חוט השני יג

או כמ"ש התוספו' באותה שיטה בשם ר"י שגזרו למיעוט מצוי כזה ולכן סמכו אמאן דמקיל היכא דאי אפשר כיון שאינו אלא איסור דרבנן ומשם למד מהרי"ו לשאר איסור דרבנן וסברה נכונה היא ואין לחלק דשאני התם דסמכינן ארבי' נגד היחיד וזהו סברא מעליית' אבל כאן י"ל שסברת רש"י היא מחוורת יותר מסבר' הגאוני' וכמו שהאריך בזה בתרומת הדשן הא ליתא ואיפכ' מסתבר' דהא התם פסקינן להדיא הלכה כרשב"ג בפ' ר"א דמילה והוי הלכה פסוקה כשאר הלכות פסוקות שבתלמוד דהלכת' כוותי' בין להחמיר בין להקל ואפי' הכי סמכינן אחכמים כיון שאי אפשר ק"ו בנדון דמהרי"ו דלא קי"ל כדעת רש"י אלא להחמיר ולא להקל וכמ"ש המרדכי בשם מהר"מ דלא סמכינן אחליצת מומר היכא שיש לו אחים אחרים כ"ש דסמכינן עלייהו היכא דלא אפשר. ועוד הנני יוסיף להפליא דהא כתבו התוספו' בפר"א דמילה וז"ל הקשה הר"ם מבייהם ותחלוץ ומה בכך והא אמרינן בספ"ב דיבמות דספק חלוצה היכא שכנסה שריא וכו' ואומר רבי דהאי דאינ' חולצת בשמעתין לא משום שאם חלצה יהא מחוייב להוציאה אלא כיון שאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ כדי שלא להוציא לעז על בניה עכ"ד ש"מ דאפי' התם דאפשר שתשאר תחתיו וקרי לה אי אפשר מפני לעז בעלמ' כ"ש הכא שאי אפשר תחתיו כלל דסמכינן אהגאונים וכ"ש היכא שיש לה בנים דאיכא תרתי הוצאתה מתחת בעלה ולעז הבנים אכן נדון דידן נשתנה הענין במה שהיה בעברינו' ויראה דאעפ"כ לא תצא אם היה העברינו' כפי הדרך הראשון שכתבתי כיון דלא הוי אלא קנסא דרבנן דהא ההיא דמת תוך למ"ד איירי נמי דכוותי' שעשת' במזיד דאטו מי לא ידעה שלא שהה הולד ל' יום וא"ל דאיירי התם שעשתה כן ע"פ חכם שהורה לה בטעות דלא מסתבר הכי לפרש דבשלמ' בתוך ל' יום איכא למדחק הכי שהורה לה בטעות דסבר הלכת' כרבנן אבל בנשא מעוברת חבירו ומניקת חבירו דמייתי עליה ליכא למימר הכי ועוד דלא אישתמיט שום מפרש או פוסק לפרש כן. גם ליכא למימר דשאני התם שהיא טעת' בדבר שחשבא שא"צ שיחיה ל' יום משא"כ הכא דהא גם הכא מאן לימא לן שלא טעת' שחשבה שמומר אינו בן יבום וחליצה ואולי עשתה כן ע"פ מי שהורה לה כדעת הגאוני' לכן נראה ברור שגם בנדון דידן שידעה שהיה לו אח מומר ונשאת לשוק דלא תצא ואפי' אין לה בנים וכ"ש כשיש לה שאם אתה מוציאה מתחת בעלה אתה גורם להוציא לעז על בני' לעז ממזרים דרבנן לדעת התוספ' והרא"ש פ' האשה רבה ופ' הזורק ומיהו חולץ לה ויושבת תחת בעלה ואין לומר דלא בעיא חליצה מכח חשש בניה וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ב סוף סי' ד' וז"ל ועוד אם היתה חולצות מספק הינו מוציאין לעז על בניה כי ר"י ז"ל פסק כי הולד מיבמה לשוק הוי ממזר מדרבנן וכו' התם ה"ט דלא הוי חליצה אלא לרווח' דמילת' שכבר כתב קודם לכן שמצד שורת הדין א"צ חליצה כלל אבל כאן ודאי בעי חליצה כל היכא דאפשר למחלץ לה וראיה מההיא דפ' החולץ דאמרינן אם היה ישראל חולץ לה וכתב הרי"ף ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא כ"ש אם נשאת דלא מפקינן לה מתותי גברא והטור השמיטו לפשיטותו ומדקא' סתמא כ"ש אם נשאת ש"מ דאפי' יש לה בנים הוי דינא הכי דאל"כ ה"ל לפרש. ועוד כיון שלא חילק שום פוסק בדין הנזכר בין יש לה בנים או לא ש"מ דאפי' היכא דיש לה בנים חולץ כל היכא דאפשר ולא חיישינן לפגם דבני' במקום שצריך חליצה ולאומ' שיאמר מאי שנא הא מהאי דפ"ב דיבמות בשמעתת' דרוכל דאם יש לה בנים לא תצא דש"מ דחוששין ללעז הבני' היכא דליכא אלא איסור דרבנן. אומר אני דל"ק מידי דשאני התם דההוצאה מבעלה גורמת הלעז ולכך אין מוציאין אבל הכא כיון שמניחין אותה תחת בעלה לא הוי לעז כ"כ שאילו הית' ניסת לו באיסור לא היה מניחין אותה תחת בעלה ולכך ליכא לעז כל כך. אע"ג דאיכ' לעז כל דהו לית לן בה כנ"ל. ואע"ג דסמכינן אדרבנן כיון דלא אפשר היינו דלא קנסינן לה דתצא אבל לענין חליצה לא סמכינן עלייהו ה"נ אע"ג דסמכינן אדברי הגאוני' דלא תצא אבל מ"מ בעי חליצה ומפרישין אותה מבעלה עד שיחלוץ ובודאי שכך הדין במת בתוך ל' יום ונתקדשה אם אשת ישראל היא ואין היבם רוצה לחלוץ שמפרישין אות' עד שיחלוץ אלא שנראה לי שכופין אותו לחלוץ כיון שאינה ראוי' אליו להתיבם כלל דשמא היה בן קיימא ולדעת הטור סוף סי' קס"ד אפי' בדיעבד מוציאין אותה מתחת היבם וגם לדעת הרמ"ה דאין מוציאין בדיעבד מיהו לכתחילה אסורה לי' ולכן יראה שכופין אותו להוציא בחליצה וכדאמרינן בסוף פ' מצות חליצה בעובדא דר' חייא בר אבא שא"ל חלוץ לה ובכך אתה כונסה א"ל השת' מינך איפסלא לה חלוץ לה חליצה מעליית' כי היכי דתישרי לעלמא וכתב הטור סי' קס"ט ומגיד משנה פ"ד שכופין אותו בכך דכיון דאיסורא לי' מעתה ה"ז חייב להוציאה עכ"ד וממנו יש ללמוד לכל המקומות שאמרו חכמים חולצות ולא מתיבמת דכופין אותו לחלוץ