חוט השני קלה

מה שיכול לאשתמוטי ואף אם נתרגז ואמר לעשות הרע בעיני ה' אולי אחר שעה נח כעסו ונתחרט כמד"א אשר נשבעתי באפי והדרנא בי אלא שהיה חבוש בידיהם ולא יוכל מלט לאלתר ואע"ג שבלי ספק עבר כמה עבירות בהיותו אצלם דלא סגי בלאו הכי מ"מ אין להחמיר עליו במה שלא ידענו בבירור וכן נראה ממ"ש מהרי"ק בשורש ק"ס וז"ל ומ"מ נראה לע"ד ללמוד זכות ולומר דאף אם פערה פיה לבלי חק ואמרה שרוצה להמיר דתה ח"ו מ"מ לא חשבינן לה כאלו עשתה מעשה ולא מבעיא לדברי ר"י שפוסק בכל מקום כרב אשי נגד רבינא דודאי לדידיה לא חשיב אומר אלך ואעבוד כעובד וכן פסק הר"ר ישעי' מטראני אלא אפי' לדברי ר' יוסף טוב עלם שפוסק כרבינא לגבי רב אשי ולדידיה משמע התם דמחייב אפי' באומר אלך ואעבור מ"מ נהי דבר קטלא הוא מדקאמר אעבוד אפ"ה לא חשיב משומד לע"ז להיות חשוד לכל התורה בדיבורא בעלמא וכו' וראיה מהא דגרסינן פ"ב דע"ז אמר שמואל ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דילמא הדר ביה בחזרה אסור דכיון דאביק ביה לא הדר ביה הרי לך בהדיא שאע"פ שאמת הוא שהוא הולך לתרפות דהיינו לעבוד ע"ז מדקאמר בחזרה אסור דכיון דאביק ביה וכו' אפ"ה בהליכה מותר לכתחילה לישא וליתן עמו ולא חיישינן לדילמא אזיל ומודה משום דבכל שעתא אמרינן דילמא הדר ביה השתא ואינו אסור רק בחזרה שאז אנו יודעין בודאי שכבר עבר אבל לשמא יעבור לא חיישינן בישראל וכ"ש שלא היה לנו לומר שמא כבר עבר כדמוכח ריש פ"ב דע"ז וכו' והלא ק"ו דהשתא אפי' לאותה עבירה עצמה שהוא אומר לעשות כגון ללכת לתרפות לא חיישינן ליה משום דיבורא בעלמא אלא סמכינן אדילמא הדר ביה ואף כי אין אנו רואים בו שום הוראה שיחזור בו אלא אדרבא עומד ברשעו ואומר שהוא הולך לעבוד ע"ז ק"ו בן ק"ו בזו שכבר ראינו שחזרה בתשובה ולא באה לידי מעשה כלל אלא תיכף למחרת אמרה בהשכמה שהיתה רוצה לשוב אל אלהיה ולעמה דודאי אין לחייב לה כלל ויש לנו לומר למפרע שלעולם היתה מהרהר בתשובה ולא היתה מפקרת עצמה לזנות עכ"ל מהרי"ק בקיצור מופלג

ונראה דה"ה בנידון דידן כיון שחזר מעצמו לדת אמת אין לחשדו שעבר כמה עבירות מה שאינו מודה מפי עצמו כדי לשוב עליהן דאולי נתחרט מיד והרהר תשובה ואשתמיט מינייהו בכל היכולת שלא להתגאל בפת בגם והתעיב את מעשיהם ואע"פ דבנידון דמהרי"ק חזרה מיד למחרתה משא"כ זה יש לומר התם היה בעלה משתדל עליה להחזירה ובטחה בו לשוב לאלתר אבל זה נתייאשו מלהשתדל עבורו מחמת סכנה ומאן לימא לן דלא נתחרט מיד ורצה לחזור אלא שלא מצא מקום ושעה לכך עד אחר שנתייאשו הדברים וכ"כ בת"ה סי' רמ"א וז"ל אכן ידענו שהיו באותו נשי איסטרייך ששהו יותר מימי התקופה לאחר שברחוי כמה וכמה נפשות שהיו כיוצא בהן ולפי הנראה היה להם יד לברוח גם בעליהן לא היה להן עמהן והיה דומה ששהו בשביל ממון ואעפ"כ הותרה ע"פ מורה הוראה אפשר נתנו הני נשי אמתלאות לדבריהם שלא היה להם יד לברוח מחמת הגוים בשכונת' שהרגישו אחריהם יותר משאר גוים אחר נשים אחרות והאמת כך שאשה אחת פקחת וזריזה יותר לבקש תחבולות להמלט יותר מחברת' עכ"ל. (ואע"ג דזה נדר להמיר ובע"ז מצטרפת מחשבה למעשה וכדכת' מהרי"ק אליבא דר' יוסף טוב עלם דהאומר אלך ואעבוד בר קטלא הוא על הדיבור מ"מ אין דבר עומד בפני התשובה ואפי' מומר ממש יש לו תקנה בתשובה ומקילינן עליו מכ"ש לזה) וכ"כ מהרמא"י בת"ה סי' קצ"ח על מומר שחזר לדתינו וז"ל יראה דאין להוסיף ולהרבות עליו יותר מפני שסורו רע יותר מבעל שאר עבירות לפי שהורגל בין הגוים בכל שרירות לבו ואיכא למיחש פן יבעט בתשובתו וכן מצאתי בסמ"ק דאין להכביד עליו סיגופים כפי מה שהיה ראוי מטעם אחר לפי שאין לך סיגופי' גדולים ורעים מאשר סובל בכל יום שמסתלק מכל הטובות וההנאות דהגוים שרויים בהן והוא היה ג"כ כבר שרוי בהן עמהן ומקבל עליו תמיד פחדים ובהלות ורשעות וצרות שהאומות מצירי' לישראל וקודם ששב לא היה לו דאגה בכל זאת ונמצא תשובה גורמת לו כל סיגופים הללו ולא דמי לשב מן העריות או רציחות דברשעו נמי היה בכל צרות הללו ותשובתו לא גורמת לו צרות הללו עכ"ל

ובנידון זה יש ללמוד עוד זכות בשביל (שעדיין לא המיר וגם) נחבא לברוח ויגנב את עצמו מהם שלא מדעתן חרף נפשו למות באם ירדפו אחריו ויתפסו אותו אין נקי ואין אומר השב לדתם כי אם אחת דתו להמיתו ביסורים קשים ותיקן קצת את אשר העוה לעמוד בחשש סכנת מיתה על קדושת שמו ית' ומה שלא הביא הסמ"ק דלעיל סבר' זו אולי איירי במי שיצא מתחת ידם מדעתם ע"י השתדלות כאותו עובדא דמהרי"ק ואע"ג דעם כל זה עדיין לא יצא מידי שם רע כבר הוכחנו בראיות דאין למונעו בשביל זה מלהיות ש"ץ אחר התשובה העתקנו כל זאת על פי מ"ש רבינו