חוט השני קמז

דאורבני אבל זה שחזר ונטל הפיקדון ממקום שאפהויזן ונתנו בעיר האלי בשמירה כדכת' בכתבו הנ"ל וז"ל אונ' צו האלי גד וואל פר ווארט גיוועזין עכ"ל א"כ תיקן את אשר עיוות בתחילה ושמרו כראוי ע"כ אין לחייבו אפי' על גניבה ואבידה מכ"ש על האונס אלא דאפי' אינו יכול לישבע על זה ושקר טען דלא שמרו כראוי בעיר האלי רק נתנו גם לשם בשק קרוע אין לחייבו על האונס כיון שלא בא בסיבת הפשיעה כמו שהזכרנו ואין לומר דיש לחוש שמא קודם שנטלו משאפהויזן נגנב או נאבד שם קצת ממנו וחייב עליו באותו שעה כיון שפשע ולא סגרו בתיבה כעין שכת' מהרמא"י בהג"ה סי' ש"ג ס"ג וז"ל דוקא בודאי שידוע שנשרפו אבל אם אינו יודע בבירור רק שהיה בבית שנשרף אינו יכול לשבע שנשרפו דלמא גוים נכנסו וגנבו אותו ולכן חייב לשלם עכ"ל המעיין שם בב"י יראה דהיינו דוקא היכא דשכיחא גנבי שכתב וז"ל דשמא נגנבו ע"י גוים המחזירים לגנוב כלים שבבתים ושבחנויות קודם שישרפו וחייב לשלם אא"כ אותם גוים המחזירים הם לסטים מזויינים עכ"ל הרי שכפל בלשונו גוים המחזירים ור"ל שכן מצוי בשעת שריפה להיות גוים מחזירים אחר גניבות כיון דטרידי אינשי בדליקה ואינן נותנין לב עליהם אבל בלאו הכי לא חיישינן לגנבי ולא מחייבינן לשומר על ספק גניבה וכן פסק בהג"ה ש"ע ס"ס רצ"ח דאפי' מפקיד טוען ברי שנגנב לו מן הפקדון והשומר אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ופטור והוא מתשובת הרשב"א סי' אלף קל"ד וגם שם היה כעין נידון דידן שמצאו מנעול הבית שבור והיו עדים שנכנסו אנשים לשם לכן בהא נחיתנא ובהא סליקנא דגם כאן ישבע שמעון שאינו יודע שנגנב דבר מן הפקדון ושלא שלח בו יד ושנאנס בעיר האלי ולא בא לרשותו ויפטר. ואע"פ שא"א לראובן לטעון ברי שנגנב מן הפקדון בשאפהויזן ואין משביעין על טענת שמא מ"מ היכא דאיכא רגלים לדבר משביעין היסת אף על ספק כדאי' בסי' ע"ה סי"ז בהג"ה והכא נמי איכא רגלים לדבר כיון שהיה השק קרוע קרוב לומר שנאבד ממנו או נגנב ואגב דבעי לאשתבועי שבועת שומרין שנאנס משתבע נמי על ידי גלגול שאינו יודע שנגנב. והארכנו קצת כדי לחזור על כל הצדדין להוציא את הדין לאורו כי הטוענים מאד קצרו וצריכין אנו לבארו ואלהי העולם ויוצרו ינחינו במעגלי צדק ויושרו לאמיתת לעומקא דדינא לאשורו ולא נכשל בדבר הלכה להורו ואנו מבחוץ למקום המשפט ועיקרו ואתם מבפנים עליכם לסברו והמצוה נקראת על מי שגומרו לתוך השלי' בין איש לחבירו ואם אינם רוצים לפשרו תחתכו את הדין כמאמרו אם דברינו בעיניכם יישרו ודעתיכם מסכמת כן לבררו כה אמינא זעירא וקטינא דלא חכים בדינא שמשון דרשן בלא"א הגאון מוהר"ר אברהם שמואל בכרך חו' פה ק"ק ווירמיישא יו' ב' ער"ח אדר השק"ט לפ"ק

הדברים אלה ראוים לכותבי' ואע"פ שחתימתי לא מעלה ולא מוריד מפני שטעמו ונימוקו של האשל הגדול האב"ד ר"מ ור"ג עמו והלכה כמותו בכל מקום מ"מ רצוני לעשות סניף לחתום ג"כ והש"י עליו ועליכם שלו' יוסף נאם דברי הק' זקן ולא קנה חכמה אברהם בלא"א הר"ר משה ז"ל

פב וזה החלי להשיב מה דשאיל כי שמע רבים אומרי' איך שראו בקהילו קדושו' כמו ק"ק ווירמ' והדומי' לה בהזדמן עת טבילת נשים בליל שבת שהן טובלי' בעוד יום ולא ידעתי מאין זה להם עכ"ל אף אני שמעתי שהן טובלות קודם לילה אבל לא בעוד יום אלא בין השמשות וכן בורנקפורט והולכי' לביתם בלילה וטעמא נ"ל משום דסבירא לן כר"ת דטבילה זמנה אינה מצוה שהרי כל נשים שלנו אינן טובלות למוצאי שביעי דראיה ומתוך כך אוסר לטבול בשבת כדאי' במרדכי שלהי נדה ומייתי ליה הב"י בר"ס קצ"ז וכתב עליו ור"ח ורבינו אליה פסקו דטבילה בזמנה מצוה וכן נראה לר"י א"ז ובס' התרומה וכן עמא דבר דנשים טובלות בשבת עכ"ל ואני אומר דלאו הכי סוגיין דעלמא אלא כמ"ד טבילה בזמנה אינה מצוה שהרי אין לך אשה טובלות כשאין בעלה בעיר ומ"מ נראה שאם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שהרי מצינו ביושיע שנענש על שביטל את ישראל מפריה ורביה וכו' עכ"ל הב"י ובסוף דבריו מסיק דמה"ט שרי לטבול אף בשבת וכן מבואר להדיא בת"ה סי' רנ"ה ומ"מ קהילות הנ"ל נהגו סלסול בעצמן כיון דלא שייך לדידן בטבילה גופה דאיהו מצוה בזמנה כיון שאינן טובלין למוצאי שביעי דראיה לא ניתן שבת לדחות לטבול בו משום מצוה עונה ומקדימין לטבול בין השמשות דאיסור טבילה בשבת אינה אלא שבות משום דנראה כמתקן וכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ואע"ג דבחול אסור לטבול ביום ז' עד שתחשך הקילו בשבת לאקדומי פורתא משום שמחת עונה בשבת כיון דלא