חוט השני קנ

עוד מדרגה קודם הגיעו לפחות מכאיסר והיינו איסר מצומצם דאין לטעות לפרש פחות מכאיסר היינו פחות מכניסת איסר דא"ש הוי אריכת לשון ללא תועלת דדיו באמרו ואם כאיסר אפי' מצומצם כשרה ודוק והבן דזה הפירוש ישר ונאמן ומחודד הק' שמשון בכרך

פד אלהי' יחנך בני שי' אודות נאמנות מפורש ש על יתומים קטנים ודאי הסברה נותנת דלא יועיל אפי' בנאמנות כמאה עדים שמא לכשיגדלו ימצאו שובר מכתב יד המלוה כדאי' בסי' ע"א ס"ד ומהאי טעמא אפי' כתוב באותו שטר נאמנות כל זמן שלא נכתב שובר על זה הנייר ממש אינו מועיל דמ"מ שובר מכתב יד המלוה בעצמו מהני כדאי' שם ס"ה בהג"ה וחמיך החסיד הגאון ז"ל שהיה נוהג כן עביד כדי להחזיק טענת סטראי אם יתרמי עדים שקיבל מעות מהלוה כדאי' סי' ע' ס"ד בהג"ה אבל עידי פרעון ממש פשיטא דמהני אפי' נגד תנאי הנ"ל והיינו בנאמנות סתם אבל בנאמנות מפורש יותר מעדים אינו מועיל שום שובר ואפי' בעדים אם לא מכתב יד המלוה ובכה"ג אין תועלת להזכיר בשטר שיהיה נכתב השובר עליו ממש ואדרבא הוא לגריעות' למלוה שלפעמי' אין השטר בידו ואז א"צ הלוה לפרוע לו אפי' ירצה ליתן לו שובר מכתב ידו דצריך לקיומיה תנאיה כדאי' שם בהג"ה אא"כ נאבד השטר כדאי' בסי' נ"ד ס"ב. ואולי טעם חמיך הגאון ז"ל היה כדי שלא יטעון הלוה פרעתיך ונתת לי שובר בכתב ידך והאבדתיו וירצה להשביעו אחר הפרעון על זה אבל לא הועיל מידי דמ"מ יכול לטעון כך כיון דשובר מכתב יד המלוה מועיל עכ"פ כמי שאומר אל תפרעני אלא בפני פלו' ופלו' ופרעו לפני עדים אחרים ועוד דעכשיו נוהגי' לכתוב בכל השטרות נאמנות מפורש אפי' לאחר הפרעון וא"צ להתנות שיכתוב שובר על גביו ממש ומעתה מבואר שאלתך א' ב' ג' דנאמנו' מפורש נגד היתומי' קטנים לא מהני וגם תנאי שיהא השובר כתוב על גביו ממש לא מהני ובשטר כזה יש תקנה שלא יחזור ויתבע ללוה לכשימצא דשובר מכתב יד המלוה מהני ואין צורך להזכיר אותו נאמנות ולפסלו כאשר עלה בדעתך ובזה יובן גם תשובה לשאלתך הד' בשטר שכתוב בו אל תפרעני אלא בפני פלו' ופלו' והן קיימין אפ"ה אינו יכול להוציא מיתומי' קטנים שמא לכשיגדלו ימצאו שובר כתב יד המלוה שמהני בכל ענין. כל זה הוא לדינא אבל זכורני שבפראג כותבין נאמנות מפורש על יתומי' קטני' וגובין מהן ע"פ התנאי' ואולי גם בורנקפורט נוהגין כן והמנהג עוקר הלכה וכ"כ בסמ"ע סי' ק"ג ס"ז גבי לירד לנכסי הלוה בלי שומא והכרזה וז"ל ש"מ דלא כתבו כן אלא שאין המנהג לעשות כדברי הכתוב בשטר אבל היכא דנהגו לעשות כפשוטו לישנא דשטר הולכין אחריו אף שהוא נגד הדין משו' כל תנאי שבממון קיים וסבר וקיבל כך עליו עכ"ל. וכן בטור ובש"ע סי' מ' אע"פ ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום הרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב. ומפני הקרירות אפסיק ובפעם אחר אעיין אי"ה לעמוד על דעת חמיך ז"ל אם יתברר לי שהיה נוהג כן בכל השטרות

פה ראובן שכר בית ודר בו ולמטה מהבית מרתפו של שמעון ומונחים בו חביות מלאים יין והנה ראובן מצא תוך מפתחות חדריו מפתח א' דומה ומכוין למפתח המנעול של שמעון לפני מרתפו של יין ויסיתהו יצרו לפתוח בו המנעול שלפני המרתף ולגנוב מהיין וישב אל לבו שלא לעשות נבלה זה בעצמו ויועץ עם שני בחורים למסור להם המפתח ושהם יגנבו היין וימלאו ממנו חבית קטן לערך ח' מדות וישתו יחד וימלאו תמורתו מים לתוך החבית גדול של שמעון שמחזיק לערך ר"מ מדות ולא יהיה המים נרגשי' בו כלל וכן נעשה הגניבה ומילוי המים הכל ע"י בחורים וימצא הגניבה בידם טרם הגיע הגניבה לרשותם ולא מיחו בהם המוצאים ונשאוהו לרשותן וראובן המסית לא נהנה כלל ממנו ועתה בא שמעון ותובע את ראובן והניח את הבחורי' ואומר כיון שהסית הבחורים ומסרת להם המפתח על כן מידך אבקש. ועוד טוען שמעון כיון שהיה המפתח כזה בידך פשוט לדעתי שגנבת אתה בעצמך כמה פעמים והחלפת תמורתו מים בחבית וזה האות כי טעם היין הנשאר בחבית מקולקל ואינו חזק כ"כ ובשביל ח' מדות מים א"א שיתקלקל כ"כ אם לא בשפיכת מים הרבה מאד. וראובן משיב אלו ח' מדו' שגנבהו לך לא אשל' לך כלל כיון שהגנבי' לפניך שעשו המעשה בפועל צא ובקש מהם כי אני לא הייתי אלא מסית וגרמא בנזקין פטור ועל קלקול היין לא אחוש כלל כי לא נהניתי מיין שלך אפי' טיפה אחת מעולם ולא מסרתי המפתח לשום אדם בעולם כי אם בפעם הזאת ולא ידעתי מקודם שאפשר לפתוח בו מרתף שלך ועוד יש כמה אנשי' שטעמו היין ואומרי' שאין מרגישין בו קלקול כלל ואף את"ל שהיה מקולקל אפשר אחרים עשו לך דהיינו משרתים שלך כששלחת למלאות היין ביין שתו הם היין ומילאו לחבית במים או גנבו