חוט השני קנב

שלנו רי"ש ואמר שלא ידע היכן נאסר לעשות כן וכשהראיתי לו מקום בסי' ר"פ חזר ואמר שלא בא לידו מעולם תיקון קרע בגוף האות וחתרתי למצוא להם טעם בחשבי אולי הורה להם איזה זקן כהרא"ש דמייתי בטור וב"י שהתיר לדבק אפי' היכא שאסור לתפור כ"ש בשעת הדחק כגון בכפרים וישובים אבל ממ"ש ב"י בתחילת הסימן בשם הרא"ש וז"ל יראה הא דאמרינן בב' שיטין יתפור היינו כשהקרע עובר בין האותיות דאלו נחלק האות אין לו תיקון משמע דאין לו תיקון כלל אפי' ע"י דיבוק קלף מבחוץ דאל"כ הל"ל דאלו נחלק האות אסור לתפור וכן מצאתי כתוב בס' שפתי כהן על מה שכתב בש"ע י"א דמותר לדבק עליו קלף מבחוץ כל זמן שמותר לתופרה פי' אם הוא קרע הבא בתוך ב' שיטין או' בתוך ג' ועפיץ בענין שמותר לתפור מותר לדבק אבל אם אסור לתפור אסור לדבק ג"כ ובב"ח כת' שנהגו להקל כהרא"ש דמשמע דאפי' היכא דאסור לתפור מותר לדבק דהא בקרע תוך ג' דאסור לתפור מתיר הרא"ש לדבק וכו' ונ"ל דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק מיהו כל זה כשלא נחלק האות אבל אם נחלק האות אסור לדבק בכל ענין כמו שיתבאר עכ"ל הרי דאפי' בשעת הדחק אינו מועיל דיבוק בכה"ג וכן משמע בס' ט"ז אף שלא כתבו להדיא

ועוד עלה בדעתי ליתן טעם למנהגם ממה דמייתי הב"י ריש הסימן לשון מהרי"ק שורש קכ"ב עד אלא שהדבק מעמידו ושם בתשו' מסיים והשתא א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלו' היכא שנקרע גוף האות ונפסלה עכ"ל כלו' הלשון בדברי הת"ק דאייתי במס' סופרי' ומדקאמר התם רשב"א אומר משום ר"מ דובקין בדבק וכו' משמע אפי' היכא שנקרע הגוף האות דומיא דאין דובקין דאיירי ת"ק וראוי לסמוך על ר"מ בשעת הדחק משום דהוי חכם וסופר כדאי' פ"ק דעירובין וסוטה דאמר לר' ישמעאל לבלר אני אבל קוה' אני בזה כיון דרוב הפוסקי' לא מייתו תיקון הדבק כלל ומפרשי לההוא דמס' סופרי' בתפילין של יד לענין דיבוק הפרשיות ואפי' פוסקי' האחרוני' דמפרשי תיקון הדבק לגבי ס"ת לא פסקו כרשב"א משום ר"מ אלא כת"ק ומ"ש שם הל"מ דובקין בדבק מפרשי כשהקרע עובר בין האותיות וסוף דבר אין להן טעם וריח על דיבוק אות שנחלק ונסוגתי אחור למיהפך בזכותייהו כדאי' בפסחי' ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש פירש"י הפורשי' מדברי חכמי' לכן לא תאבה ולא תשמע לתיקן סופרים ההם רק אותם שנמצאים כן מימי קדם מטולאים הנח להם ודוקא אם לא נשתנה צורת האות דכ"כ בספר שפתי כהן בשם העט"ז וז"ל ומה שנתבאר בא"ח סי' ל"ב דאם נפסק אחד מהאותיות הפשוטות שהוא כשר התם מיירי שלא נשתנה צורת האות אע"פ שחלוק ולא נדבק עכ"ל ואולי על זה סמכו הסופרי' לתקן אפי' לכתחלה וע"י כן שגו והורו לתקן אפי' היכא שנשתנה צורת האות

וזאת שנית תמהת מה דקי"ל ע"פ הדין אם נפסלה יריעה א' צריך להחליף שלשה ולא נהגו כן הנה בט"ז כתב בזה וז"ל נראה דבדיעבד אינו פוסל בזה דהא גם כתב מנומר כת' רמ"א בסוף סי' לעיל דנהגו הסופרי' לתקן כ"ש בזה דאין כאן שינוי באותה יריעה עצמה עכ"ל ומשמע דבשעת הדחק מתיר לכתחלה דכן לעיל מיניה משווה בט"ז דיעבד לשעת הדחק לכתחלה לענין דיבוק קרע הבא בתוך ג' שיטין אבל בגליון ש"ע שלי מצאתי שכתבתי בשם תשובת שארית יוסף סי' מ"ט דדוקא ביריעה שבלה צריך להחליף ג' אבל אם נפסלה מחמת קרע או טעות א"צ לסלק רק אותה יריעה לבדה ותו לא והספר עצמו אינו בידי כ"ד אביך הטרוד שמשון דרשן בכרך

פז אלהי' יחנך בני שי' אמש בשבת קבלתי כתבך אשר בקשת לשלוח לך כתבך הקדום מחמת שאלת הריאה שנקרעה ע"י נפיחה הרי שלך לפניך ומחמת תשובתי שנאבד מידך אין בידי תופס התשובה ההיא אמנם ידעתי כי כתבתי לך דבש"ך וט"ז כתבו דמעשים בכל יום דמכשירין הבודקי' כשנקרע מחמת חוזק הנפיחה שנפחוה יותר מדאי אבל כשנפחוה מחמת ריעות' דהוי בריאה אית' בש"ך דטריפה היא וכת' דבכה"ג פסק בש"ע דהוא טריפה ורי"ש א"ל דאפי' כשנפחוה מחמת ריעות' ונקרע נהגו להכשיר מילת' בלא טעמי' וכעסתי עליו וא"ל אם יובא לפני אני מורה לאסור ומ"מ כשהבודקי' מכשירין לא מהדרינן עובדא דמנהג עוקר הלכה דבכה"ג נהגו למעך הסרכות שלא כסדרן מה דהוא טריפה ולית להו בדיקות' בשיטת הש"ס וכה"ג כמה קולי נהגו באשכנז. ומה שחזרת וכתבת על מי שמת אביו ביום למ"ד של אדר ראשון ועדיין צל"ע בלי ראיה כלל מאד נפלאתי עליך הלא כתבתי לך ראיה חזקה שאין עליה תשובה שצריך לעשות היאר צייט כשפוסק אבלותו וכן הסכימו פוסקי' ישנים גם חדשי' שאין להרחיק הי"צ מפסיקת האבילות נלאיתי להעתיקם ומה שאתה תמה שיהיה אותן שמתו אבותיהם כ"ט ימים לפני זה יהיה י"צ שלהם אחריו מה בכך הלא מבואר כן בטא"ח סי' נ"ה לענין בר מצוה