חוט השני קלד

היכא דליכא אחר דעדיף מיניה פשיטא דכשר דהא כתב הטור להדיא אם אין מוציאין מי שיש בו כל המדות האלו יבחרו הטוב שבציבור בחכמה ובמ"ט משמע אפי' אין פרקו נאה ואין לו נעימה כ"ש מי שהוא מרוצה ויש לו. נעימה וקולו ערב ובקי ורגיל בתורה נביאי' וכתובי' שאין להרחיקו משום שם רע שיצא עליו אם נתברר דעביד תשובה והכשיר מעשיו לפנינו ואיכא לאתויי ראיה ממה דפסק הב"י בש"ע דגר מותר להיות ש"ץ והכי הוי עובדא ברעגנשבורג ואין שם ראיה גדול מזה פה שהיה אוכל נבילות וטריפות והיה עובד ע"ז בעל זימה זרע מרעים וטמאים ולא קרינן ביה מקרב אחיך ואפ"ה כשר אחר שנתגייר להיות ש"ץ ומוציא את הרבים בתפילה ועדיין יצירתו מטיפה טמאה ואת"ל כיון שנתגייר ונתקרב מאליו תחת כנפי השכינה חביב הוא לפניו ית' לשמוע בקול תפילתו כמ"ש ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמור הבדל יבדילוני ה' מעל עמו מ"מ לא היה ראוי לקבלו לש"ץ להיות מליץ בינינו למקום דהא עכ"פ אינו יוצא מידי שם רע ובמשנה תני להו בהדדי אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך ובבריית' מסיים אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו מי שלא האמין באל חי יבא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה ש"מ דבעל תשובה וגר דמי להדדי לענין השם רע ואיכא למילף חדא מחבירו ואפי' אותן הפוסקי' דפסלו לגר מהיות ש"ץ ה"ט משום שאינו יכול לומר בתפלה אלהי אבותינו אבל לא משום שם רע וע"כ איירי בזמן שא"א למצוא ש"ץ שיהא בו כל המדות המנויות בו ובחרו בגר דאית' בו שאר המדות ולא חשו לשם רע דאתא עליה מקדמת דנא ק"ו בן בנו של ק"ו ישראל גמור וזרע אברהם זרע בירך ה' שאין לפוסלו משום שם רע אם יש בו שאר מדות טובות אע"פ שחטא ישראל הוא

וכן מצינו להרא"ש בתשו' כלל נ"ח דין ד' שדן בש"ץ א' שעשה עבירה גדולה ואח"כ שב בתשו' וכת' שחושש לו שהוא תשובה של רמאות ואפ"ה מסיים אם יתרצו הקהל שיהיה ש"ץ שלהם לבד ולא לדבר אחר איני מעכב עליהם עכ"ל הרי שלא חש לשם רע שעליו ואולי ה"ט בשביל שהיה מרוצה לעם בקולו שהיה ערב ונעים ומכ"ש היכא דלא שכיחא להשיג ש"ץ שיהא ממולא בכל המדות הראויים אליו אם לא שמרבים בדמים ובני הק' הן עניים וא"א להם להפריז סך רב וגם ליתן הוצאה יתירה להביא ש"ץ ממרחקים כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וגם הואיל שכבר בחרו בו באשר לא ידעו עדיין מענין זה כיון שעלה לא ירד דהא אפי' בפסולי יוחסין קי"ל משפחה שנטמעה נטמעה ואין מרחקין אותה לעתיד כ"ש בזה ובתשוב' רש"ל מאריך מאד להוכיח דכל הדברים ששנו חכמים במס' תענית גבי ש"ץ היינו דווקא במי שמתפלל בגשמים ותעניות אבל לא בשאר ש"ץ אפי' הוא קבוע אינו פוסל בו רק מדות רשע ובעל עבירות וסוף דבריו מסיים וז"ל והשתא דלא בעי אף לשליח ציבור קבוע כל המדות אלא דבעינן שלא יהיה רשע א"כ מצאנו ידינו ורגלינו ברובא דרובא החזנים שלנו שאין בהן כל המדות אלא שאינו רשע רק שמשתדלים אחר קולו ערב ורגיל לקרות שהוא הנאות להם עכ"ל וזה נראה סותר למה שכתב בא"ז דלעיל לפסול הש"ץ מחמת שם רע וצריכנא לחלק כמו שפירשתי ואף רש"ל עצמו כתב בתשובה הנ"ל דלכתחילה טוב להקפיד בש"ץ קבוע להיות בו כל המדות השנויים בגמ' דתענית אם אפשר להמציא כולן אבל אינו מעכב בו כי אם מדת רשע ועוד כתב בסוף וז"ל ועוד אומר אני דשבקי להו כל טעותייהו דאפי' את"ל שפשע הש"ץ ועשה שלא כהוגן מאחר שעומד ואומר בשבועה לא חטאתי ואם נראה בעיניכם שחטאתי הריני מוכן לקבל תשובה וכי יכולים להורידו דנראה בעיני אפי' מכר טריפות במזיד בחזקת כשרה ובא והודה על עונותיו ורוצה לקבל תשובה שאין יכולין להורידו תוך זמנו וכו' וכי אתה רוצה לומר מאחר שחטא א"כ תפילתו אינה מקובלת אין הדלת ננעלת בפני בעלי תשובה ומנשה מלך יודא יוכיח ואין לומר שיש בדבר הזה ביזוי מצוה אדרבא אין צדיקי' עומדי' במקום בעלי תשובה ויותר הוא מסתבר להכשירו ממ"ש הרא"ש בתשו' וז"ל מה שנתרעמת' שנהגו בעלי המקומות למנות בזוי משפחה לש"ץ וכו' ק"ו בעל תשובה עצמו המודה על עוונותיו ורוצה להסגף בתשובה שעליו נאמר שלו' לרחוק ולקרוב עכ"ל ובנידון שלפנינו איכא ג"כ להפוכי בזכותיה ולהקל בתשובתו כיון שלא צפו המים על ראשו ולא נתברר שעבר עבירות אלא במה שהיה בהחבא אצל הכומרי' איזה שבועות ונדר להם להמיר חשדינן ליה מסתמא שהלך בחקותיהם ועשה כמעשיהם מ"מ ספק הוא ולא דיינינן ליה כודאי דאפשר גזים בהמרה להפחיד את שכנגדו ולא סביר מילתא אלא נשמר מעבירות כל