינו לא מהני מכ"ש חשש ספק שובר ואם דעתך שאין אדם יוכל להתנות על בניו הקטני' הא ודאי לית' דכל זמן שהוא חי הממון שלו והרי האמינו שאפי' שובר כתב המלוה לא יהנה ויכול לומר טעיתי בהודאתי בכתב ידי כדאי' סי' קכ"ו סי"ג ואפי' שובר בעדים יוכל להכחיש אותם אם האמינו כשנים אא"כ נכתב חברא ע"ג ממש וא"כ אף אם ימצאו היתומים קטנים שובר אחר שיגדלו ה"ה חספא בעלמא ה"ה אם האמין למלוה נגד היתומי' קטני' הוי כאלו פוסל את כל השוברים שיצאו על השטר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובשביל שראיתי בקהילות גדולות דנותנין השטרות נאמנות נגד יתומים קטנים חתרתי אחר כל זה כדי לקיים המנהג אף כי לא ידעתי שום תקנה שנעשה בקהילה על זה

ומחמת אותו שנדר ליתן מעשר שני משך חצי שנה יש ד' חלוקי' הא' מה שהוא הריוח בהלואת מעותיו ודאי דכל הפירות שעלו על מעותיו משך חצי שנה צריך לקיים נדרו ומה שרצית לחלק בין אמר כל הרווחים שיהיה לי או שיגיעו לידי לא נ"ל דא"כ הרי שהיה לו מלוה ישנה ונפרע תוך חצי שנה זו עם כל הפירות יהיה צריך למיהב מינייהו חומש הואיל שהגיעו עתה לידו ומסתמא אזלינן בתר כוונת הנודר דהיה למה שמשביח קרנו תוך חצי שנה זו אפי' יגיע לידו אחר זמן רב וכן מה שמגיעו עתה לידו ממלוה ישנה לא צריך למיהב מן השבח דעלה קודם נדרו ומרוב הפשיטות לא צריכנא לאתויי ראיה. ומחמת מקח העורות הכל לפי ענין המקח אם היה המקח בזול מופלג עד שאם היה בא לשום אותו תוך חשבון ערכו בפריעת המס היה מעלה אותן בדמים יתרים צריך מכ"ת לעשרינהו דהוי ריוח מזומן והא ודאי דצריך למיהב מזמן הריוח שמזומן לפניו מכח כ"ש דאפי' מחובות שראויין ליפרע נותן מהן מכ"ש מה שבידו וראוי ליפרע. ואם לא היה הריוח מצוי ומזומן לאלתר אלא אלהי' אינה לידו פתאום הכל תולה בשעת המכירה אם היה תוך זמן נדרו אע"פ דלא קיבל הדמים עד