חוט השני יד

דלמה יעגנה חנם וסברא נכונה היא אע"פ שלא ראיתי כן במפרשים ולא בפוסקי' דמסתבר הוא דמצות לאו להנות נתנו כמ"ש הרא"ש בתשובה בכלל נ"ב והביאו הטור סי' קס"ה

ולכן יראה גם בנדון דידן שאם אפשר לכופו לחלוץ כופין אותו אלא שרחוק הוא וא"א בארצות ההם לכופו מפני האומות ואעפ"כ מפרישין אותה מבעלה עד שיתפייס המומר לחלוץ וא"ל דהוי נמי א"א כההיא דאם אשת כאן הי' וכו' דכיון דא"א לכופו לחלוץ לכך ניזל לקולא ואע"ג דאי יהיב ליה תרקב' דדינרא אפשר שיחלוץ מ"מ מחשב אונס דעד כאן לא קאמר רב יוסף בפ' כל הגט אי יהיב לה תרקב' דדינרא וכו' אלא אגיטין וכמ"ד אין טענת אונס בגיטין משמע דוקא בגיטין ועוד דאל"כ דילמא אתי' אפי' כמ"ד יש אונס בגיטין אלא דזה לא חשיב אונס אלא ודאי כדכתיב' דחשיב אונס מעליא וא"כ נימא כיון דלא אפשר לא בעי חליצה וכדאמרינן אם אשת כהן היא שריא הא ליתא דוודאי כל היכא דא"א מחמת אונס כזה לא אקרי א"א דא"כ תנשא לכתחלה כל היכא שיש לה יבם מומר ואינו רוצה לחלוץ וטעמ' דמילתא היא שכל אונס כזה אינו דבר שישאר לעולם כך דשמא היום או למחר יתרצה לחלוץ בחנם אבל בההיא דאשת כהן א"א לעולם שיחלוץ לה שתשאר אצל הבעל לכך הוי א"א. לכן ברור שמפרישי' אותה מבעלה עד שיחלוץ לה ואז תשוב לה כבראשונה וכל מה שכתבתי אינו אלא בנשאת בעברינות כפי הדרך הראשון שכתבתי דהיינו שלא מיחה בה הב"ד אבל אם מיחה בה הב"ד נראה דתצא וראי' ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ב הובא בטור א"ה סי' קמ"א וז"ל ואע"ג דקי"ל בהא אם כנס לא תצא ה"מ בדיעבד אבל אם עבר על התראת ב"ד וכנסה מפקינן לה מיני' ועוד הוסיף שאף אם היה שם מי שהתיר כיון שאין המתיר כדאי לסמוך עליו כנגד האוסר מוציאין אותה ממנו עכ"ד א"כ ש"מ דכל היכא שמיחה בה ב"ד חשבינן לה כלכתחילה והכי סתם לן הרב ב"י בשלחן ערוך שלו טור אבן העזר סוף סי' י"א

איברא שהריב"ש כתב בתשובה סי' רמ"ב לענין דין זה וז"ל נ"ל שזה תלוי בחילוף הנוסחאות בירושלמי גבי הנהו דפרק כיצד דאסורות לינשא דגרסי' התם בירושלמי קדש אין אומרים לו שיכנס אלא שלא יכנוס כנס אין מוציאין מידו כן הביא הרמ"בן ז"ל נוסחת הירושלמי ונראה פירושו דכל שכנס לגמרי אין מוציאין מידו ואע"פ שא"ל שלא יכנוס וה"ה לקטלנית ומ"מ נוסחא זו תקשה לר"מ ז"ל במ"ש בדין הקטלנית דאם קידש כונס לכתחלה אא"כ ירצה הרב ז"ל להקל בדין הקטלנית יותר מאותן שאסורים מפני החשד אם מפני קולת הדבר בעצמו אם מפני שבקטלנית אין מוסיף לעשות איסור וכו' והרשב"א ז"ל מצא נוסחא אחרת בירושלמי והיא זו קדש כמי שכינס א"ל שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו דכיון שכנס אחר התראה קונסין ומוציאין מיהו ולפי נוסחי זו י"ל דה"ה בקטלנית דכיון דאשכחן דהיכא דדינו דאם כנס אינו מוציא אם כנס אחר ההתראה מוציא הוא הדין בכל איסורא ומ"מ כיון שיש התחלפות בנוסחאות ספיק' הוי ומספיק' אין כופין ע"כ דבריו לענינינו הנה נראה להדיא שפסק דלא תצא אפי' היכא שעברה על התראת ב"ד אך הלא מצאנו ראינו אבי האחרוני' הרב ב"י ז"ל שהביא דבריו ג"כ בספר ב"י ואפ"ה פסק כדברי הרא"ש דה"ל איהו מרה דהוראה יותר מהריב"ש. ועוד אומר אני אע"פ שאינני כדאי להשיב על הריב"ש ולא על שום תלמיד מתלמידי תלמידיו מ"מ כל כי האי מילת' נימא אינש קמי' רבי' ולא לשתוק והוא כי מ"ש שלגירסת הרמב"ן אפי' בהתרו בו אין מוציאין מידו אינו מוכרח כלל שכבר אפ"ל שמ"ש בירושלמי כנס אין מוציאין מידו אין ר"ל כשהתרו בו וכנס אחרי ההתראה אלא ה"פ שמתחילה אמר שאם קדש אומרים לו שלא יכנוס ואם קדם וכנס קודם שאמרו לו אין מוציאין מידו וכן אתה צריך לפרש לגירס' הרשב"א ז"ל דסיפא דלישנא היה מחולק מרישי' דלישנא דאל"כ מאי קאמר קידש כמי שכנס אלא ע"כ צריך אתה לפרש דהא דאמר' לו שלא יכניס לא קאי אקידש דרישא אלא מיירי בלא קידש וכן מצאתי שפי' כן בב"י סי' י' וה"נ נימא לגירס' הרמב"ן שמ"ש בסיפ' כנס אין מוציאין מידו לא קאי אאין אמרי' לו שיכנוס וכו' שברישא אלא ה"פ קדם וכינס קודם שמיחו כו'

ואע"פ שראיתי בב"י שפי' עוד דברי הרשב"א בע"א וז"ל א"נ אע"ג דכמי שכינס דמי ואין מוציאין מידו אם נראה לב"ד לומר לו שלא יכנוס ועבר וכנס קונסין אותו עכ"ל והא ודאי לית' דלמה יאמרו לו הב"ד שלא יכנוס כיון שדין קדש כמי שכנס דמי א"כ שלא כדין הורו הב"ד ויפה עשה שכינס ובוודאי שגם הרב לא כתב פי' זה אלא אגב חורפי' אבל הפי' הראשון ברור כשמש לעין כל. ואין להקשות לפ"ז דהל"ל א"ל שלא יקדש הא לאו קושי' היא דאתי לאשמועינן רבות' דבעבר על התראת ב"ד אפי' כנסה מוציאין מידו ולכן נקט א"ל שלא יכנוס וכנסה וא"כ כיון שהוא מבואר לגירסת הרשב"א דסיפא דלישנא הוא