חוט השני קלג

קאי אכהן וכ"ת עדיין יש לחלק ולומר דדוקא לעבור לפני התיבה באקראי מכשרינן ליה אבל לא להיות ש"ץ קבוע דהא מתני' דמגילה דהוכחנו מינה להשוות לעבור לפני התיבה לקריאת ס"ת מפרשי התוס' דאיירי לעבור בדרך עראי אבל בקבע אסור להיות ש"ץ עד שיתמלא זקנו כדאי' ספ"ק דחולין אומר אני דיהי כן לדעת הרמב"ם אבל לפי רוב המורים ופוסקי' אחרונים דאייתינן לעיל דמכשרינן אותו אפי' לנשיאות כפיים ונ"ל דאין מורידין אותו מקדושתו אפי' במה דאיתקש לשירות הואיל דעבד תשובה נראה דיכול להיות ש"ץ אף בקבוע וכן נראה להדיא מתשו' הגאון מהרש"ל סי' כ' שנעתיק לשונו לקמן ואף את"ל דלשון הכתוב משמע דחמיר לעבור לפני התיבה מנשיאות כפיים דכתי' ובפרשכם את כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ומלת רבוי תפלה משמע בציבור כמ"ש חז"ל ציבור פיישי ברחמי יאמר גם בלשון אפילו במילתא דעדיפא מנשיאות כפיים אינני שומע משום דידיכם דמים מלאו ברציחות וכ"ש הפורק עול לגמרי יש לומר שאני התם דאיירי במקדש כמ"ש לעיל מיניה כי תבואו ליראות פני וגו' והוי תפילה במקום עבודה במקדש דודאי אין להכשיר כדתנן הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים ואין צריך לומר לדבר אחר פירש"י אם שמשו לע"ז אפי' חזרו בתשובה ואע"ג דגם בזמן הזה הוי תפלה במקום עבודה וצריכה להיות דוגמת הקרבן כדאיתא בטא"ח סי' צ"ח ומכ"ש הש"ץ כדאית' בירושלמי זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבינו עשה קרבן של ציבור וכ"כ מהרי"ק שורש ל' שהתפלה היא במקום קרבן ציבור דהיינו התמידי' שהיו באים משל ציבור ואין ראוי שיהא אדם שלוחם להקריב את קרבנם שלא מדעתן ורצונם וכו' ובשילהי מנחות אמר רב ששת כהן שעבד ע"ז במזיד ושב אין קרבנו ריח ניחוח ואפי' הודה בדיבורא בעלמא שאמר אלי אתה ואע"ג דרב נחמן פליג עליה קי"ל כרב ששת באיסורי כבר דקדקו התוספות שם בשם רש"י מדמסיים במשנה ההיא הרי אלו כבעלי מומין וכו' כיון דלא מצינו בעל מום שיהא פסול לדוכן אא"כ בידיו על כן גם המומר ששב יכול לישא כפיו ותו מדקתני לא ישמשו במקדש בירושלים משמע דבנוב וגבעון היו מותרים לשמש כ"ש בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש עכ"ל

גם המעיין שם בדברי רש"י בתחילת הסוגיא אחר המשנה יראה פעמיים ושלש דדייק רש"י בלישניה לשון מקדש להורות דדוקא במקדש פליגי רב ששת ורב נחמן ולא בנוב וגבעון דומיא דמתניתי' ונראה מזה דהכי נמי כיון דלא מצינו שיהא בעל מום פסול לשליח ציבור בזמן הזה אע"ג דאינה ראוי לעבודה בירושלים כדתנן בעלי מומין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין גם המומר ששב לא מיפסיל לש"ץ אפי' נחשבהו כעובד עבודה בנוב וגבעון הא שריוהו רש"י ותוס' לגבי' הכהנים ששמשו בבית חוניו או לדבר אחר ומה שאמר הרי אלו כבעלי מומין ר"ל במקדש בירושלים נחשבי' כבעלי מומין אבל לא בשאר מקומות ואע"ג שנראה לפוסלו ממ"ש מהרמא"י בהג"ה סי' נ"ג בשם אור זרוע וז"ל מי שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג את הנפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ אבל אם עשה במזיד לא דמ"מ יצא עליו שם רע מקודם התשובה עכ"ל כ"ש בנידן דידן דהוי מומר דשקיל כעובר על התורה כולה דיש להרחיקו אע"ג דעשה תשובה ואע"ג דמסיק מהרמא"י במומר שעשה תשובה דכשר לכל מילי דכהונה ה"ט שאין שם רע פוסל בו משא"כ בש"ץ מ"מ ראיתי להרב המובהק מהר"ם אב"ד דק"ק ורנקפורט שכתב באיגרתו וז"ל ומה שכתב מהרמא"י בש"ע בשם א"ז היינו שלא יהיה חזן קבוע דוקא אבל להתפלל ולירד לפני התיבה דרך אקראי ולהיות משורר כדרך החזנים שאינן קבועין שרי לכתחילה עכ"ל פי' לדבריו אם אין מתפלל אלא בשבתות וי"ט להנעים זמר ובחול יורד אחר תחתיו לא מקרי ש"ץ קבוע וכן משמע בטור שכתב בשם אביו הרא"ש ז"ל מה שכתבת שממנים חזן להתפלל כל השבוע קודם שנתמלא זקנו וסומכין על זה שיש להם חזן אחר שמתפלל בשבת וביום כניסה טעות הוא כי זה נקרא חזן קבוע ולא הממונה להתפלל בשבתות וי"ט ונראה דהרב מוהר"ם דייק לישנא שכתב בא"ז מותר להיות ש"ץ משמע אף בקבע מדלא קאמר מותר לעבור לפני התיבה ועליה קאי אבל אם עשה במזיד לא היינו שלא יהיה ש"ץ בקבע אבל דרך עראי שרי אכן הואיל דהרב הנ"ל סיים בלישניה ואפשר אם נבוא לעיין בדינא ולירד לעומקא דדינא יש להתיר ולהכשירו אם יעשה תשובה שלימה כדי שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה עכ"ל ע"כ חפשתי ודקדקתי למצא לו טהרה שלימה ולהכשירו אף לש"ץ קבוע ונראה דעד כאן לא קאמר בא"ז אלא היכא דאיכא אחר שלא יצא עליו שם רע ופרקו נאה להשלים המעלות שמנו חכמים בש"ץ אבל