חוט השני קנג

משני נערים שנולדו בשנה מעוברת כ"ד אביך הקש"ב

פח שאלתני בני מחמת הנער שנתקשר לישא את הבתולה שנחשד עליה ותמהת ע"ז וז"ל מאחר שכבר הגידה שמבעל ביתו נתעברה א"כ קרינא ביה נגד הנער מעוברת חבירו שצריכה המתנה כ"ד חודש דבודאי לא ממסמסא ליה בביעי אדרבא בכל זונה צ"ע אלי להנשא לבועלה תוך עיבורה מהאי טעמא כי בודאי לא חסה עינה על הילד כלל בידוע לכל או נימא דלולדות כאלה לא עבדי רבנן תקנתא עכ"ל נפלאתי על שנעלם ממך הגהו' מהרמא"י דכתב להדיא ויש מקילין במזנה והוא מהגהו' מרדכי שכתב וז"ל ומניקה שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרב ר' מרדכי טורמשא והתירה ואמר דאפי' ר"ת האוסר הוי משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולכן התירוה וזהו היפך סברתך דמשו' דלא ממסמסא לולדה בביעי בקשת לאסור אדרבא כיון שהיא מתאכזרת על ולדה אפי' תשאר פנויה לא תניקהו וא"א לכוף אותה א"כ למה נאסרוה לינשא אם לא יועיל דבר מה שנאסרנה לא עבדו רבנן תקנת' ומכ"ש מה שבקשת לאסרה לינשא אפי' לבועלה בלא המתנה אין סברה כלל הואיל דהוא והיא מודים שממנו נתעברה ה"ה אביו ממש וממסמסא ליה בביעי וה"ל כמחזיר גרושתו דא"צ להמתין לכ"ע ואע"ג דקי"ל אפי' הנחשד מודה שנבעלה לו אינו בנו ליוחסין ולא ליורשו דכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר שאני הכא שנושאה הנחשד דמסתמא מודה שהוא בנו ודאי דאל"ה היה נמנע מלנושאה משום שהיא פגומה ושם זונה עליה אלא ע"כ סובר דהיתה נשמעת לו לבד ולא הפקירה את עצמה לאחרים זולתו וכן מעשים בכל יום דמחשבו לבנו אף ליורשו וה"ה בנידון דידן אע"ג שאמרה תחילה שנבעלה מבעל ביתה אפשר כיחשה ושיקרה בו כדי להוציא ממנו ממון וזה המשרת מחזיקה שלא נבעלה אלא לו או שהוא היה אחרון וממנו נתעברה לפי חשבון ימי עיבורה דאל"ה לא היה א נושאה

ומה שכתבת מענין מעשה יותר תמוה שהגיד לך הקצין מהר"ז שפעם א' הרגיש החתן בלילה הראשונה ילד חי בבטן הכלה ותיכף פירש ממנה ואחר השתדלות שלמי' וכן רבים נשארה אשתו מאז והלאה ולא הצריכו המתנה משום מעוברת חבירו אע"פ דשם היה ברור שלא נתעברה מהחתן עכ"ל בזה יש ודאי לפקפק כ' הגהות מרדכי הנ"ל סיימו שם ולא הודו לו חכמי' דמכל מקום ב"ד יכופו אותה ר"ל כשתשאר פנוייה ב"ד כופין אותה להניק אבל כשתנשא לבעל ותתעבר קטלא לברא ועוד ראיה לאסור ממ"ש התוס' וכו' עכ"ל הנה לפי מסקנא זו צריכה כל זונה להמתין כ"ד חודש אבל ממה שלא נהגו כן צריכין אנו לחפש צדדי היתר אע"ג שאינן ברורין כמו שכבר כתבתי לך בענין שנהגו הסופרים לדבק אותיות החלוקי' ע"י דיבוק קלף מאחוריו שהוא פסול ע"פ הדין וכתבתי שסמכו על דעת רשב"א במס' סופרי' דיחידאה היא ולית הלכת' כוותיה כדאי' בתשו' קולן וכן לענין הריאה שנקרעה ע"י נפיחה מחמת ריעות' דהוי בה דמטריף בש"ך וכל הבודקי' מכשירים ע"פ סברה קלושה גם בנידון זה סמכו על תשו' מהר"י מינץ סי' ה' שכת' להקל במזנה ובאמת נעלם ממנו הגהות מרדכי הנ"ל דמסקי לאסור ומ"מ מייתי כל הראיות שעליו נסמך הגמ' לאסור ודחה את כולם בדברי' נכוני' ובהגהו' מהרמא"י הביאו וכת' משמיה ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה עכ"ל והמעיין בגוף התשו' דר"י מינץ יראה בתחילת דבריו סמך להתירה להשיאה לאיש תוך כ"ד חודש כדי שלא תצא תקלה להבא שהיה הרבה נואפי' רצים אחריה ככלבי' להוטי' אחר הנבילה אע"פ שהיתה ממאנת ולא חטאה אלא פעם א' אשר ממנו ילדה ונעשי' מניקה מ"מ חש פן לסוף תתפתה לכולם מחמת רוב דוחקה ועניותה או תצא הי' לתרבית רעה ונסמך אגמ' דפ' השולח ההיא איתתא דהוית בפומבדית' דהוי קעבדי בה אינשי איסורא וכו' אבל סוף דבריו בתשובה ועיקרה בא להתיר כל זונה ע"פ ראיותיו וסברותיו שהאריך לדחות דברי האוסרין וסיים דבריו כת' וז"ל ואמרתי שעת הדחק שאני עם מה שגם דעת חביריי יצו נוטה להתיר עכ"ל וראשית דבריו משמע שהסכמת הלומדים עמו היה מטעם שיהא בעלה משמרה לכן גם הגאון מהרמא"י בהג"ה זכר זה הטעם אבל לא הסכים להכשיר בכל זונות דעלמא דלית בהו חשש להבא מאותו טעם שהתיר ר"י מינץ לדחות דברי האוסרי' בתוס' ומרדכי וכן ראוי לאסור שלא לזוז מדברי הגאון מהרמא"י בהגהות עמוד ההוראה ואותן המקילים בזמן הזה כאשר שמעת נסמכים על עיקר דברי תשו' מהר"י מינץ שנטה דעתו להתיר בכל זונה שאינה צריכה המתנה כ"ד חודש כי עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו המיקל לו יגיד לו ואנו אין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם

ועוד אפשר ללמד זכות על אותו שהרגיש בלילה ראשונה עצמים בבטן המלאה דלא בעי המתנה משום דנקרא דיעבד ר"ל אפי' לא נסמך לכתחילה על דברי ר"י מינץ להתיר מניקה בזנות לינשא לאלתר