חוט השני קלב

זיא תכף ומיד אהיים גענגאנגען אונד דיא רצחנים נאך געשיקט זיא זאלין אין ממית זיין עכ"ל הרי לך שהאמט שרייברן שלחה הרוצחי' אחר ר' מאיר ווילנא הנ"ל ומדאמר' אשת הרוצח שהאמט שרייברן חייבת במיתת בעלה מוכח שהרג בעלה לאותו שהסיתה אותו דאילו הרג לאיש אחר מה שלא הסיתה היא לא היתה חייבת במיתת בעלה אלא על כרחך ששמעה אשת רוצח מבעלה רוצח שהרג לאותו איש שהסיתה אותו האמט שרייברן לכך אמרה שהיא חייבת במיתת בעלה אף כי מטעם זה בלבד אין להתירה דאפשר דאמרה בדדמי מדהרג יהודי אחד באותו הדרך מסתמא הרג לאותו שהסיתה המאמט שר שרייברן מ"מ כדאי הוא טעם זה לצרפו לטעמים אחרים הנ"ל להתירה. כללא דמילתא אחרי אשר הסכימו הגאון הרב דק"ק ווירמש והאלוף התורני החסיד כמהר"ר אברלי על שריותא דהך אתתא אשת מהר"ר מאיר דק"ק ווילנא. בכן גם אנכי ידי עמהם להתיר את האשה הנ"ל שהיא מותרת להינשא לכל גבר דיתיצבין. הנלע"ד כתבתי וחתמתי יו' א' כ"ד מנחם ת"ך לפ"ק כ"ד הצעיר מנחם מענדיל ר' יצחק ר' אביגדורש זצלה"ה חונה פה ק"ק ורנקפורט: פסק מחמת א' שנדר להמיר במדינת רוסיא והיה איזה ימים אצלם בטירותם ואח"כ ברח לו ובא לכאן ק"ק ווירמש והעלים הענין ונתקבל פ"ה לש"ץ ואח"כ נודעה דבר

ע"ה על דבר אותו האיש שנשתבש בדעתו והחימה כבשתו והרע לעשות באשר הלך חשכים אל הכומרי' כדי להמיר ונשתהה אצל' איזה שבועות ואח"כ נתחרט וברח מהם טרם עברו עליו הימים והלך לו למדינה אחרת וביקש לעשות תשובה ונכתב אליו קצת סידרי תשובה מפי מורה ואחר ימים רבים הרחיק נדוד ובא לקהילה קדושה והעלים את הענין הנ"ל ואירע שנתקבל אצלם לחזן באשר קולו ערב והוא בקי ויודע בטוב דקדוקי התפילות ובקריאת ס"ת כא' מן המומחים ובקיאי' שבישראל ואחר איזה ימים נתפרסם הענין הנ"ל ע"פ עד אחד שהעביר קול במחנה ואז הורידוהו הקהל מאומנותו בטענה שאינו ראוי להיות ש"ץ לעבוד עבודת הקודש כיון שחטא בעבירה גדולה וחמורה כזה דמחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה גם א"א שלא אכל נבילות וטריפות וחילל שבת וכיוצא כמה עבירות בהיותו אצלם והוא טוען ואומר שלא עשה עבירות כ"כ כמו שנחשד כי תיכף שנתחרט נשמר מהעבירות בכל האפשרות גם אגופא דעובדא קיבל תשובה ועשה כאשר יש בידו כתוב סדר התשובה אשר יאות לו ועל כן אין להורידו דבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינן יכולין לעמוד ושלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. יראה לפע"ד דכיון שעלה לא ירד וראי' נ"ל ממ"ש בטא"ח סי' קכ"ח וז"ל המומר לא ישא כפיו וכת' הרמב"ם אפי' שב בתשובה ורש"י כתב כיון ששב בתשובה יכול לישא כפיו וכ"כ רבינו גרשום עכ"ל וכתב הב"י דדעת התוס' כרש"י וכ"כ המרדכי בשם רשב"א וכ"כ בהגהות מיימין בשם רבינו גרשום דבכל עוז יש להפך בזכות בעלי תשובה וכתבו שרבינו שמחה כתב כן וגם מהר"ם בשם רש"י וכן דעת סמ"ג וכו' ובמסקנא דמילתא כתב הב"י ולענין הלכה נ"ל שיש לסמוך על כל הני רבוותא דשרו לישא כפיו וגם לפתוח פתח לבעלי תשובה עכ"ל וכך פסק מהרמא"י בהג"ה לפי זה נ"ל דה"ה דיכול לעבור לפני התיבה דעכ"פ לא חמיר מנשיאות כפיים וכיוצא בזה כתב בטור בנידון זה וז"ל ורב נטרונאי כתב שאין לעלות בתורה ראשון שכבר חילל קדושתו של אהרן ואם קרא בתורה ראשון יש חילול גדול ולא מסתבר דאף אם לא ישא כפיו משום דאיתקש לשירות אבל לקרות בתורה ודאי כיון ששב קרינן ביה ובשוב רשע מרשעתו וגו' עכ"ל וכן הסכי' בב"י וכת' בשם הסמ"ק דאליבא דכ"ע מותר לקרותו ראשון לס"ת ר"ל אפי' להרמב"ם דהחמיר בנשיאות כפיים ומשמע לי דגם לרב נטרונאי אינו אסור אלא שלא לעלות ראשון לס"ת כדין כהן משום דאחליה לקדושתיה אבל מ"מ יכול לקרות תוך שאר הקרואים כישראל ואין בזה בזיון לתורה ויש ללמוד דה"ה שיכול לעבור לפני התיבה דהא במתנית' משוה להדדי קריאת ס"ת ולעבור לפני התיבה דתנן פ"ד דמגילה פוחח פורס על שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא כפיו ופירש"י משום כבוד התורה ומפני שהוא גנאי לציבור משמע דהיכא דמותר לקרות בתורה דלא הוי לה העדר כבוד ה"נ לא חיישינן ביה ליקרא דציבורא ושרי לעבור לפני התיבה ואע"ג דהתם משוה להו נמי נשיאות כפים ובנידון דידן אסור לפרוס כפיו אליבא דהרמב"ם אע"ג דשרי לקרות בתורה כבר הזכרנו טעמא דנשיאות כפים תליא בקדושה וה"ה לקרות בתורה ראשון אליבא דרב נטרונאי דהוא אחליה לקדושתי' משא"כ לקרות בתורה סתם שרי אליבא דכ"ע וה"ה לעבור לפני התיבה ואע"ג דכשמוציא הציבור נאמר ג"כ ונקדשתי בתוך בני ישראל מ"מ הקדושה לאו ביה תליא אלא בעשרה והוא נגרר אחריהם וגם התם קאי הקדושה אהקב"ה שאומר שהוא מתקדש על ידם משא"כ וקדשתו