חוט השני קמט

אשר בו תנוח דעתי ונוח דעתו ולצדקה יחשב לו אבל במקו' שעדיין אין להן מנהג הס כי לא להזכיר מנהג זה ודכוותי' אלא יש לנהוג כדפסק בש"ע סי' קצ"ז ואין לזוז מדבריו

ומ"ש בעניין שריית בשר בסוף ג' ימים דלא יועיל הדחה אלא שרייה ממש בכלי מים כו' כן כתוב אצלי בגליון דש"ע וכן שמעתי הוראת רבני קשישא ואפי' דופן שלימה גדולה שא"א להניחה בכלי הורו לנתחה לג' או ד' חתיכות ולשרותה בכלי מלא מים כמו חצי שעה אבל הדחה אפי' בחפיפה בידים לא מהני כלל דצריך להתרכך הבשר בשרייה כדכתב הר"ן בטעמא דהדחה וכ"ש זה שנתקשה כבר. זאת תשובתי להרב דק"ק מנהיים מהר"ר הירץ בחדש טבת תכ"ח לפ"ק הק' שמשון דרשן בכרך

פג נשאלתי מבני יחידי האלוף מהור"ר חיים שי' הא דפי' הרמב"ם והרע"ב פ"ג דחולין משנה ב' גבי נקבה הגרגרת וז"ל ואם יש באותן נקבים חסרון או שחסרו ממנו רצועו' ארוכות רואים אם כשיצטרף כל מה שחסר יעלה יותר משיעור איסר טריפה ואם כאיסר או פחות כשרה וכן הלכה עכ"ל וזה תימא דהא מסקנת ההלכה חולין דף נ"ה דמתני' ואלו כשירות וכו' עד כמה תחסר עד כאיסר אין עד בכלל אלא כאיסר טריפה והוא מוסכם מכל הפוסקי' והיאך פסק הרמב"ם להקל להכשיר בכאיסר והנה אחר השקפה מועטת עלה בלבי לומר דס"ל להרמב"ם דע"כ לא מחמרינן בגמר' לומר עד ולא עד בכלל ולהטריף בכאיסר אלא כלישנא דמתני' דנחסר במקום א' אבל היכא דבעי צירוף אינה טריפה בכאיסר אלא ביתר מכאיסר דוקא וה"ט דמסיים ואם כאיסר או פחות כשרה דמלות או פחות מיותרים דאם כאיסר כשר מכ"ש בפחות ממנו אלא בתרתי איירי אם נחסרה במקומות הרבה דבעי צירוף אפי' כאיסר כשר ואם במקום א' נחסר לא מכשרינן אלא בפחות מכאיסר. אמנם לא יתכנו דבריי אלא ליישב פשט הלשון בדרך חריצות אבל אין לו יסוד ועיקר על מה סמך הרמב"ם לחלק בין חסרה במקום א' או במקומות הרבה ועוד א"א לפרש לשונו דאיירי בתרתי כיון דברישא לא הזכיר כלל דין ניקב ונחסרה במקום א' אלא שמעינן לה מכח כ"ש מטריפות דצירוף. ועוד שבחיבורו השוה לשונו בניקבה במקום א' ובמקומות רבים וכתב בכולהו כאיסר כסתם לשון הגמר' ולא נחית לחלק ביתר מכאיסר או פחות ואחר העיון אחשבה לדעתי כי הרמב"ם ס"ל דכאיסר הנזכר בגמר' ר"ל כדי שיכנס בו איסר והוא יתר מאיסר כיון שהחסרון הוא איסר מרווח ומצינו דומה לזה פ"ק דסוכה דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה ופריך בגמר' שמעת מיניה פריץ כעומד כשר ומשני ביוצא ונכנס ה"נ מה דתנן על כמה תחסר עד כאיסר ר"ל עד כניסת איסר ואע"ג דבשאר שיעורי טריפות לא מצינו להרמב"ם סברא זו להקל שאני הכא דסמיך על סוגיית הגמר' דף מ"ה גבי נפחתה כדלת אמר רב נחמן כדי שיכנס איסר לרחבו ופי' הרמב"ם בחיבורו ניקבה הגרגרת נקב מפולש צדדיה כדי שיכנס איסר לרחבו ופירשו הטור סי' ל"ד דהיינו בעובי איסר אבל רש"י פי' וז"ל נפתחה כמין דלת ולא ניטל הפחת אלא תלוי ועומד שם זקוף כדלת במזוזתו כדי שיכנס איסר לרחבו ושיעור גדול הוא זה מאיסר דהכא בעינן נכנס ויוצא משום דאין כאן חסרון דהדלת סותם את הנקב עכ"ל מובן לכל חכם לב דלא נראה פירש"י להרמב"ם משום דמיותר אליביה מלת לרחבו בדברי ר' נחמן ע"כ מדייק הוא דבמלת רחבו אתא להחמיר כשיעור עובי איסור ומלת נפחתה מפרש דהיינו בפילוש משני צדדין וא"כ גם לדידיה קשיא מ"ש כדי שיכנס איסר מיותר אלא ה"ל למימר כאיסר לרחבו אלא ע"כ מ"ש כדי שיכנס איסר הוי שיטפיה דלישנא לכל שיעור איסר הנז' בטריפות זה וה"ק מה דמשערינן בעלמא בניקבה וחסרה מצד א' כדי שיכנס איסר בשטח עיגולו משערינן הנפחתה בפילוש ברוחב עביו ומלת כניסת איסור לא בזה לבד הוזכר כפרש"י ולדבריו מ"ש כאיסר הוי יתר מכאיסר ר"ל דלא מכשרינן בכניסת איסר לפרש ואלו כשרות עד ועד בכלל אלא הוי כאלו ניקבה יותר מכניסת איסר ומה שלא הזכיר בחיבורו ענין כניסת איסר היינו משום שדרכו להעתיק סתם לשון הגמר' בכל מקום כידוע למפרשי דבריו וה"ט דבפי' המשנה כתב ואם איסר או פחות מכאיסר כשרה תני סיפא לגלויה רישא דאי הוי אמר ואי כאיסר כשרה ותו לא היה מקום לטעות לפרש כאיסור יוצא ונכנס כשר ושוייה להרמב"ם טועה במסקנת הגמרא דכאיסר ע"כ כתב עוד או פחות מכאיסר להורות דכאיסר ר"ל כאיסר מצומצם בלא יוצא ונכנס על כן כי נחית דרגא הוי פחות מכאיסר והכל כשר ומ"ש בגמר' כאיסר הוי כיתר מכאיסר ר"ל כאיסר יוצא ונכנס הוי כיותר מכניסת איסר אבל לפי דעת הטועה לפרש בדברי הרמב"ם כאיסר כשרה הוי כאיסר יוצא ונכנס הוי