חוט השני קמח

נראין לפני בעליהן עד הלילה ואע"ג דבב"י הקשה על ר"ת דאפי' לדידיה אין איסור לטבול בשבת עצמו דאינו נראה כמתקן אלא כמיקר כדאי' פ"ב דביצה מ"מ פוסקי' האחרונים אסרו כל הרחיצות וטבילות בשבת אפילו להקר כדאי' בת"ה סי' הנ"ל ובתשובות מהרי"ל סי' ק"ן א"כ מוכחא מילת' בטבילת נדה דהוי כמתקן ולכך נאסר בשבת עצמו אליבא דר"ת ובזה שדיתי נרגא בדברי הספר שפתי כהן דנתי האשה שטבלה בליל שבת ושכחה צפורן א' למגזייה דתחזור ותטבול בשבת ממ"נ אם הוא מעכב הו' טבילת נדה ושריא משום מצות עונה ואם אינה מעכבת הוי כטבילת טהור דשריא בשבת דנראה כמיקר דזה אינו דקי"ל דהטהור אסור לטבול או לרחוץ במקוה בשבת כדפסק מהרא"י ומהרי"ל מיהו היכא דהוי אפשר למיטבל מקודם כגון יולדות וכיוצא החמירו שלא לטבול אפי' ביני שמשי דשבת כיון דהוי אפשר להו לטבול ביום ז' לספירתה בחול משתחשך כדינא דגמר' אכן זה תמהתי כל ימי למנהג פראג פיהם ומעהרן בכלל. שהן טובלין בע"ש בעוד היום גדול מיד שאמר החזן ברכו ואפי' בקיץ כשנתקדש היום לאלתר טובלין ואח"כ מסתירין את עצמיהן מבעליהן עד הלילה והוא נגד כל הפוסקי' שהסכימו דאסור לטבול בז' ביום ורובן פסקו שאף בדיעבד לא עלתה להם

ובס' באר שבע כתב בתשו' שאלה למחות ולבטל מנהג זה ולא זכיתי לשאול את פי אבותי המורים הגדולי' כי הייתי יניק ולא חכים בהיותי בפראג וטרם עמדי על דעתי לישא וליתן בדבר הלכה נסתלקו למנוחתם בג"ע ואצל שאר כל אדם אשר חקרתי על זה לא מצאתי מענה ואין בפיהם נכונה ונדחקתי הרבה מאד למצוא טעם מדעתי ולבי אמר לי דנתחדש מנהג זה ע"י הנשים המחזיקות עצמן צדקניות שטובלין תמיד בזמנן לאחר ספירת שבעה נקיים אפי' אין בעליהן בעיר היפך ממה שכתב הב"י כאשר נודע לנו דהרבה נשים למודות לעשות כן וכדאיקלע להו טבילה בליל שבת היו טובלים מבעוד יום ולא ביני שמשי כיון דאין בעליהן בעיר וליכא מצות עונה לא רצו לעשות איסור שבות בין השמשות לחנם ואז לא עבדי איסור כלל בטבילתן ביום כיון דליכא למיחש שמא תשמש טעמא דר"ש ומזה נשתרבב המנהג אח"כ להקדים כולי האי אף כשבעליהן בעיר ולא ידעו להבחין אלא דמשום גזירה שמא תשמש מסתירין עצמן מבעליהן עד הלילה כמו הכלות הטובלות קודם החופה כדאי' בהג"ה ס"ס קצ"ז בשם מהרי"ל ומשום סרך בתה לא חששו כיון דבחול לא עבדו כן אלא בשבת לא תטעה בתה למיעבד כן בחול אלא בשבת ולא יחשבו להם עון בזה ואע"פ שהיה ראוי למחות בידן כיון דכל אפייא שוין דאסור לטבול בז' ביום ואפי' דיעבד ואפי' תרצה להסתיר עצמה מבעלה עד הלילה לא הורו להתיר כי אם בכלה בלבד אפשר דלא הוי צייתי ואפי' במילי דאורייתא אלא שאינו מפורש בתורה אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאי' בש"ע מטא"ח סי' תר"ח מכ"ש במילתא דרבנן ועוד דהא רבוות' קמאי הרי"ף והרמב"ם ס"ל דמ"ש ריש פ' תינוקת אבל אסרו חכמים לעשות כן שלא יביא עצמו לידי ספק לא קאי אלא אתשמיש ולא אטבילה אע"פ דהן פסקו להחמיר אף שלא לטבול מ"מ כיון דגזירה לגזירה הוא אלא דמשום חומר כרת חששו כדכת' הרשב"א בת"ה היכא דמתרמי בשבת המניח לעשות כדינא דגמר' שלא אסרו אלא תשמיש ומתיר לטבול משום שמחת עונה בשבת לאו פושע מקרי ואולי אם היו מוחין בידן היו נמנעין מלטבול אחד שפנה היום ואפי' הרשב"א דמחמיר בעניני' אלו כתב להתיר בדיעבד אם טבלה בשביעי ביום מטעם שעיקר גזירה דבר רחוק הוא ויש כמה ספיקות שמא זבה היתה ושמא תשמש מיד לאחר טבילה ושמא תראה ביום ותסתור ספירתה למפרע ומתוך חששות רחוקות לא נחמיר בדיעבד עכ"ל הובא בב"י ואיכא למימר דמחמת טעמים האלו לא מיחו בנשים כד אתרמי טבילתן בשבת ונהי דהאחרוני' אסרו אפי' בדיעבד דלא כהרשב"א אפשר דוקא בחול ומסתבר לחלק דהתם שם היום דטבילה נקרא עליו אבל אם טבלה בע"ש אחר ברכו נקרא מיד שם שבת עליו והוי כאלו טבלה בשבת עצמו אחר יום ז' ואולי משום דחזו הנשים דלענין לבישת ליבון מיחשב לילה מיד אחר ברכו אף בחול כדאי' בת"ה סי' רמ"ח דאוסר ללבוש אז לבני' וכן לענין שמועה דאבילת אחר ברכו דמונין מיום המחרת אותו יום אינו עולה ס"ס שע"ה נהגו ג"כ לענין טבילה למיחשב לילה מיד אחר ברכו ודוקא כדאיקלא זמנה בשבת מטעם הנ"ל דאז מיד נקרא עליו שם שבת אבל בחול לא מחשבי אמירת ברכו ללילה אלא להחמיר ולא להקל ואע"ג דכל הני מילי שנויי קלישה ותירוצי דחיקי נינהו הוכרחתי לכך ליישב המנהג דלא ליפוק עלי' ערעור ולזות שפתים ומי שיבא ויענה ויאמר לי מטעמי רויחי טפי מהני