חוט השני קמב

אין ענינו לכאן דההוא איירי שהוא בע"ד או התובע או הנתבע אבל מר אתא מכח סהדותא ממ"נ אם ראוי להאמינו בכתיבתו כבי תרי א"צ לישבע בההיא דנאמן הדיין לומר לזה זיכיתי ולזה חייבתי ואם אינו נאמן כבי תרי גם השבועה לא מהני לאטפויי נאמנות בענין הטענות

ומה דמייתי ראיה ממ"ש בסמ"ע סי' פ' דהב"ד יהדרו אחר זה שיתנו דעתם לכתוב הטענות ההיא איירי מב' או ג' דייני' כמשמעות הלשון ואפי' אי איירי בדיין אחד א"ש דכותבין הטענות וקורין בפניהן עד שהן מודים שכן טענו ושוב לא יוכלו להכחיש דאל"כ לא יוכל מומחה לדון ביחידי אא"כ עדים אצלו בשעת הטענות ולעולם יהיה הטוען חוזר וטוען אע"ג דניפיק מבי דינא שיאמר לא טענתי כך תחילה אלא ע"כ כיון שחזר הטענות בפניהן קודם שיצא מב"ד ושתקו הוי הודאה ונאמן הדיין לומר שפסק כן על טענותיהן דהוו כך וכך ואף אם יכחישו לומר דהדיין לא חזר הטענות בפניהן טרם שיצאו לאו כל כמינייהו דאמרינן מסתמא עשה הדיין כדין לשנות הטענות כדמשמע בסי' ל"ט סעי' י' בהג"ה וכבר שמתי התנצלותי שלא היה לי פנאי לעיין יפה רק כתבתי בדרך העברה ולא חשתי להתמהמה כיון דכבר נפסק הדין גם לא נ"מ מידי הענין הכחשה בע"ד לדיין בדבר הטענות כיון שיצא הפסק שישבע הנתבע כאלו לא הוחזק כפרן מעולם בטענותיו וא"כ אריכות דברי' בזה לא מעלה ולא מוריד רק השבתי למ"כ מפני הכבוד ומאשר יקרת בעיני והיה זה שלו' מנאי הק' שמשון דרשן בכרך: וזאת שנית אשר כתבתי למהר"ל הנ"ל אחר שנשלחו לידי כרך כתבי' והעתק סדר טענותיהן מהפרנס דוד באקשבורג בחדש אייר: עט. ישמרהו האל עד ביאת הגואל חכם כדניאל. ולו שם בישראל. האלוף המרומ' כמהר"ר ליפמן נר"ו

כבר השבתי על איגרת מכ"ת סמוך אחר פורים כאשר עיניו יחזו מישרים והשליח הוא דעוית שפנה לדרכו ולא תבע תשובה ממני והנה כשמונה ימים אח"כ נקרא נקראתי לשריסא מקום הוועד מנהיגי מדינת פפאלץ ומצאתי שם הקצין המנהיג כמר דוד באקשבורג ובידו קביצת כתבי' וטענות דברי ריבות בשעריכם כרוכים וחתומין ומסרן לידי בפני הפרנסי' והמה הרהבוני לחוות דעתי הקלושה אף כי דין תורת משה לא ידעתי פירושה הטילו הדבר על שיקול דעתי וכן א"ל שנתרצו בע"ד גם שניהם לשמור ולקיים ככל אשר אומר לפסוק ביניהם והנה מצאתי בכרך הכתבים כמה ענינים אשר לא הבנתי מאז ונשתוממתי עליהם עתה נתברר לי ע"פ ריבוי הכתבים כי כפליים לתושיה מאשר שלח לי מאז ע"י מכ"ת ובהסתכלות כולם עמדתי על הענין יותר. וזה יצא ראשונה אשר נפלאתי במכתבי כבר על דברי האלמנה דמכחישין לשון החלטה דהיא אמרה האב"ד כמהר"ם האט עטליכי כ"י פאן מיין שטיף טאכטר גינומן וכו' ובהחלטה כת' רק נמצא תחת ידי איזה כ"י ורשימה השייכי' לבעלה משמע שהיו מופקדים ביד הרב מהר"ם עכ"ל עתה מצאתי דשניהן לדבר א' נתכוונו ע"פ טענת מרת סערלין וז"ל בכן הב איך נוך מיין ברודר איצק גשיקט זא איז ער נוך הצועלד קומן בכן האט מן מיר מודיע גוועזין אליין נוך ווירצבורג איך זאל דיא בריב נוך הצועלד שיקן איצק ווער קומן וכו' בכן האב איך דיא בריב אנויז גישיקט ליד אחי יצחק שי' עכ"ל משמע הלשון שהרב מהר"ם הודיע לה שתשלח הכ"י לשם כיון שאחיה שם והיא שלחה אותן ליד אחיה והוא מסרם להרב א"כ מ"ש בהחלטה רק נמצא איזה כ"י תחת ידי ר"ל אותן שנמסרו לו בשליחות האשה שערלין חורגתו של האלמנה מ"מ אפשר שאחיה יצחק שלח יד באותן כ"י ולא מסרן כולם להרב

זאת ועוד אחרת הזכרתי במכתבי כבר דמכוער הדבר כיון דכת' בשטר החלטה שהוקם שטר על מכירת אותן כ"י מסתמא נזכרו שמה מספרם ואותו שטר לא נראה עכ"ל עתה מצאתי בכרך הכתבים העתק שטר המכירה ולא נזכר מספר כלל אלא ז"ל איך אמת שלקחתי ממרת בילה הנ"ל אמי חורגתי כתיבת ידות בכתיבה ומסירה בכא"ה וכו' ולבי אומר לי שבודאי לא יצא דבר שאינו מתוקן מתחת הרב מהר"ם ז"ל לסתום ולא לפרש כמה כ"י מכרה האלמנה וכי זו הדרך ליתן מקום לבעלי דינין לחלוק במזיד וכוונה ומלשון השטר שמכרה לו כ"י בלא מנין אין לו רק ב' כ"י כמ"ש בארעתא ודקלי תרי משמע וכן כסף זוזי דאינון נותן לו שתים ואפי' אותן השנים שזוכה בדין אין לו אלא הפחותים והגרועים שבהן דיד על השטר על התחתונה כיון שלא נזכר שם הלווים דכ"י שמכרה לו ואע"פ דכמר יצחק בר אשר מוחזק בכל הכ"י לא מהני תפיסה בשטרות אלא במה שכבר גבה המעות ואף אם עדיין לא גבה כלום שלא היה זוכה רק בשני כ"י הפחותים כמו שאמרנו היה הלה עומד וצווח