חוט השני קמה

מתתי' בן לא"א מוהר"ר אדני' ישראל זצ"ל מזיא תחונה לע"ע בק"ק טיהנגן. יצחק בן החבר ר' ברוך ז"ל נייבורג. חיים בן אברהם סג"ל שלי"ט א"ס המלמד לע"ע בק"ק שטילינגן נעשה היום יו' ה' תשעה ימי' לחדש חשון תי"ד לפ"ק: תשובת שאלה להרב מק"ק סיהנגין במדינת שווייץ ה"ה כמהר"ר מתתי'

פא. מאלהי המערכה שלו' וברכה וכל טוב ככה יעשה לאיש אשר אלה לו הוד והדר פעלו בנעימי' חבלו צדק ומשפט בגבולו תורת אמת באהלו ה"ה אהו' האלוף המרומם כמהר"ר מתתי' שי'

כתבו דמר הנכתב בתחילת חשון קבלתי בסוף שבט בבואי לביתי מק"ק פולד שהייתי שם על חתונת בני שי' ולא אוכל לידע למה נתעכב אגרתו דמר כ"כ והנה היא שלוחה אלי מהנעלה כהר"ר אברהם דורניך ותיכף חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותו ולהודיע תשובתו ע"י הר"א הנ"ל איש בריתו ע"ד השאלה בענין הפקדון דאתא מר לתהות בקנקני ריקן שאפי' חדש אין בו מתוקן מכ"ש ישן שדעת זקנים נוחה הימנו לא יראה ולא ימצא ואיננו מ"מ כיון שאין מסרבין לגדולים אמרתי הנני ואשיב מפני הכבוד את הנראה בעיני ולא תסמכו בלבד על עצמי כ"א בהסכמת גברא רבא מבני ישיבה עמי כאשר בקשתם אלך לפי תומי אם באנו לדקדק בטענות הנתבע נראים לפום ריהטא כסותרין זה את זה מפטור לחיוב ומחיוב לפטור אמנם כי נרד לעומקן של דברי' הכל הולך אל מקום אחד ולא מקרי טוען וחוזר וטוען שלא בא לסתור אלא לתקן ולבאר טענות הראשונו' ויש במשמעותן לשון שסובל זה התיקון כמו שנבאר והיינו לפי טענה הראשונה וז"ל האט מיר כל ימיו קיין פקדון אויף צו היבן געבן זונדר אליין אמי רחל ז"ל וכו' אזו האט זיא דען פקדון אוועק גישיקט מיט אירי מטלטלים אונ' אום אלו קומן עכ"ל נראה מזה שלא היה לו כלל שום שייכות ונגיעה בפקדון א"כ הדין נותן לשבע היסת שכדבריו כן הוא כדאי' בח"מ בסי' רצ"ו הטוען את חבירו הפקדתי אצלך והלה אומר לא הפקדתי בידי מאומה נשבע היסת ונפטר אבל לפי טענה שנייה היה לו נגיעה בפקדון שטען וז"ל האט מיר כל ימיו ניקש געבן זונדר אליין וואז אמי ז"ל מיר געבן האט הב איך פר זארגט אונ' מפקיד גיוועזין מיט דעם מייניגן אלז ווען הכל מיין ווער עכ"ל וכן משמע באגרתו הנכתב בשנת שצ"ג לפי זה היה חייב אם נגנב או נאבד לפי שפשע ונתנו בשק במקום שיוצאין ונכנסין שם ואף לפי טענתו האחרונה שאמר יכול להיות שנעשה הקרע או הנקב על הדרך מ"מ פשע אף אם היה השק נשאר שלם לפי שהיה לו ליתנו בארגז סגורה ובחדר סגור כדאי' בת"ה סי' של"ג בשם הגהו' אשר"י אבל אין לחייבו מטעם שמסרו לגוי שלא שינה בזה מדרך העולם דכן היו נהוגים בשעת מלחמה להפקיד אצל ערלי' ואית' בסי' רצ"א סי"ח א"צ לכסותם בקרקע אלא מניחים במקום שמניח מעותיו ובמקום המשתמר כפי דרך המקום וכפי הזמן שהוא מפקיד עכ"ל ור"ל דבשעת חירום אין מדקדקין כ"כ להפקיד דוקא אצל נאמן וכ"כ שם בב"י וז"ל ואפשר דנקיט תמיד לאפוקי אם הפקיד אצלו בשעת חירום וכיוצא בזה דבאותם זמנים שהן זמני טרדא ובהלה לפעמי' אדם מפקיד נכסיו אפי' אצל מי שאינו נאמן אצלו לסיבות מתחדשות כפי הזמן ולכן אין לומר שהוא מחזיקו לנאמן ע"י שהפקיד אצלו אא"כ הפקיד אצלו בשעת ישוב ושופי עכ"ל ועוד דלפי דברי התובע גופיה ידע תחילה שיפקידו ביד גוי ונתרצה לזה וכמו שטען הנתבע באחרונה רק במה שהפקיד בשק פשע טובא ואינו יכול לומר לראובן לאו בע"ד דידי את כיון שקיבל הפקדון מיד אמו דמ"מ ידע שהפקדון הוא של ראובן כדמשמע מסוף טענתו שניה וז"ל מיין משרת ליזר האט איין כתב גיפונדען דען הר"ר מתתי' ווארט גלייאנט הבי דאס ער תובע כבוד אמי ז"ל דרום צו גישריבן האט זאל דען פקדון פר זארגן אלא דאס איארג עכ"ל נראה שידע שהפקדון הוא לראובן טרם קיבלו מאמו וכן משמע בכתבו דשנת שצ"ג א"כ מתחייב הוא לראובן בשמירת הפקדון כאלו קבלו מידו ממש כדאי' בסי' רצ"א סכ"ד אכן לפי טענה שלישית שאמר וז"ל ווחז מיך כבוד אמי ז"ל גיהייסן האט האב איך גיטון אותו שק שנתנה לי אמי ז"ל הפקדתי עכ"ל המכוון מדבריו שלא היה אלא שליח בעלמא מה שצוותה לו אמו להשיג הפקדון של ראובן עם שלו כן עשה וכדמשמע בכתבו דשנת שצ"ג ואינו מתחייב בשמירת פקדונו דראובן אא"כ א"ל אמו בסתם שמור זה הפקדון אבל כיון שהראה לו מקום היכן ישימו לא הוי אלא שליח ואין לו להשגיח על שמירתו צלל במים אדירים והעלה חרס בידו דמסתמא היה כוונת אמו ז"ל בדבריה לתת את של ראובן עם שלו לגוי בשאפהויזן כדרך העולם דהיינו בתיבה ולא שיתנו בשק אפי' שלם כיון שיד הכל ממשמשין בו פרצה