חוט השני קנא

ממש יין משם ונשאוהו לרשות אחרים לשתות כמו שעשו הבחורים עתה כאשר באמת מצאת כמה פעמים שנגנב מהיין שמונח במרתף שלך בביתך ממש וכ"ת שמקרוב טעמת היין זה והיה טוב ומשובח בטעמו הרי אתה מוכחש בדבריך שא"א שבזמן קצר יהיה נגנב כולי האי מהחבית ויתמלא מים המקלקל אותו רק תואנה אתה מבקש ועלילות דברי' עכ"ד

נ"ל דראובן פטור לשלם ח' מדות יין הנ"ל וכ"ש קלקול היין במזיגת המים ואפי' שבועה אינו צריך מטעם שכתב מהרא"י בסי' שט"ו בת"ה שהלך שמעון ללוי שהיה ידוע ומוחזק לגנב מפורסם והראה לו מחתרת שהיה פתוחה לחנותו של ראובן ופטרו מטעם שהיה רק גרמא בנזקין ולא גרמי ואע"ג דקצת ברי הזיקא כיון שהיה גנב מפורסם אפ"ה צידד להקל משום די"ל בכל שעה יהרהר בלבו לעשות תשובה מכ"ש האי גברא ראובן דלא עשה הגניבה בעצמו אלא מסר המפתח ליד הבחורים והמה לא הוחזקו לגנבים מעולם פשיטא די"ל בכל שעה יתחרטו וימנעו מלעשות הגניבה ולא ברי היזקא. ועוד ק"ו ומה התם דלא היה אפשר להפרע מהגנב כיון דברח לו וס"ד אמינא כדר' נתן דכל היכא דלא אפשר לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אפ"ה פטרו מהרא"י מכ"ש הכא דאפשר לאשתלומי מהגנבים עצמן ומחמת קלקול היין אין לו תביעה כלל על ראובן כיון שהוא לא שפך המים לתוכה כמו שאינו מתחייב על גניבת היין ועוד שרבים אומרים שאין בו קלקול ואף אם נרגש מעט היינו משום דאין ששים ביין נגדו וכבר אמרו חז"ל דהטעם נרגש בפחות מששים אבל מ"מ אינו מתקלקל בכך וכשויו אז כן גם עתה לא נפתח מדמיו בשביל כן וזה ידוע לסוחרי היין לכך אפשר גם הבחורים פטורים מטענת קלקול היין. ואפי' שבועה אין לשמעון על ראובן כיון דאין עליו טענת ודאי שגנב שאר פעמי' רק חשד בעלמא כדאי' בטח"מ סי' שמ"ח בשם תשובת הרא"ש ראובן שאמר לשמעון הברחת ממוני והשיב שמעון ראית זה א"ל ראובן לא אלא כך אני סבור וכו' תשובה מן הדין אין לחייב שמעון שבועה דכיון שא"ל ראובן לא ראיתי אבל אני סבור שגנבת ה"ל טענת שמא ואין משביעין על טענת שמא עכ"ל וכן הדין פשוט שם סי' ע"ה ועוד שם מקודם בסי' שמ"ח שאלה לגאון מי שנחשד בגניבה ויש עליו עדים על גניבה אחרת קודם לכן מה דין יש לו עליו כך ראינו שאין עליו לא דין ולא מלקות וכו' אלא גוזרין עליו הגזירה וכו' משמע נמי שאין משביעין כי גזירה זו אינו אלא חרם שגוזרין עליו שיודה אם גנב יותר

ואין לומר כיון שיש רגלים לדבר שהיה מפתח בידו נוכל להשביעו את ראובן כדאי' בהג"ה ש"ע מטח"מ סי' ע"ה שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה שהיה בתוכה והוא חושד לשמעון יכול להשביעו היסת לא דמי דהתם נמצא ריעות' בתוכה אשר נגנב ממנה ונתייחד שם הנתבע אבל הכא לא נמצא ראובן במרתף שמעון רק שהיה לו מפתח עשוי לחדרי עצמו אלא שהיה יכול לפתוח בו ג"כ את המרתף ולא ראינו דבא למרתף כלל ואפי' בזו הפעם לא חירף נפשו ללכת למרתף רק הראה מקום ואפי' היה ריעות' ביין כטענת התובע מה איכפת לראובן בכך הלא מעשיו מוכיחין שירא לגנוב בעצמו והורה היתר לעשות ע"י אחרי' וסוף דבר שלא נהנה ממנו כלל. וטפי איכא רגלים לדבר דמשרתיו של שמעון דעוסקי' תמיד באותו יין למלאותו ובהיתרא בא לידם שהן גנבו ומלאו מים כי עבדי חשידי דלא מעלי והן בסובאי יין ואף גם זאת שאין קלקול ביין ולא נפחת מדמיו כי לא נרגשהו רק מעט מזער כל שהוא לכן ממ"נ ראובן הנתבע פטור מתשלומין ומשבועה רק יקבל בחרם חמור שלא נהנה מן היין בפעם הזאת ולא בפעם אחר ושלא שפך הוא המים לתוך היין מעולם ופטור. רק הבחורי' ישלמו היין שלקחו משם ותו לא וגם המה יקבלו בחרם שלא גנבו יין יותר ושלא שפכו מים יותר ופטורים כ"ד הק' שמשון דרשן בכרך: פו שלמך יסגא עד ראש הפסגה אהו' בני יחידי פארי וכבודי האלוף המרומם ר"מ ואב"ד כמהור"ר חיים שי'

כתבך הנכתב כ"ז שבט קבלתי שבת תרומה ואשר קראת תגר על אשר לא כתבתי לך משך ד' שבועות כאלו השלכתיך אחרי גוי בשאט נפש חלילה לי ידעתי כי כתבתי לך סוף טבת ובאותו פרק עד עתה הייתי טרוד בעניני החתונה גם עתה קדמתי נעשה לנשמע וכתבתי לך ער"ח אדר שבוע שעבר' מסתמא קבלתיהו וכתבתי לך שם שתעשה חילוף על ו' טליר ועתה באתי על דברי תורה להשיב לחכם שואל כענין על מה שנהגו הסופרי' לדבק קלף אחורי הס"ת באם נקרע גוף האות לשנים מה שאינו מועיל ע"פ הדין לכ"ע בודאי הני ספרי דידן לאו דינא גמירא להיות רגיל על לשונם כמו שמצאתי וחקרתי בסופר